תורת משה - אלשיך, דברים לב:ה

1שחת לו לא בניו מומם כו' ראוי לשית לב איך מתקשר אל הקודם וגם אומר בניו מומם שלא פירש מה הוא מומם של בניו וכן אומר דור עקש כו' כפול ובלתי מקושר אל ראש הכתוב. ועוד אומר עם נבל כי אין אומר ולא חכם מקביל אל נבל והל"ל נבל ולא צדיק או סכל ולא חכם. ועוד אומר אביך קנך הם תוארים בלתי מתאחדים. ועוד אומר זכור ימות עולם אין לו יחוס עם הקודם. ועוד שאם הכונה לאיים שיזכור מה שעשה לדורות ראשונים הול"ל זכור דורות ראשונים אך עולם מאן דכר שמיה וגם הוא כפול. ועוד באומר בהנחל כו' מה הנחילם ובאומר בהפרידו כו' אם הוא ענין דור הפלגה כפרש"י שיצב גבולות עמים שלא כלה אותם למה שיצאו משם בני ישראל קשה שהיה אפשר לכלותם וישאיר את אברהם שהיה בן מ"ח שנה כשנתפלגו ויצאו ממנו כל זרע ישראל. ועוד שהיה לו לומר ויצב כו' למען ישראל עמו אך המספר מאן דכר שמיה. ועוד איך יתקשר אחריו פסוק כי חלק כו' וגם חבל נחלתו הוא הקודם ולמה כפל וגם למה שינה הלשון וכן אומר ימצאהו הוא בלתי מקושר ומה הוא לשון מציאה וגם לשון עתיד וכן בפסוקים שאחר זה יש תיבות כפולות ודוחקים ניכרים:

2אמנם הנה כתבנו כי תחת ארבע לא תוכל שאת האיש אשר יראה את כל פורענות הכתוב בשירה הזאת והנה בפסוקים הקודמים העלה ארוכת ארבעתן כמדובר אמר עתה כי הנה יש עוד חמשית אשר יפול לב אדם עליה והוא כי יאמר איש לא ימנע האנשים החוטאים בנפשותם בהעוותם משחיתים את עצמם או במלכם חלילה כמלך ב"ו שיפסיד המלך בשירות אשר יצוה על משרתיו אם ימנעוהו ממנו אם לעצמם הם משחיתים יניחם וימוגגם בעונם ואם לה' הלא כמו זר נחשב כ"א חטא איש מה יפעל בו הוא ית' ע"כ על החמשית הזאת אמר דע לך כי שחת לו ית' לא חלילה כ"א רבו פשעיו מה יעשה לו ית' וש"ת הן אמת שלא יפעל בו אך חושש על כבודו כי הלא בנים אתם לה' קראנו אלהינו ולכן אם נחטא ונאשם יחוש על כבודו שיקראו בניו אשר לא טובים המה לז"א גם זה אינו כי בניו מומם כלומר היותם נקראים בניו אין הדופי והמום לאביהם חלילה בהיותם בלתי כשרים רק מומם כי המום הוא להם שעם היותם בני אל חי יצאו מדרך הטובה ועוד כי אלו כאשר לקחתם לו לעם היו רעים היה פ"פ כלפי מעלה איך בחר בבלתי טובים אך במ"ת כלם קדושים היו אלא שנתעקשו אחרי כן בעון הראשון ונתפתל בשני ובשלישי:

3או יאמר מומם הוא היותם דור עקש כו' לומר כי אין אשמותם מפאת אלהיהם רק מפאת עצמם שבבחירתם מעקשים עצמם כי לא עיקשם קונם ומהיותו עקש נעשה פתלתול כי עבירה גוררת עבירה וש"ת א"כ איפה יניחם ה' שיזיקו את עצמם ולמה יכביד עליהם כיון שאין נוגע אל עצמו ית' לז"א הלא גם שהוא ית' אינו צריך לכם ואין לו היזק מהעדר עבודתכם הלא יקפיד מכמה בחינות. א' על היותכם כפויי טובה כי הלה' תגמלו זאת הלא תחשבו לעם נבל כי אין נבלות ורשע גדול מזה לגעול באלהי עולם ה' ולהיות לו כפויי טובה ולא יבצר מהיות כעס גדול ורב על הדבר. ב' והוא ולא חכם כי ללא חכם יתייחס בעשותו הדבר הזה באומרו שאניחהו כיתר עמים כי לו היה חכם היה רואה את הנולד כי הוא פורש מן החיים ופירש ואמר מה שאמרתי שהוא עם נבל כפוי טובה הוא כי אב הוא ואיה כבודו ואדון הוא איה מוראו כי הלא הוא אביך מצד הנפש כנודע וקנך שקנאך בדמים כאשר יבא ואם אב הוא איה כבודו ואם אדונים הוא איה מוראו ולא עוד כ"א גם בלעדי הקניה גם מצד הגוף שלו אתה כי הוא עשך מאז נאמר נעשה אדם ומחומרו יצאת וגם אחר שברא איש ואשה ומהם אתם מתהוים האם אב ואם כוננו איבריך הלא הוא ית' כוננך וזהו ויכוננך כד"א ויכוננו ברחם א' עתה בא ופי' על ראשון ראשון מה שאמרתי שחת לו לא הנה לך ראיה כי אין החוטא מזיק רק לעצמו כי הלא זכור ימות עולם כמה הם מבריאת עולם ועד עתה שהיה אז כאלפים וק"ך שנים ומעט יותר ומשתזכור ימות העולם שית לבך להבין שנות דור ודור כי תמצא שמאדם ועד נח שהיו עשרה דורות היו שנות כל דור מהם הרבה מאד מאשר בדורות שמנח ועד דור המדבר כנודע כי בשנת אלף ותרנ"ו שנה היה המבול נשארו בחמש מאות שנה לשש עשרה דורות שמנח עד דור המדבר ואיך היו עשרה דורות כפלי כפלים משנות ט"ז דורות אם לא שעל שהשחית כל בשר את דרכו נתמעטו חייהם מאז והלאה הנה כי לא השחיתו הבריות בהעוותם רק לעצמם כי הבורא ית' מה הפסיד הלא בין כך ובין כך לא יתמו שנותיו וא"כ הנה בפי' כי שחת לו לא ועל הב' שאמר הלא הוא אביך א"צ פי' אך מ"ש קנך בא לפרש היכן קנאם ואמר בהנחל עליון גוים ויהיה כי בפדר"א ארז"ל על דבר דור הפלגה כי כאשר בקש הקדוש ב"ה לפלגם הוריד ע' מלאכים ויחלק העולם לע' לשון ויתן לכל אחד מהמלאכים עם אחד והניח לחלקו את ישראל והטיל גורלות ונפל לחלקו ישראל. וראוי לדעת על מה זה חילקם לע' לשון לא פחות ולא יותר:

4אמנם עיקרי שרשי בנ"י הם שלשה ומהם מסתעפים לי"ב שבטים והם מתפשטים עד ע' נפש כפי סוד עניינם והן הם המעותדים לרדת מצרימה בתוך חצוניות טומאת מצרים והיו נכונים למועדי רגל כי ימשכו אחר תועבות מצרים כאשר היה הללו ע"ג והללו ע"ג וזולת זה לא יבצר מהמון ישראל שיתעתדו לחטא ועי"כ מתדבקים ואובדים בחצוניים עדי אובד כנודע ומה גם שר מצרים שיאחז בם וישקעם בטומאתו ע"כ מה עשה כשחילק הע"ג חילקם לע' אומות למען יהיה לכל שר אומה שלמה כמספר ע' נפש בני יעקב ועשה זה כקונה את ישראל לתת בעד כל נפש מישראל אומה שלימה לבל יחשקו להחזיק בישראל בעשותם אשר לא טוב וז"א בהנחל כו' לומר איך יתייחס הוא ית' לקונה אותך באומרו קנך הלא הוא כי בהנחל עליון בזמן הפרידו בני אדם שהוא בדור הפלגה שאז הנחילם לשרים אז יצב גבולות עמים למספר בנ"י שהם כמספר ע' נפש וא"כ הרי הוא כקונה אותך מהשרים כו' הרי מפורש אומר קנך שהוא פירוש מאומר עם נבל וש"ת הנה כל זה הוא טעם לחייב את האדם עובר רצונו ית' על כפיות טובה שבו והעדר דעתו אך עדיין צריך לתת טוב טעם אליו ית' אשר לא ימאס את עוברי רצונו כי מה לו ית' ולצרתם כי בכל צרתם כו' ולא יגעל בהם לז"א כי חלק ה' עמו כלו' חלק מה' הוא זה חסדו שעם היות שהם היה להם להיות רודפים אחריו ולא הוא ית' אחריהם ולהזניחם כי החלק חושק את הכל ולא יתהפך עכ"ז גדל חסדו כי לא יעזוב חלק מאיכותו עדי אובד וזהו כי חלק ה' עמו וש"ת אם כך הוא שישראל חלק אלוה ממעל הוא למה הוצרך להטיל גורל הוא יתברך לראות באיזה מקום יהיה גורלו אם לה' אם לשרים היתכן כי חלק אלוה ממעל יפול בגורל חצונים לז"א יעקב חבל נחלתו והוא כי לא יקראו יעקב רק הבלתי כשרים כנודע וז"א יעקב כו' לומר שהוא נקרא יעקב שהוא בזמן היותם בלתי כשרים שאז נקראים בשם יעקב אז הוא שהוצרך חבל בגורל נחלתו כי אז נבדלים ממנו יתברך כד"א עונותיכם היו מבדילים והיה מקום לתפוס בם השרים ע"כ הוצרך גורל ולהפיס דעתם כמדובר בתת על כל נפש מישראל כו' כמדובר למעלה: