יסוד היראה, שער הגאות והענווה

1ירא האל בצדק וענוה, / ויראתך תהי תמה ונאוה, ואם ישיאך לרום לבבך, / ואם יגבה ויתנשא בגאוה, זכור אליו מסלות תולדותיו / אשר בא בה, ולא ישוב ושגה.

2היתגאה אנוש עבר במעבר / מקור דמים בזוכרו את מבואו, וכי יפקוד ימי חייו, ויזכור / עמלו בם, הלא לבו יניאו, ויום קצו יהי רמה יצועו, / וגם אם יעלה לרום בשיאו.

3דעה כי הענוה נוצחה את / חמת גבר אשר תעלה לשטנו, והיא תשיב חרון מלך ואפו, / ושם כטל עלי עשב רצונו, הלא קט נוזלים קרים ישובון / רתיחת סיד ואם עלה עשנו.

4התתגאה, ואם ירום לבבך, ביום / לובשך חליפות עז וגאוה, ותתפאר בסכלות גאותך / למען רב בך גאון וגאוה, זכור יום שכבך ערום ועריה / עלי עפר והיית לדאווה.

5התרים ראשך לשא עטרת / וכתר גאוה עם שם תהילה, ודע האל, אשר לבש לבדו / לבוש גאות, ורק לו הגדולה, והוא משפיל עד דקה גבוהים, / והוא מרים שפלים עד למעלה.

6דעה כי בענוה תעמוד עלי / מצודת עוז ושן סלע וצורים, ובו ישב לבבך בשפל / ובו שבתך מעלות לזרים, ראה שמן, אשר רק יעל על, ובו ימשחו מלך ושרים.

7היחכם איש אשר יראה לבבו / ברום המעלות על גאותו, ולא יסבול לבב אישים ושכלם, / ואיכה יסבלו סכלות שטותו, הלא ישב לבדד, כמצורע / בלי ריעים, ויעטה על שפתו.

8הימלט אנוש גאוה בגובהו, / בעוז לבו אשר רם להנפה, ואת משקוף מבוא ביתו ישבר / ברום ראשו בקומתו זקופה, היעמוד עיר ומגדל רם בניתו / בעפר או לבנה לא שרופה.

9היה שפל בעיניך ותרום / בעין זרים, ואין תקוה לשנאך, וגדופת אנוש רק בענוה / ושפלות תעבירה לא תבואך, ותכיף ראש למול אבני קלעים, / ואל חץ וחנית תחטיאך.

10דעה כי הענוה תעזרך, / ואם רבו ועצמו לוחמיך, והכנע בנפשך, ולמה / תהי נכנע ביד מתקוממיך, ובעדה קרנך תרום בכבוד, / ולא תמוט לעולם פעמך.