תורת משה - אלשיך, דברים לב:ג

1כי שם ה' אקרא כו'. לכאורה יאמר ענין כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך והוא כי מה אנו מה חיינו ששבח ירצה מאתנו על כן טוב הוא חסדך מתת לנו חיי במה שזכיתנו ששפתי ישבחונך וע"ד זה יאמר כי שם ה' אקרא לומר ראו עתה מה רב טוב העובד את ה' כי על כן מבלי תוכחתי ראוי תרדפו אחר עבודתו כי הלא אצ"ל עבודה כ"א אפילו קרוא בשמו בלבד אצ"ל אתם כ"א אפילו אני הגדול מכם שאזכה לקרא בשם ה' עם היותי גדול שבכם הבו גודל לאלהינו על הדבר וא"כ וכ"ש כי תשאו ק"ו בעצמכם שמכ"ש שטוב להודות לה' על זכותכם לקרא בשם ה' כל שכן לעבדו:

2או יאמר דרך אחרת נמשך מהפסוק הא' האזינו כו' והוא בשום לב. (א) אל שינוי אשר הערנו מהחילו בל' דבור ויצא באמירה. (ב) סמיכות פסוק יערף אל הא' שיהי' קשר אמיץ מהאמור. (ג) לשום לב אל משל המטר והטל ושעירים ורביבים ודשא ועשב זולת האמור. (ד) אומרו כי שם ה' שיורה כבא לתת טעם אל האמור ואיננו. (ה) אומרו הצור תמים פעלו למה שינה תוארו יתברך ולא אמר ה' תמים פעלו כפסוק הקודם. (ו) אומרו כי כל דרכיו משפט שיורה כבא לתת טעם אל האמור ואיך יהי' המשפט טעם אל התמימות. (ז) החילו בפעולה ולשון יחיד וצאתו בדרכים ולשון רבים. (ח) אומרו אל אמונה ואין עול כי אחר היותו אל אמונה מי לא ידע שאין עול. (ט) אומרו צדיק וישר למה ייחד ב' תואריו יתברך אלה פה:

3אמנם ראה והנה בשמוע איש את כל הדברים הרעים שבדברי השירה הזאת הלא יאחזהו רעד ותסמר שערת בשרו ויאמר. (א) איך רחמי אבינו שבשמים אל בנו בכורו ישראל כי מי יעמוד במוסר הגדול הזה. (ב) כי הלא מאשר הזכיר שם הרחמים במוסר באומרו וירא ה' וינאץ כו' הלא יראה כי גם מדת רחמים מתהפכת לדין וא"כ איפה ה' מי יעמוד. (ג) שאם הוא יתב' המכה בנו לפי כחו אוי מי יחיה כי כל גבור מכה בגבורתו. (ד) למה העבירות פורע בעולם הזה ככל דברי המוסר הזה והזכיות שלא יחסרו מישראל הן בהקפ' לעולם הבא. על כן כל ד' דברים אלו בא לתקן על ראשון ראשון ובראשון היחל ואמר האזינו השמים כו' לומר גם כי הנה דרך המלך ב"ו בקומו לערוץ הארץ להתרות על עוברי רצונו ברבת משטמה שאין עיקר כונתו רק לעשות משפט ולהנקם מעוברי רצונו אך לא כן דרך המלך הקדוש כ"א כל עיקר כוונתו בהתראותיו בהראותו את עונש פקודתו על עוברי רצונו כל כוונתו היא למען ע"י כן ישובו עדיו יתברך וייטיב להם ולהורות נותן בסוף תוכחתו דברי שלום ונחמו' רבות ככל אשר עשה בשירה הזאת כי אחר כל דברי קושי התוכחות דבר נחמות כאומרו כי ידין ה' עמו כו' ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה כו' הרנינו גוים כו' והנה זה יורה כי זה כל עיקר כוונתו יתב' כי חסד הוא וזה יאמר פתח דבריו האזינו השמים שבהם עיקר ההתרא' כמדובר בקודם ואשר תשמעו הוא מה שואדברה שהם דברי קושי תוכחתי ואין הדבור שהוא קושי התוכחות עיקר הכונה כ"א הכנה כדי שאחרי כן ותשמע הארץ הם שוכני ארץ אמרי פי הם דברי חבה המתייחסים לאמיר' ופיוס וז"א אמרי אחר אומרו לשון דבור בתחלה ואל תתמהו מהקושי הלז כ"א בתחלה אדברה דברי קושי הלא התכלית הוא רחמים שבסוף ותשמע הארץ אמרי פי הם אמרי חיבה ותראו למה זה דומה אל ענין הטל ומטר כי הנה כמטר הוא מה שיערוף לקחי היא התורה המדברת לך את דברי השירה הזאת כי כאשר עריפת וזעף המטר היא חיים לעולם כן הייסורין והתוכחות האלה חיים הם למוצאיהם למרק פה אשמותם להביאם לחיי עולם הבא והראיה כי לא משנאה חלילה כי הלא כהתם דברי התוכחות תזל כטל אמרתי הם דברים טובים דברי נחומי' כטבע לשון אמירה כאומרו מחצתי ואני ארפא כו' אשיב נקם כו' הרנינו גוים כו' ושמא תאמרו אוי מי יחיה משומו אל כל הדברים הרעים שבשירה הזאת אל תשיתו לב כי הוא כשעירים עלי דשא כו' לומר ראו נא על מי יאות סערת זעף מטר ורוח חזק אם לדשא הרך וקטן או לעשב שגדל כבר בעצם ונהפוך הוא אשר נראה בעינינו כי בהיות דשא יערוף ויסער רוח ומטר וכאשר הוא עשב יבואו רביבי טל בשובה ונחת אך אין זה כי אם שהוא יתברך בגבורות גשמים בא בכח גדול להפקיע מן הכח בדשא הרך לקבל רעם גבורותיו כן הדבר הזה להוציא הוא יתברך כח קדושת תורה ומצות ומעשים טובים מתוך חומר האדם צריך גבורת יסורין להכניע החומר ולמרק אשמותיו להוציא יקר מזולל ועם שהוא קטן ורך הכשרון נגש אל ערפל החומר והוא ית' כאשר יתן כח הדשא הרך לסבול שעירים שעליו כן יתן כח באדם לסבול ואחר היותנו שלמים אז יוריד עלינו רביבים טלי ברכת אמרתו יתב' הטובה עלינו כרביבים עלי עשב ויהי' כטל לישראל. ועל השנית אמר כי שם ה' אקרא כו' לומר מה שתראו בתוכחות מוסר השירה הזאת נזכר בה תמיד שם הגדול בעל הרחמים וירא ה' וינאץ וכיוצא בפסוק זה ואפשר לדין בא' משני פנים או לומר שהוא כי אך מדת רחמים יהיה להם לאויב הוא נלחם בם מרוב הכעס והרוגז או תהיה להפך שהוא כי למען הפשיר את הדין משתף מדת רחמים לז"א כי תראו בתוכחתי שאדרבה כי שם ה' אקרא אל תחשבו שהוא להגדיל הכעס כי אם אדרבא הבו גודל לאלהינו כי למה שהוא אלהינו אוהבנו בייחוד עושה על יד מדה שהוא למתק הרוגז ולא מהבחינה האחרת ועל השלישית והיא כי כל המכה מכה כפי כחו ועל כן כאשר נשער יסורין ית' כפי תקפו מי זה האיש יוכל לסבול לז"א הצור וכו' לומר כי עם היותו הצור וחזק הידוע בעל הדין ואין זולתו לא בחזק יבא לפעול יסוריו אצלינו אך תמים פעלו המיוחד אל תואר צור הוא הרוגז והדין בתמימות בלי אכזריות חמה והטעם כי כל דרכיו משפט שאינו כאדם שלפעמים כי יכעוס על עוברי רצונו יכוין להנק' ויגזור גזירות אשר לא על פי שורת הדין רק בבחינת רוגז אך הוא ית' לא כן הוא רק תמיד יכלכל דבריו במשפט והוא כי גדר משפט הוא מזוג מחסד ורוגז ואינו מדת דין פשוטה כנודע מספר הזוהר. ועל הרביעית והיא שמא תאמרו הלא יהיה ראוי כי כאשר את היסורין על עון נקבל בעולם הזה ממדת הצור גם את הטוב המקווה על המצות נקבל מעתה ממדת החסד על כן אמר אל אמונה והוא כי אל הוא מדת החסד כד"א חסד אל כל היום ואמר כי אל שהוא החסד הוא אמונה לעתיד ולא בעולם הזה ואין זה עול לשלם העונות בעולם הזה והזכיות לעולם הבא כי הנה צדיק וישר הוא יתב' והענין כי גדר צדיק הוא העושה על קו הדין וישר הוא לפנים משורת הדין כמ"ש ז"ל על ועשי' הישר וטוב זו לפנים משורת הדין ואם כן איך יתקיימו שתי תואריו יתב' אלו כי אם בזה שעל הדין מייסר בעולם הזה כי צדיק הוא וקו הדין הוא כי כאשר היה העון בעולם הזה כן משפטו ראוי גם הוא יהיה בעולם הזה אך לענין האושר הוא ישר עושה לפנים מן השורה להיות שכרו אתו עד העולם הבא כי שם יהיה בלתי בעל תכלית מעין העולם ההוא מה שאין כן אם היה נותן כשכר בעולם הזה ההווה ונפסד שגם השכר הניתן בו ידמה אליו ויהי' בעל תכלית:

4או יאמר הצור כו' כי יקרא במשפטי כותים יהיה כל דין משפטו בפני עצמו טוב בעיני שומעו אך בהוסדם יחד תגלה ערות פחיתותם והוא כי ישמע השומע משפט מלך להמית הגונב מחביריו ממון יישר בעיניו כי יאמר בן מות הוא האיש ההוא כי נטל מחייתו וכן כאשר תשמענה אזניו משפט המלך ההוא כי כל הורג נפש יומת תחתיו גם הוא יישר בעיניו ויכשר כי הוא נפש תחת נפש אכן בהוסדם יחד כי יגידו ויאמרו כי כה משפטם לתלות הגונב מנה ואת הורג את עמיתו הלא יתחמץ לב כל שומע ואמור יאמר לא יתכנו דרכי המשפט הלז בי איך תדמו ותשוו המחסר ממון למחסר נפש ולא אחד המה באיכו' נמצא כי בהתאחד'. יצא משפט מעוקל משא"כ במשפטי התורה כי בהוסדם יחד שני המשפטים יצדקו ויתהללו כי באמור איש כי כה משפטה לשלם הגנב פי שנים ולהמי' את הרוצח יצדקו ויאמרו אמת נכון הדבר מדה כנגד מדה ההורג נפש לתת נפשו תחת נפשו והגונב מנה יתן מאתים הוא בקש להחסיר מחבירו מנה ולהעדיף על נכסי עצמו ותהי להפך כי בתתו פי שנים נמצא הוא חסר מנה והעדיפו על נכסי חבירו וזאת תהיה כונת פסוק משפטי ה' אמת צדקו יחדו שיורה היותם אמת מה שצדקו בהיותם יחדו וזה ענין הכתוב הלזה הצור תמים פעלו הצור שהוא כח הדין תמים ובלי מום הוא פעלו כלומר כל פועל שלו והראיה כי אין דופי בשום אחד מהם שהרי בהוסדם יחד דרכיו יהיו כלם משפט אחד וזהו אומר דרכיו לשון רבים ואמר משפט לשון יחיד והנה זה הוא לענין משפט והדין על עוברי רצונו וגם לענין החסד שהוא הטוב המקווה לצדיקים עם שהוא אמונה ואין יודע מתן שכרן של מצות אין להרהר יהיה עול בדבריו וזהו אל אמונה ואין עול והטעם כי צדיק שהוא עושה צדקה וישר שהוא עושה לפנים משורת הדין הוא גם בנראה לחוש כענין העונשים מזה נקח לשכר המצות: