תורת משה - אלשיך, דברים יט:א

1כי יכרית ה' אלהיך כו'. ראוי לשית לב. (א) למה נסמכה פרשה זו אל הקודמת כי אין לה עמה ייחס כלל. (ב) אומרו וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם אם הכונה היא שלא נתחייבו בערי מקלט עד אחרי כיבוש וחילוק היה די יאמר וירשת' וישבת בה כבשאר מקומות שהחיוב הוא בענין זה ולמה האריך ואמר וישבת בעריהם ובבתיהם. (ג) אומרו תכין לך הדרך כי מהראוי יאמר תכין לרוצח הדרך ולא יאמר לך. (ד) אומרו לנוס שמה כל רוצח כי מהראוי יאמר כל רוצח מכה נפש בשגגה כמו שנאמר פרשת מסעי כי מאומרו רוצח סתם יראה אפילו מזיד. (ה) אומרו וזה דבר הרוצח אשר ינוס אל אחת הערים האל וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת כי חצי הפסוק הוא מיותר כי אחר יאמרו אשר ינוס שמה כל רוצח היה לו לומר אשר יכה את רעהו בכלי דעת כו' וגם לשון אומרו וזה דבר בלתי צודק יפה והנה רבינו ז"ל אמרו שהוא שחייב הרוצח אם יכבדוהו ביותר לומר רוצח אני והן אמת שקבלתם אמת אך עדיין לא יבצר שיכוין דבר זולתו גם כן על פי לשון המקרא כי אין בכ' רוצח אני שיאמר עליו גם לפי פשוטו נדבר דבר בסוד. (ו) אומרו הוא ינוס כו' כי מלת הוא מיותרת. (ז) אומרו על כן אנכי מצוך לאמר שלש כו' כי אומר לאמר מיותר ובלתי מובן כי אינו לאמר לזולת. (ח) אומר ואם ירחיב ה' כו' ויספת כו' כי הנה פשוטו של מקרא הוא על ימות המשיח ואז כמו זר יחשב ירבו רצחנים שיצטרכו שלש ערים אחרות בתוך ארץ ישראל זולת אשר מעבר לירדן. (ט) אומר ואם ירחיב כו' שהוא לשון מסופק ולא אמרו כבי ירחי:

2אמנם הנה בענין המזלות אם מושלים על הארץ ועל פיהם יהיה הטוב והפכו על הארץ אם אין הנה הארכנו בשערינו בשער המזלות ושם כתבנו טעמים הנמצאים למפרשים לומר כי לא ייטיבו מזלות ולא ירעו. והנה הרמב"ם ז"ל בשמנה פרקיו כתב כי סכלות גדולה היא לומר כי יש לאל יד המזלות לשפוט דבר כו' והרב בעל העיקרים כתב טעם שני כאשר כתבנו גם כן במקומות אחרים אך אין זה כי אם שהכל בידי שמים ואין גזרת המזל מחייבת דבר. והנה טעם הרמב"ם ז"ל הוא לישראל מאמיני דת האמת כי ממנה יכריח. אך טעם בעל העיקרים הוא כולל גם לאשר בחוץ יעמודו ממנה כי הם יאמרו על טעם הרמב"ם ערביך ערבא צריך. ועל כן אחשוב כי התורה בעצמה מכרחת משפט התורה ההוא מטעם בעל העיקרים זולת האמור טעם למעלה בכתובים. והוא כי הנה כל הפרשה הקודמת כתבנו כי כל עניינה להכריח בל נחשוב שיש ממש בהוברי השמים וכסיליהם או בכל כחות חצונים או טהורים להרע או להיטיב חלילה. כי אין מלבדו ית' כי השגחתו בכל משלה. ואמר הכרח א' באומרו כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה יורש אותם כי לא הועילו למו נגדך באשר ה' אתך בזה תדע כי ה' אלהיך אשר נתן לך את הארץ והכל מאתו ובידו. והוברי השמים וכל צבאם לא ירעו ולא ישחיתו וגם היטב אין אתם. והן אמת כי הלא על משפטו יתברך כאשר יעניש את כל הורג נפש הלא כמו זר נחשב לפני העולה על רוחו כי כוכבי השמים וכסיליהם ישפטו הם כל הארץ וכל הדרים עליה באומרם אם זה נולד במזל שופך דם וזה במזל שדמו ישפוך ויהי כן כי זה הנולד במאדים ישפוך דם זולתו הנולד במזל שדמו ישפך למה דמו של ההורג נפש ישפך כי הוכרח על פי מזלו. ויוכפל הקושיא בהורג בשגגה כי לא מלבו עשה כ"א שמזלו גרם לו ולמה יגלה. ע"כ אחרי אומרו טעם לבטל כח סברת הנותנים כח הנהגת העולם למזלות ולכחות חצונים באומר כי הגוים האלה כו' כמדובר. בא והקדים עוד ראיה שנית טרם אומר דין הרוצח שהיה נראה לפוטרו בדין. והראיה הוא של בעל העיקרים שכתבנו שהוא מהמתים ביום קרב ומלחמה כי היתכן שאין גם אחד מכל אלפי רבבות הנופלים בה שלא היה מזלו מורה לו חיים מהיום ההוא והלאה. וזה יאמר באופן יותר מוגזם וזה אמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים שהוא הכריתות שבעה גוים גדולים עד בלתי החיות נשמה היתכן כי לא אחד בהם שנולד במזל חיות מהזמן ההוא יותר. אך יורה כי ה' אלהיך הוא המכריחם ולא עוד אלא שנותן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריה' ובבתיה'. כי זו גוזמא יתירה שנולדו כל רבבות הגוים ההם למות כל אחד בחרבו ושיהיו ישראל יורשים אותם עריהם ובבתיהם ולא אחד בהם שנעדר מזלו מלהיות גורם ליהרג ולינתן גם ביתו לזולתו. הנה מזה תראה כי הכל בידי שמים מאתו יתברך ואין דבר ביד המזל. ואחרי הודיעו אותך את כל זאת אני אומר לך שלש ערים תבדיל לך כו' והוא המדובר למעלה שהיה יכול איש לדבר ולומר למה הרעות למכה את רעהו בשגגה להגלותו והלא אשר הומת מזלו גרם לו וזה שהמיתו אין עליו אשמת דבר כי נולד במזל אשיד דמא ומה גם כי בבלי דעת היה ואין זה כי אם שמזלו הכריחו. וגם אומרך שלא נניחהו ביד גואל הדם כי יחם לבבו ויהרגנו ואם נניחנו יהיו עלינו דמים גם זה הלא כמו זר נחשב על הסברא ההיא כי אחר שהכל תלוי במזל גם זה מזלו גרם ולמה יהיה עלינו דמים. לזה אמר שלש ערים תבדיל לך כלומר לך להנאתך פן ישיגנו גואל הדם ורצחו נפש והיה עליך דמים על כן עתה ימלט נפשו באחד הערים וחי כי היא הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה ואם יהיה עליך דם נקי לא תזכה לשבת בה. לכן תכין לך הדרך באופן יקל לו לנוס שמה. כמשז"ל שהי' כתוב מקלט בדרך וגם ושלשת כו' באופן שלא יהיה מאחד מקצות הארץ רחוק מהקצה זולתו: או יכוין באומר תכין לך כלומר שכל אחד מכם אפשר ליפול בשחת זה שיגרום החטא שעל ידו ימות חבירו בלא צדיה. וזהו תכין לך לעצמך כי גם אתה מעותד לכך כי הלא והיה לנוס שמה כל רוצח כמוך כזולתך ואומר דמים הוא כי הדם האחד אם לא היה אשמת דבר בעיר הקרובה לא היה נארע כעובדא דגמרא. ועתה אם לא תכין לך דרך שימלט יהיו עליך שני דמים של המומת ושל הממית: