תורת משה - אלשיך, דברים כו:טו

1השקיפה ממעון קדשך וגו'. הנה אם פירושו הוא ממעון קדשך זה שהוא ב"ה שהיה בו המדבר איך יאמר מן השמים ואם הכונה הוא אדרבא למעט זה שאומר השקיפה ממעון קדשך ולא מזה שלמטה אלא מן השמים שהוא של ב"ה של מעלה הראוי יאמר שבשמים. ועוד אומר יברך את עמך את ישראל כי זהו עמך וזהו ישראל. ועוד מה באו לרבות השלש אתין את עמך את ישראל ואת האדמה. ועוד אומר אשר נתת לנו. ועוד אומר כאשר נשבעת וגומר שהכל מיותר. אמנם ילמד לאדם דעת כי כאשר יבקש ברכה מאת ה' וצדקה בעת רצון ההיא יצרך עצמו עם הצבור לומר השקיפה וגו' וברך את עמך וגו'. או יהיה הענין שאומרים ישראל נותני המתנות הנזכר תרומות ומעשרות לכהן ללוי לגר ליתום ולאלמנה הנה ראה ה' אלהינו כי לא מהיות עיני רעה על המתנות אני מדבר דברי אלה אשר אומר אליך כי הלא עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי את כל אלה כהן ולוי ועני וגר ויתום ואלמנה וגם מהמעשר שני האכלתים בשמחה אך עם כל זה בכל צרת המקבלים לי צר כי מה גרעו ממני שתאכילם על ידי ולא מידך המלאה והרחבה כמוני היום ויתקיים בישראל אפס כי לא יהיה בך אביון ועל כן השקיפה ממעון קדשך וגו' וברך את עמך והוא כי הנה בבית המקדש של מטה שורה קדושת ב"ה של מעלה ככתוב אצלנו על פסוק כעיר שחוברה לה יחדיו וכן ארז"ל על פסוק בנה בניתי בית זבול לך כי בבנות ב"ה של מטה הוא כבנות גם בית של רקיע הנקרא זבול הוא ב"ה של מעלה כי על כן היו עומדים צפופים ומשתחוים רוחים כי שם שורה קדושת הבית העליון ע"כ אמר השקיפה ממעון קדשך לשאוב שפע מהבחינות העליונו' להריק שפע רב ולא מבחינת מעון ב"ה של מעלה השרויה למטה עם בית התחתון כ"א מן השמים שהוא מהבחינה הנשארת בבית המקדש של מעלה משם תשקיף כלפי מעלה לשאוב שפע מבחינותיך העליונים מעלה מעלה וברך בעצמך ולא על ידי מלאך את כל חלקי ישראל את עמך שהו' עם קדושך בייחוד הם שבט לוי ולהיו' בהם שתי חלוקות כהנים ולויים על כן אמר את עמך שהאת מרבה הא' ועל השנית אמר עמך שלא יצטרכו לי וכן את ישראל שמרבה האת גם את הגר ויתום ואלמנה שלא יצטרכו לזולתם ויאכלו מידך ואת האדמה שמרבה האת גם את החלק שניתן בארץ לכהנים וללוים ולדלים שתשלח ברכה במקומותם שלא יצטרכו לזולת ושמא תאמר כי הדלים אין להם קרקעות הלא הארץ נתת לנו בין לדלים בין לעשירים כאשר נשבעת לאבותינו שהוא לתת לכל זרעם שלא היה איש שלא נטל חלק בארץ כן ברכם שגם עתה לא יחסר לכל אחד שאם איזה מהם מכר מאחוזתו שתחזור לו היא או כיוצא בה ואם תאמר שגם אם יהיה לו חלק לא יזכה הדל על איזה עון שתברך חלקו ע"ז אמר אל תביט אליו כ"א אל הארץ שהיא בטבעה זבת חלב ודבש ואל תמנע טובה לאשמת בעליה באופן שאיש לא יעדר מרב טוב שפע ברכה ולפי מה שנראה מרז"ל כי השקפה אינה אלא לרעה כד"א וישקיפו על פני סדום ואיך תהיה זו לטובה והנה אמרו רז"ל כאשר כתבנו למעלה שהוא לומר שאפילו במדת רוגז נתברך ועדיין יקשה כי לא היה לו לשאול השקיפה כשואל רוגז רק שברוגז ירחם ויבטל הרוגז וגם היל"ל מדת הדין ולא פעולת הדין שהיא השקפה. ואפשר הוא בהזכיר מז"ל על פסוק אל זועם בכל יום שהוא כי אל שהוא מדת חסד זועם את מדת הדין בל תפעול כמדתה ובזה נשים לב אל אומר בסמוך שמעתי בקול ה' אלהי עשיתי וגו' כי מי לא ידע שה' אלהיו הוא. אך הוא שאומר שמעתי בקול ה' שהוא מדת רחמים אלהי שהוא מדת הדין שהיא מתוחה על הבלתי מטיב והנה עשיתי ככל אשר צויתני אתה ה' מדת רחמים ולא על בחינת הדין ורוגז המתואר בתואר אלהים ולכן גם אתה שם הרחמים השקיפה ממעין קדשך שתראה השקפה שהיא הוראת זעימה להיות זועם את מדת הדין ובזה יברך וגו' גם את אשר פגעה בהם רוגז הדלות כמדובר למעלה: