תורת משה - אלשיך, דברים טו:ט

1השמר לך פן יהיה כו'. ראוי לשים לב. (א) הנה מלת לך מיותרת. (ב) שהי' לו לקצר ולומר השמר לך פן תאמר קרבה שנת השבע כו'. (ג) אומרו עם לבבך ולא אמר בלבבך. (ד) מה ענין אומרו שנת השבע שנת השמיטה אצל הצדקה. (ה) כפל אומרו שנת השבע כו' כי שנה השבע היא שנת השמיטה. (ו) אומר ורעה עינך כו' ולא תתן לו כי בכלל אומרו ולא תתן לו הוא אומר ורעה עינך ולמה נאמר. (ז) כפל אומר נתון תתן. (ח) אומר ולא ירע לבבך כו' כי האם היה עולה על לב ירע לבבו בתתו לו שהוצרך להזהיר על הדבר (ט) אומרו כי בגלל כו' כי יורה שמצוה את האדם יתן למען יברכהו ה' והוא שלא לשמה מעין העושה על מנת לקבל פרס. ויותר קשה דבר זה על מז"ל שאומרים כי גלגל הוא שחוזר בעולם כי הלא הם יורו שיעבוד האד' את ה' מיראת העונש וטוב טוב היה ללמדנו נעשה המצוה לשמה.

2אמנם הנה ידענו כי באומר לבבך בשני ביתי"ן הוא על שני היצרים הטוב והרע. ונבא אל הענין. והוא כי דרך היצר הרע להחטיא את האדם מעט מעט עד יגרשנו מעבוד את ה' או לא בבת אחת כ"א קו לקו יתחיל במחשבה וממנה אל הדבור וממנה אל המעשה גם כן או אל דבר קשה כמעשה. ומה גם בהצטרף דבר עם היצר הרע שהוא דבר שמביא את האדם לחטא בה כענין טענה קרובה להחטיאו. ועל זה הזהירה תורה ואמרה השמר לך. וטרם יגלה הדבר אמר בפתח דבריו השמר לך לומר אל יעלה על רוחך כי על נזק הדל אני מזהירך פן יחסר לו אשר לא תתן לו כי לא כן הוא כי אם אדרבה על הנוגע לך כי יקרך עון וזהו השמר לך שהוא על הנוגע לך. והדבר שבאתי להזהירך הוא פן יהיה דבר משותף עם לבבך בליעל שהוא עם אותו חלק של ב' הלבבות שהוא בליעל הוא היצר הרע כי תחלה יהיה אותו הדבר כמוס עמו במחשבה ואחר כך ימשך לאמר שהוא למטה בדבור ולאומרו בפירוש. כלומר על כן השמר מתחלה לבלתי העלו' הדבר ההוא בלבך כלל. ומה הוא הדבר הלא הוא קרבה שנת השבע כו' והוא כי היא טענה קרובה ליפול לב אדם עליה לאמר הנה קרבה שנת השבע של שמטת קרקעו' שלא נזרע ולא נאסוף תבואה וגם בכרמים וזיתים כמונו כעניים שוים בהם. והנה זאת קרבה מיד מראשית השנה. ועל זה נוסף גם אחרי כן בסופה שנת השמטה של שמטת כספים שגם את ממונינו שהלוינו לאביונים נשמט ידינו. ואם כן איך פתוח נפתח את ידינו לתת להם עוד מממוננו צדקה כי נמצאו אוכלים אותנו בשלש פיות. באופן כי מהשני' שהוא הדבור ימשך גם שורעה עיניך באחיך האביון שהוא קשה ממעשה כי הוא כעובד ע"ג במעשה כמשז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה הוא כעובד ע"ג נאמר כאן עם לבבך בליעל ונאמר להלן יצאו אנשים בני בליעל כו' וכעובדא דרב פפא דאיפחית דרגא מתותיה. עוד יתכן במה שאמרו בזה הלשון ורעה עינך באחיך שהוא כי דרך היצר הרע שלא בלבד מנעך מלתת כ"א גם להטיל בעצמו ובררו עין רעה כמתאנח על מה שיתן לו כי הלא תאמר הלא אביון זה בריא ושלם בגופי ואם לכח אמיץ ממני ולמה לא יעשה מלאכה או ישכיר עצמו כפועל ובזעת אפו יאכל לחם וז"א ורעה עינך באחיך האביון שהוא בו בעצמו. ומי יתן והיית מטיל בו עין הרע והיית נותן לו צדקה אך יהיה יותר רע כי גם ולא תתן לו שהם שתים רעו' כאחת וזהו ורעה עינך כו' ולא תתן לו. וכהתימו להזהיר על הדבר בא וסיים מאמרו אשר היחל בו באומרו השמר לך כמפרש למעלה שאמר השמר על הנוגע לך פן תמצאך עון כי אתה תהי' המפסיד ולא העני בא עתה וסיים הדבר ואמר וקרא עליך אל ה' כו' לו' איני דואג על האביון כי אם עליך כי הלא הוא וקרא עליך אל ה' ולא יצטרך לצעוק כיתום והאלמנה שנאמר בהם כי אם צעוק יצעק אלי. אך זה קריאה בלבד. כי הנה הוא יתברך עמו כי יעמוד לימין אביון ויהי' עליך כי מנעת לחמך ממנו. והשם אשר יקרא הוא שם הרחמים שודאי ירחמנו ויתן לו משלו. אך אתה הוא המפסיד כי והיה בך חטא לומר אשר היה ראוי לך לתת לזה לא נתת לא ישאר לך כי הוא יתברך יעבירנו ממך. באופן שמה שיהי' בך לא יהיה רק החטא אך לא הממון שמנעת מלתת לו. וגם רמז כי החטא עצמו אשר עשה הוא המשחית שנעשה בו הוא ידבק בך וזהו והיה בך חטא. או יאמר קרא וכו' לומר כי הנה מעש' הצדקה הוא שלום כי הנותן לדל נותן שלום בינו לבין אלהיו. ועתה על אשר לא תתן לו יקרא עליך אל ה' שיהיה קורא עליך כי יאמר למה גרעתי מאיש פלוני כי לו נתת אלפים ולי אני עבדך מנתך מנעת מפי. נמצא חס ושלום כי אתה שמת תגר בינו לקוני ועל כן והיה בך חטא קוראו אל ה' שהוא הטיחו דברים. ולא בו. כי אתה הסבות התגר ההוא:

3או קרוב לזה והוא כי הלא ידענו כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה ועל כן אולי יעלה על רוחך כי כאשר וקרא עליך אל ה' שיענש תחלה. דע לך כי והיה בך חטא אך לא בו כי הלא מטה לחם שברת לו ולא יכול לסבול ואין אדם נתפס על צער כזה: