תורת משה - אלשיך, דברים טז:יט

1לא תטה משפ' לא תכיר כו'. הנה זולת אשר הערנו למעלה ראוי לשית לב אל מה שלא אמר ולא תכיר פנים בוי"ו כאשר אמר ולא תקח שוחד:

2אמנם הנה כתבנו כי פסוק ראשון דבר על ממני הדיינים. וזה השני אל הדיינים עצמם והוא כי ידבר אל כל אחד ואחד ואומר לו לא תטה משפט. והוא מה שכתבנו בסמוך כי כל משפט הבא לפני בית דין של מטה כבר נשפט בב"ד של מעלה והמכוין אל האמת צודק אל משפט אלהי' אשר שפט למעלה והבלתי עושה כן הוא מטה משפט העליון וז"א לא תטה משפט כלומר המשפט העליון לא תטנו והנה אם היית שם לבך כי האלהים נצב בעדת הדייני' אין פחד שתטה משפט. אך הוא כי אינך מכיר רק פנים אשר תראה אך לא אשר אין לו תמונה ואינך רואה והוא לפניך. וע"כ לבל תטה משפט אני אומר לך לא תכיר פנים שהם פני הבעל דין כלומר אך הכר אשר אין לו פנים כי אין לו תמונה אותו תכיר כי הוא נצב עמך. ואם ככה את עושה גם ולא תקח שוחד המביאך ודאי להטות. ואל תאמר אני אקח ולא אטה כי אם אדקדק וארד עד עומק הדין לעשות משפט צדק דע לך כי אי אפשר כי השוחד יעור עיני חכמים הם עיני שכלם לבלתי ראות חובה לנותן למו השוחד ובכל אשר יפנה יראה לו זכות. עוד כי ויסלף דברי צדיקים והוא כי יסלף ומסתם טענות הצדיקים בדינם. כי בראות הצדיק בדינו שהדיין מטה כלפי חבירו אשר השחיד מסתתמין טענותיו ומסתלפים כי יבהל מראות כי לב הדיין עם שכנגדו. באופן שאם יש לו טענה טובה תסתלף בלשונו ויאבד זכותו:

3או מעין זה כי השחד יסלף ויעקש דברי הצדיקים בדינם בעיני הדיין שייראו בעיניו טענות עקשות וסלוף ורמאות. עם היות האמת אתם. ויחייבם נגד המשחידו:

4או יאמר כמדבר אל כל א' מהדיינים בפני עצמו ואומר לו. הנה אפשר תורה היתר לומר לא אעות משפט רק אטה אותו מעט משורת הדין וגם אין הדין נחתך ע"פ כי רבים אשר אתי ומה אתן ומה אוסיף אנכי לבדי ודעת כל שאר הדיינים הוא שהדין כך אטה אני לומר כהם. ע"כ אמר גם אתה היחיד לא תטה משפט אפילו הטיה מה וזהו בדבור שאומר אתה זכאי או אתה חייב. אך כדי לימנע פן תבא להטות בדבור הזהר במחשבה וזהו לא תכיר פנים שאינו אומר לא תשא פנים כ"א לא תכיר שהוא אפילו הכרה בלב לא תכיר פנים בל תבא לידי דבור ומזה תבא לחטא גם במעשה וזהו לא תקח שוחד כו'. ושעור הכתוב לא תטה כו' אם תרצה שלא תטה משפט בדבור שמור המחשבה תחלה שלא תכיר פנים כי ממנה תבא להטות בדבור ומדבור תבא אל השוחד שהוא מעשה וע"כ אין באומר לא תכיר וי"ו:

5או יאמר אם יחד עשיר ואביון יבאו לפניך והדל דרך משל תובע לעשיר עשרה זהב ואינו זוכה בדין. אל תאמר אוי לי אם אומר שהוא פטור ולרש אין כל ואוי לי אם אחייבנו והוא שלא כדין. אך אעשה זאת לא אעבור הדין לחייבו בכל כי לא אשחית בעבור העשרה אך אטה מעט מהדין שאזכה את העשיר בתשעה ואטה מעט לחיובו באחד בלבד שהוא קרוב לדין וישמח הדל בטוב מעט ולבל יקצוף העשיר אכיר פניו ואכבדהו באמור לו כי פניו אני נושא לבלתי חייבו יותר. אמרה תורה הנה אם ככה את עושה בשתי עבירות תתחתן כאחת. אחד לא תטה משפט. ואחד לא תכיר פנים. ושמא תאמר אם כן איפה אבחר דרכי שלא אטה משפט ולא אכיר פנים כי אם שאפטור את העשיר כי היא צדיק בדינו אחר שהזהוב שהייתי חפץ לתת לאביון תקחני לעצמי על פטורו ואז טוב לי שאיני מטה משפט ולא תכיר פנים כי אם פוטר את הפטור ונהנה על זה אני אומר ולא תקח שוחד שהוא אפי' לדון אמת כנודע מרבותינו ז"ל כי השוחד לא יניחך לראות לנותנו חובה כי יעור עיני כו' כמפורש למעלה. או יאמר סמוך אל סוף פ' הקודם שופטים כו' ושפטו את העם כו' והוא ענין מז"ל על סוף פ' ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו שהוא הבצוע שהוא משפט עם הצדקה שע"י הפשרה בלתי זכאי עושים עמו צדקה. וזה יאמר שופטים לשפוט ושוטרים לכפות את הסרבן תתן לך כו'. אך עצה טובה איעצך לבלתי יצטרפו לכפות על יד השוטרים והוא כי מעצמם ישפטו את העם משפט צדק שהיא פשרה שהוא משפט וצדקה האמור בדוד שע"י כן יקבלו שלום ביניהם. ושמא תאמר הלא יש סרבנים בלתי מתרצים בפשרה שלא לותר אפילו פרוטה ותתגדל מלחמה ביניהם ע"כ טוב הדבר כי גם בלי פשרה אעשה שלום ביניהם והוא שלא אעשה המשפט ע"פ הנקודה שיהיה אחד חייב לגמרי ואחד זכאי לגמרי כי תגדל הקטטה ביניהם אך אטה המשפט מעט ואעשה קרוב לדין לבל יצא החייב קרח לגמרי ואמור להם שכך הוא המשפט ושורת הדין ואינה פשרה באופן אעשה שלום ביניהם. ע"כ מצוך לא תטה משפט כשאתה דן בתורת משפט כי יש מהם בלתי חפץ בפשרה לא תטה אפילו הטיה מה מהמשפט עם היות כי מפני השלום אתה עושה. כי עתה תעשה מפני השלום ועוד מעט תעשה מפני הכבוד כי תכיר פנים ועוד מעט מפני הממון כי תקח שוחד וזהו לא תטה משפט ובזה גם לא תכיר וגם ימשך שלא תקח שוחד: