תורת משה - אלשיך, בראשית לט:ו

1ויהי אחר כו'. ראוי לשית לב. (א) איזה יחס יש לדברים הקודמים אל ענין זה שיאמר ויהי אחר כו' ואם היא שלא נשאה עיניה אליו עד אחר עזבו כל אשר לו ביד יוסף איך עצרה כח להמתין כל כך. (ב) היתכן שאפילו עיניה לא נשאה עד הזמן ההיא. (ג) כי מלת וימאן מיותרת כי מאומרו ויאמר הן אדוני מאליו יובן שמיאן. (ד) ויאמר אל אשת אדוניו שהיל"ל ויאמר לה כי ידוע הוא שהיא אשת אדוניו. (ה) אומרו לא ידע אתי מה בבית שאם הוא שהכל מסר בידו הרי אומר בפירוש וכל יש לו נתן בידו ולא חשך ממני מאומה וכו'. ולמה יסתום בתחלה ואם הוא בענין תני והדר מפרש היל"ל כי כל אשר לו כו'. ולא וכל כו' כלומר דבר אחר נוסף על האומר מלבד אריכות לשון יותר מהצורך. (ו) כי נראה כעושה עיקר מהנוגע אל אדוניו יותר מהחטא בעצמו לה' שאומר כלאחר יד וחטאתי לאלהים בסוף מאמרו. (ז) אומרו ויהי כדברה אל יוסף כו'. שאם הכוונה לומר שהתמידה יום יום ולא שמע היה ראוי יאמר ותדבר אליו יום יום ולא שמע אך באומרו ויהי כדברה הוא משולל גזרה כי טבע לשון זה לא יצדק כ"א בצאת נפקותא כענין ויהי כאמרם אליו יום יום ויגידו להמן כו'. (ח) כפל אומרו לשכב אצלה להיות עמה. (ט) אומרו ויהי כהיום הזה מהראוי יאמר ויהי היום ויבא כו' כי אומרו הזה יראה כמורה באצבע ואיננו ומה גם עתה אומרו כהיום בכ"ף הדמיון והוא בלתי מובן וגם מה היא ה"א הידיעה שאמר כהיום. (י) אומרו מאנשי הבית שהוא מיותר. (יא) באומרו ותתפשהו בבגדו לאמר כי הוא בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת וגם היה לו לומר ותתפוש ולא ותתפשהו. (יב) אומרו ותאמר להם לאמר ראו כו'. כי אינו לאמר לאחרים וגם אומרו לצחק בנו כי אינו רק לצחק בה. (יג) באומרו ותדבר אליו כדברים האלה לאמר כי אינו לאמר לזולת. (יד) באומרו ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר. כי גם לאמר זה בלתי צודק וגם לא אמרה לו רק בא אלי לצחק בי ואיך אומר ששמע ממנה כדברים האלה עשה לי עבדך ומה גם למה שאמרו רז"ל שבשעה שהיתה משמשת עם בעלה שאמרה לו כדברים האלה עשה לי עבדך והלא לא אמרה רק בא אלי לצחק בי ויהי כהרימי קולי וגו' שמורה שלא אמרה שעשה לה דבר רק שבא לצחק בה והרימה קולה ונס החוצה:

2אמנם יאמר ויהי אחר הדברים האלה כו' שהם שמהיות יוסף עבד עלה במעלת קו לקו עד גדר שאדוניו לא ידע אתו מה בבית. כי אם הלחם אשר הוא אוכל והן אמת כי טרם יעלה לגדולה גם שתתאוה ליופיו לא תערב אל לבה לאמר לו שכבה עמי לשתי סבות. (א) שאינו כבודה להזדקק אל עבד כי חרפה היא לה. ועוד (ב) כ"א יתגלה לא תוכל לאמר בא אלי העבד כי לא יאמינו כי ערב אל לבו עבד מקנת כסף לתועבה. עד שגדל מאד שאיננו גדול בבית ממנו נוסף על שויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. אז אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף כלומר כי עודנו בשפלות תת עיניה בו להורדת עינים נחשב לה אך אחר גדולתו נשיאות עינים הוא לה. וז"א אחר ותשא כו' כי עם היותה אשת אדוניו נשיאת עינים תחשב תת עיניה אל יוסף ועל כן ערבה אל לבה לאמר שכבה עמי שאם לא כן במה שהיא אשת אדוניו לא היתה תובעתו בפה משתי הסבות שאמרנו ולמ"ש ז"ל (סנהדרין דף ק"ט) שראתה באצטגנינות שיוצא לה ממנו גדולה וטעתה שלא היה רק מבתה יאמר שאחר הדברים האלה שראתה שעלה לגדולה רבה בקרב ימים נתנה אל לבה להביט אל האצטגנינות. לראות מה טיבו ותרא כי גדולה עומדת לה ממנו וזהו אחר כו'. ותשא אשת אדוניו את עיניה השמימה להביט בכוכבי השמים לבא ע"י כן אל יוסף ומאשר ראתה אז נמשך שותאמר שכבה עמי. שאל"כ אין ספק כי לא נמנעה מלישא עיניה אליו עד סוף שנה שהיה אצלה. ובשום לב אל אומרו את עיניה כי מלת את מיותרת יאמר מאמרם ז"ל כי ליבא ועינא סרסורי דעבירה עין רואה והלב חומד והאברים גומרים. ואין ספק כי היו עיניה ולבה אל יוסף וזהו רבוי האת על הלב גם הוא עם עיניה. ורצתה יגמרו אברים ותאמר שכבה עמי. אך הוא לא היו בו לא זה ולא זה על כן ויאמן וילפת בשומעו כשלשלת שעל התיבה:

3והנה יוסף התנהג בחכמה והוא כי דרך אנשים בבא רשע או אשת כסילות לפתותו לדבר עבירה והוא לא כן ידמה כי יתן טענות נגד המפתה להשתיקו. אך לא זו הדרך להציל את נפשו מעשו' רע כי יקרה יהיה המפתה איש לשון שבשפת חלקות ישחית דברי הנפתה הנעימים וילכד ברשתו. אך אשר מוח לו בקדקדו לא יעשה כן כי אם מיד יחליט אומר למאן ולומר שלא יעשה בשום פנים גם כי ינוצח. ואחרי כן אם ירצה יסדר ג"כ טענות נגד המפתה וזה היה ענין יוסף. כי ראשונה החליט וימאן כמי שקושר עצמו בשלשלת ואח"כ אמר טענות הן אדוני כו'. והוא במה שידענו מרז"ל כי אותיות ה' ן' אין להן בת זוג כי כל אחת נפרדת:

4ונבא אל הענין הנה ארז"ל (ב"ר פ' פ"ו) כי פוטיפר קנה את יוסף לתשמיש ומיד נסתרס כמאמרם על פסוק וזרע רשעים נכרת. ובזה יאמר ראשונה טענה גדולה והיא הלא לבל אטמא סריס הקב"ה את אדוני. וז"א אל אשת אדוניו הן אדוני כו' לומר כאותיות הן שהן נפרדות כן אדוני עמך נפרד. מבת זוג ופירש ואמר לא ידע אתי מה בבית כלומר לא ידע להיותו אתי מה בבית כי אין בית אלא אשה ואינו יודע ומשמש עם ביתו היא אשתו כי להיותו אתי איבד תשמישו עמך לבל יטמאני. כלומר ואיך אטמא אני את עצמי שהוא ודאי עון לפניו ית' מאשר סירס את אדוני. ואם תאמרי שלא אשכב עמך כדברך רק אהיה אצלך בקירו' בשר בלי הטמא אהיה כפוי טובה לאדוני. כי הנה וכל יש לונתן בידי עד גדר כי איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך כו' ואין צ"ל לתשמיש כ"א אפילו לידבק בך קירוב בלבד מנע ממני וזהו ולא חשך ממני כי אם אותך באשר את אשתו שהוא קירוב בשר בלבד שאם זה לא היה מונע ממני היינו שוים בכל וזה הוא לבלתי היות אצלך. כ"ש למה שאמרת לשכב עמך וזהו ואיך אעשה הרעה הגדולה שהוא תשמיש ממש וחטאתי לאל"ים שהוא ית' מנעני ממנו:

5או יאמר ע"ד זה ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך ולא בלבד תשמיש שאין בו כי אם במה שאת אשתו שהוא קירוב בשר בעלמא. ואפילו זאת שהוא לשכב אצלך איך אעשה הרעה הגדולה הזאת להיות כפוי טובה. ומה שקראתיה גדולה הוא שמהיותי כפוי טובה לבשר ודם אבא להיות כפוי טובה לה'. כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' ה') הפה שאמר לא ידעתי את יוסף אמר לא ידעתי את ה' וזהו הן אדוני כו' ולא חשך כו'. ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת להיות כפוי טובה לבשר ודם שאם כה אעשה אהיה גם כפוי טובה לה'. וזהו וחטאתי לאל"ים כאשר נרמז באומרו וימאן בטעם שלשלת כאומר ברמז שהוא נותן שלשלת עון בצוארו:

6או שעור הענין הן אדוני להיותו אתי למעני נסתרס ולא ידע מה בבית שע"כ היה ראוי ישנא אותי ולא בלבד לא שנאני כ"א אדרבה וכל יש כו'. עד כי איננו גדול כו'. באופן שאהיה כפוי טובה והן זאת רעה קטנה לחטא לבשר ודם כ"ש כי ואיך אעשה הרעה הגדולה בערך מה שוחטאתי לאלהים שהוא העיקר:

7רות על פסוק חי ה' שכבי עד הבקר ארז"ל (סנהדרין דף ק"ט) א"ר ייסא ג' בא יצרן לתקפן ונזדרזו עליו כל אחד ואחד בשבועה ואלו הם יוסף ודוד ובועז יוסף דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. ר' חוניא בשם ר' אידי כלום קריא חסר וחטאתי לאל"ים וחטאתי לה' אין כתיב כאן אלא וחטאתי לאל"ים אם חטאתי אני עושה לאלי"ם ולא אלי"ם עושה הרעה הגדולה הזאת כו':

8והנה דברים אלו סתומים וחתומים ומשוללי הבנה. אמנם הנה תחלה רצה ללמוד שהיה שם שבועה מייתור הכתוב שהיה די יאמר הרעה הגדולה. מאי הזאת אלא הם שני דברים א' הרעה הגדולה הוא השבועה. שמכלה מה שאין אש ומים מכלים ונזדעזע העולם כשנ' לא תשא וגם הזאת היא הזמה. ור' חוניא אמר כלום חסר מהכתוב שתצרך ללמוד מהייתור והרי במפורש הוא כי וחטאתי לה' אין כתיב כאן כו'. והוא בהקדים כי שעובר על מצות ה' אשר לא נשבע לקיימה בזמן ההוא שקודם מתן תורה עושה רעה בלבד יקרא. אך אם גם נשבע לקיימה ועבר עליה יקרא עושה רעה גדולה הקדמה שנית והוא כי כשנצטוו בני נח על העריות היה בשם אל"ים למ"ש בגמרא (שם דף נ"ח) ויצו ה' אלהים על האדם לאמר. ויצו זו ע"ג כי הואיל הלך אחרי צו לאמר אלו עריות כד"א לאמר הן ישלח איש את אשתו כו'. ועוד כי שם אל"ים מורה על הדין והרוגז:

9ונבא אל הענין אמר אם כוונת הכתוב היתה שיחטא לה' למה לא תפס לשון התורה שאומר תמיד אשר חטא לה' יחטא לה' ומעולם לא נמצא חטא לאל"ים ומה גם לרז"ל שיוסף ידע כל התורה כאבותיו. וכשפירש ממנו היה בפרשת עגלה ערופה. אך אין זה רק על שנרמז על צווי עריות לבני נח שהיה בשם אל"ים. ונבא אל הענין והוא שהוקשה לו שמגדיל הענין באומרו הרעה הגדולה שמשמעו חטאה גדולה ואח"כ מקטינו באומרו וחטאתי לאל"ים חטא סתם. אך אמר הנה האל"ים בצוותו על הזמה לא השביענו לקיים ואני נשבעתי נמצאתי עושה את הרעה שתהיה גדולה. בעבור צווי ושבועה שבאין כאחד מה שהאלהים בצוותו לא עשאה גדולה. וזהו ולא אלהים עשה את הרעה הגדולה הזאת שהא כי לא השביענו כי עדיין לא ניתנה תורה:

10ושיעור הכתוב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ע"י עברי השבועה כי נמצא שחטאתי לאל"ים שאם חטאתי אני עושה למדת אל"ים שאני עושה רבוי ברוגז במה שהגדלתי החטא ע"י מה שנשבעתי לקיום צוויו שעשיתי רבוי בחטא שבזה אני עושה לאל"ים שעשיתי הכנה להגדיל עון צוויו ואני עובר עליו. וזהו אני עושה לאלי"ם: