תורת משה - אלשיך, בראשית מב:כט

1ויבאו אל יעקב כו'. אומרו לאמר הוא בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת וגם למה תייחס התורה הדבר אל מקרה באומרו הקורות אותם. ועוד אומרו כמרגלים את הארץ בכ"ף הדמיון והוא לא אמר רק מרגלים אתם בלי דמיון וגם מלת ויתן בלתי צודקת וכן לראות את ערות הארץ שנ' להם לא הזכירוהו וגם לא אשר אסרם במשמר שלשת ימים ואשר אסר את שמעון ולא את הכסף המושב באמתחת האחד ועל דרך זה שינויים רבים ממעשה שהיה. ועוד אומרו שאמר האיש בזאת אדע כי כנים אתם ולא אמרו כי לא מרגלים אתם ואח"כ מזכירים שני דברים כאומרו והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם ויקשה כי הלא בכלל היותם כנים הוא כי לא מרגלים הם:

2אמנם לזה נשית לב אל מלת הקרת אותם שהיא חסירת ווי"ן ואומר כי היו נכווים בשתי אשות אומרים בלבם אוי לנו אם נאמ' את כל הרעה אשר מצאתנו כי ימאן אבינו לתת את בנימין לבל הכניסו בקרב צרה ואוי לנו אם לא נאמר כי באיזה טענה נשאל מאתו את בנימין ע"כ ספרו דרך נקלה וגלו טפח והסתירו טפחיים ושלא החזיקם למרגלים ממשי רק כמרגלים וגם לא שאסרם במשמר ואת שמעון. וז"א את כל הקרת ולמה עשו כן להגיד בחסרון לזה אמר לאמר כלומר מה שעשו כן הוא כדי לאמר לו מה שעתידים לאמר שיתן את בנימין שאם יסתירו הכל או אם היה שמוע כל צרתם לא היה משלחו:

3או תהיה כוונת אומרו לאמר לומר שהגידו באופן שלא תראה לו צרת השגחה בעצם לבל ירך לבבו רק שיראה בעיניו כי מקרים הם. וזהו ויגידו לו באופן שאת כל הקורות אותם הוא מה שיאות לאמר ולא שמצאום עונות ורעות בל יפול פחד על יעקב וימאן לשלח את בנימין והוא כי החילו ואמרו דבר האיש וכו'. לומר ראה נא כי איננה צרה בעצם רק כמקרה בעלמא בקול דברים ובלי אסון בדבר כי הלא לא מתחלה חשבנו למרגלים כי אם שמתוך דברו דברי קושי מתוך הכעס הפליג לדבר ולומר ענין מרגלים ולא שהיה כן דעתו בעצם רק שהיינו נראים כמרגלים ולא עוד אלא שנכנס בקושי גדול ע"כ כי בצאתו במאמר היינו כמרגלים נחשבנו כמקבלי מתנה בערך הקודם כי לבני תמותה היינו בעינינו תחלה. וזהו אומרו דבר קשות כל כך עד שחשבנו למתנה צאתו אחר כך באומרו שהיינו כמרגלים כי זה נקל יותר. וזהו ויתן אותנו והוא במה שהיה בכ"ף הדמיון. וזה הוראה כי קול דברים הכל היה. והראיה כי בלי יסורין כדרך הנעשה לנחשדי' למרגלים. האמין לנו באמור אליו כנים אנחנו כו'. עם שלא היתה טענה מספקת לבטל חשדת מרגלים אם היתה החשדה בעצם. והוא כי אמרנו לו כנים אנחנו אנשי אמת וא"כ אמור מעתה כי לא היינו מרגלים כי אין דרך אנשי אמת לשום עצמם בזה. אם לא לאנשי רשע חייבי מות למלכם באמור להם בזאת תנצלו אם תרגלו לי את עיר פלוני ושם יסתכנו כי בלעדי זה הם מטים להרג אם יחשוכו אך אנשי אמת לא יאשמו עצמם בכך. והראיה כי אנשי אמת אנחנו הוא כי שנים עשר אחים בני אבינו כו'. ועל פי הסמנים האלו ידרש עלינו בארץ כנען מהקרובים אלינו והם יגידו אם כני' או אנשי רשע אנחנו. כי ארץ כנען ממלכות מצרים. ארז"ל שהיתה בימים ההם כי אמרו בב"ר (פ' ע"ה) שהיה חפץ עשו ליקח מכס ארץ כנען ממלך מצרים להאחז עם יעקב או בזה אפשר כוונו דרך אחרת באומרו בארץ כנען. לומר איך יתכן בני ארץ כנען שאתם מושלים בם ירגלו את ארץ מצרים לקחתה. והיה בזה התנצלות אל מה שגלו היותם שנים עשר ושעוד להם אח כי כל שאר יושבי ארץ כנען אין להם חיבור אתם ובעד מי ירגלוה:

4ונחזור אל הענין כי אמרו ראה נא כי אין ידו כבדה עלינו כי הלא השיב ואמר אלינו בזאת אדע כי כנים אתם ובזה אדע כי לא מרגלים אתם והוא אם במה שאמרתם אלי לא שקרתם אדע כי כנים אתם והוא כי אמרתם שהקטון את אביכם במה שאדע שלא שקרתם. בזה אחשיבכם לכנים ובמה יודע איפה כי אמת הוא שאח קטן לכם שם אם לא בהביאכם אותו אלי ואראנו וזהו אומרו בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד וכו'. והוא כי אמר אין אדם קונה חזקת איש אמת וכשרון אם לא בשני דברים כי בתרתי הויא חזקה על האחת אמר בזאת אדע כי כנים אתם במה שתרחמו על אביכם ואנשי בתיכ' שלא תחושו על עזיבת אחד מכם אתי כדי להחיותם ברעב. וזהו אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו כי זה הוא פעולת אנשי אמת לרחם. אך בזאת בלבד לא יספיק להיות חזקה שכנים אתם ללמוד מזה כי לא מרגלים אתם. אמנם הביאו אחיכם הקטן אלי שהוא הדבר הב' שבו יודע כי אנשי אמת אתם. ובזה ואדעה כי לא מרגלים אתם במה שאראה כי כנים אתם בשני הדברים הנאמרים באמת. וזהו ואדעה כי לא כו' כי כנים וכו' ראה נא כי אין כוונתו להרע אותנו כי לא בלבד יסיר מלבו על ידי כך היותנו מרגלים כי אם גם ייטיב לנו שאת הארץ נסחרו. וזה אמר ואת הארץ תסחרו. ששינו מפני השלום: