יסוד היראה, שער הסבל

1ירא האל, וסובלה את שפטיו אשר ישפוט בך באמת ובתמים, ואם מרו טעמם לגוויה / הלא מתקו לנפשך כנעימים, התתרפא לעולם מחלת לב / אנוש אם לא בשיקוים עצומים.

2ירא וסבול גזירת אל ודיניו, / ואל נא תענם עתק ועזות, ויסבול ממך את מעשיך / בארך אף ולא יעלה רגזות, התפלל נשא אם לא נשאתו, / ודע כי ממך לא נתנה זאת.

3סבול אישים ויסבלך אלהים, / ועמך יאריך אפו ברחמיו, וכי תסבול אנשים יסבלוך, / ואל יתן בך עז ממרומיו, היה כחמור רובץ במשא, / ואם ישבור גרמיו ועצמיו.

4התסבול את גדוליך בפחדם / ותלבש מגאון עוזם חרדה, הלא תסבול צעיריך, ותפחד / לבל תקל וחיית לנדה, התמיש את יתידתך כמוץ הר / ולא תמיש כמו אבן כבידה.

5סבול דבר ותחסום [פה] ותחריש, / ואם תענה כסיל תשמע דברים, וטוב לך תסבלם אתה לבדך / בטרם ישמעו אותם אחירים, ותגרום על דברך לגלות / בך שמץ ומומים הסתורים.

6הלא טוב תהיה סובל אשר אין / בך כח ולא עוז להסירו, ומי יסיר יגונות עצבון איש / כמו סבל אשר נמצא בעזרו, ובו תנחם לכל אבל ותוגה, / ובו מרפא לכל מחלת בשרו.