תורת משה - אלשיך, ויקרא י:ב

1ויאמר משה כו' . הנה לאהרן הי' מר אל מר. אולי ח"ו היו בניו רשעים וישלחם ביד פשעם. ע"כ אמר לו משה הוא אשר דבר ה' לאמר כו' כלומר למפרע הבנתי מה היה רוצה לאמר הוא ית'. באומרו ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי. אך הוא כי בזמן אשר יועד להראות לבני ישראל שהוא ביום שמחת ה'. אז ונקדש השם הנז' בפסוק הקודם בכבודו יתברך. וזהו בקרובי אקדש שאינו נושא פנים לקרובי. ובזה על פני כל העם אכבד. שהי' יקר כבודי עליהם בל יקלו עוד בכבודי כי יקחו מוסר. וכשמוע אהרן כי צדיקים בניו וידום אהרן:

2עוד יכוין כי ע"י סלוק הצדיקים מתמלאה השכינה שפע קדושה עליונה מלמעלה. שנעשה יחוד כנודע ליודעים חן. וזהו בקרובי אקדש שאתמלא משפע עליון מאד. זה לא יוכל אל העם. אך מה שהא על פני כל העם הוא שאכבד בראותם שלא נשאתי פנים:

3והנה מדממה שוידום אהרן ולא דבר מטוב עד רע. הורה לנו מוסר התנא (אבות פ"א) וז"ל שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא חטא:

4וראוי לשום לב. (א) כי ללמוד כי השתיקה טובה. מה צורך להקדים ולומר שכל ימיו גדל בין החכמים: (ב) כי אדרבא כל עסק הגדל בין החכמים הוא הדבור. (ג) באומרו ולא מצאתי. שיורה כי בין החכמים מצא מציאה זו. ואין בזה שייכות מציאה ומה גם להיות בייחוד שם: (ד) כי מלת לגוף תראה מיותרת: (ה) אומרו כי לא המדרש הוא העיקר כו'. כי אדרבא נמנו וגמרו כי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה הנה התלמוד עיקר: (ו) מלת הוא שהוא מיותרת: (ז) אומרו וכל המרבה דברים וכו' הנה זה לבדו הי' ראוי לומר שבכלל היות המרבה מביא חטא הוא כי טובה היא השתיקה. כי מהדבור אפשר ימשוך הרבות דברים ויצא לידי חטא: (ח) כי מקרא כתיב (משלי י׳:י״ט) ברוב דברים לא יחדל פשע: (ט) כי הפסוק אמר פשע והוא אמר חטא בלבד:

5אמנם הנה יש דבור בנוגע אל הגוף. ויש בנוגע אל הנפש כדברי תורה ודומה לה. ורצונו לומר כי הנוגע אל הגוף תאמר כי הקיצור טוב. כי אם אין לגוף שהוא לנוגע אל הגוף טוב משתיקה לגמרי ולא קיצור בלבד. אך הקיצור טוב במדרש כאשר יבא. והנה טרם ידבר דבר זה. ראה והנה יוכל איש לדבר כי מה שעצת השתיקה לגוף טובה. הוא להמון העם אשר לא למדו לשונם בלשון חכמה ומוסר ולדבר בקצרה. משא"כ למי שגדל בין החכמים שאין ספק שיש לו ל' למודים לדבר בקוצר ובחכמה מסולק הטעות. ע"כ אמר כל ימי גדלתי בין החכמים ואם כל זה לא מצאתי לגוף טוב משתיקה. כלומר על הנוגע על ענייני הגוף טוב משתיקה. כלומר אך לא בלמוד הנוגע אל הנפש. לבל יאמר איש כי גם שלגוף אין טוב משתיקה. אך ללמוד יהיה הקצה האחר שריבוי הדיבור יהי' טוב שהרי קיימא לן שנמנו וגמרו כי התלמוד גדול. לזה אמר אם מה שהמדרש שהוא התלמוד הוא גדול הי' מפאת עצמו בלבד כן הי' זה. אך לא המדרש הוא העיקר. כלומר אינו הוא מצד עצמו כי אם על שמביא לידי מעשה. הנה כי העיקר הוא המעשה. וזהו לא המדרש הוא העיקר וכו'. וא"כ אמור מעתה בכל המרבה דברים שמרבה אפי' בלמוד מביא לידי חטא ושגגה. והוא מאמר ז"ל (ריש פסחים) לעולם ילמד אדם את תלמידו דרך קצרה. ואמר חטא שהוא שגגה מפני שבלימוד ידבר כאן. אבל מקרא שכתוב לא יחדל פשע על מילי דחול ידבר: