תורת משה - אלשיך, דברים טו:יא
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Deuteronomy 15:11
Open in the reader →1כי לא יחדל אביון כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומר על כן כו' שיורה שאם יחדל אביון באחד הזמנים לא היה מצונו ית' לפתוח ידינו לאביון בזמן שימצא אביון בו. (ב) אומרו בקרב הארץ שהוא מיותר. (ג) אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת. (ד) אומר פתוח תפתח שהם שתי פתיחות. (ה) אומרו לאחיך לענייך כו' זה נאמר כבר בפסוק הראשון מאחד אחיך באחד שעריך ולמה שב לאומרו פה:
2אך הנה כתבנו בפסוק הקודם בדרך השלישי כי הוא ית' למען הטיב ולזכות את העשירים מעני את אלו ורצה יתוקנו מאשמתם ע"י העשירים הללו והם מתוקנים גם הם ע"י צדקה זו כמשל הרופא שכתבנו. וגם כתבנו כי למה שתקון אלי על ידי אלו. כי העשיר נתקן ע"י תת לדלים והעניים נתקנים ע"י הצטרכם לעשירים והוא ענין שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז כמשז"ל שיותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עמו שהיא שע"י העני נתקן. ונבא אל הענין. אמר כי לא יחדל אביון כו' לו' הלא נתתי לך טעם אל מצות הצדקה אך דבר אחד נשאר מלתת טעם והוא כי הלא צויתיך לאמר שתתן לקרוב קרוב קודם באמרי מאחד אחיך ואחר כך מאחד שעריך שהיא כמשז"ל עניי עירך קודמין ואח"כ מארצך שהם עניי עיר אחרת. והלא תאמר למה הפקדתי בקורבה לתת לאח קרוב ואח"כ לעניי עירך ואח"כ לעניי עיר אחרת. ולא עוד כ"א בצויתיך הקפדה זו קודם לאמרי לך פתוח תפתח את ידך בהוא מציאות תת הצדקה כי זה נאמר בפסוק הא' שבפרשה וזה בב'. והדעת היה נותן להפך כי יותר יהיה מהן בסתר תת לרחוק מלקרוב ע"כ אמר דע לך כי מה שלא יחדל אביון הוא מקרב הארץ מסבת יושביה שהוא לתקן הדלים והעשירים מאשמותם אנו ע"י תת. ואלו ע"י קבל מהם כמדובר. וע"כ אנכי מצוך לאמר פתוח כו' לומר ע"כ כדי לאמר לך פתוח תפתח את ידך לו בפ' ב' צויתיך תחלה בפסוק ראשון שהקרוב קרוב קודם שיהיה תחלה לאחיך ואח"כ לענייך הם עניי עירך ואח"כ לאביונך שבארצך שהוא של עיר אחרת. והוא אומרו למעלה תחלה לאחיך ואח"כ לענייך הם עניי עירך ואח"כ לאביונך שבארצך שהוא של עיר אחרת. והוא אומר תחלה מאחד אחיך באחד שעריך בארצך ואח"כ אמר כי פתוח תפתח שהוא מציאות הצדקה להורות כי קדימת הקרוב הוא עיקר גדול שע"כ מקדימו אל מציאות המצוה. ושיעור הכתוב כי לא יחדל אביון הטעם הוא מקרב הארץ לתקון יושביה ההם ובהם ועל כן תבין מה שאני מצוך קודם אמור פתוח תפתח שהוא מציאות המצוה שיהיה לאחיך כו' צויתיך תחלה שיהיה הקרוב קודם שהוא אומרו למעלה תחלה מאחד אחיך כו' כמדובר. והענין הוא כי הוא ית' המתקן העולם בבאו לתקן העשיר ע"י העני והעני ע"י העשיר ומוסיף על ממון העשיר חלק הרש שמשלו יתן לו אינו מרחיק התיקון רק בקרבו. כי לא יתכן נתן תיקון הרש שבעיר אחרת ביד העשיר שבארץ הזאת ונתן חלק הרש נוסף על נכסי עשיר שבעיר זאת כי תרחק תרופתם. כי אם אדרבה מקרב התיקון. כי הוא ית' ידע בחינת כל נפש ונפש וייחס הראויה ליתקן על יד המתייחסת אליה. ועל כן חושב מחשבות שיזדמן הנתקן אל מתקנו באחוה אם אפשר או למקום הקרוב יותר. ועל כן גם אתה תלך אחר מדה זו לבקש תקונך ותחלה תתן לקרוב קרוב יותר כמדובר. עוד יתכן שבפ' זה הוא למוד אחר לזכות את ישראל ביותר על מצות הצדקה ואמר הנה לא יחדל אביון מקרב הארץ דרך כלל בכל עיר ובכ"מ באופן שהיא מצוה רבה כוללת ומתמדת בכל זמן. ע"כ בעבור זה אני מצוך שלא בלבד תפתח ידך כ"א לאמר כל איש אל זולתו אשר ישמע אליו פתוח תפתח את ידך כו' ולא תחוש אם קרוב ואם רחוק בין מאחיך בין מענייך שבעירך בין מארצך כי מצוה רבה היא וז"א לאמר. וע"פ דרכו צוה יכפול פתיחת היד לומר אם תרצה פתוח הוא ית' לך תפתח כו' מעין האמור למעלה. ואגב אורחיה רומז לו כי גם שאת הכל טוב לתת. טוב הוא להקדים הקרוב קרוב כנראה מהסדר: