תורת משה - אלשיך, ויקרא כג:א

1וידבר כו' דבר כו' מועדי ה' כו' . הנה אומרו אלה מועדי הוא מיותר. ואם הוא לומר שאשר תקראו ב"ד הם מועדי מלת אלה מיותרת. ועוד כי מועדיכם הל"ל ולא מועדי. ועוד אחרי אומר מועדי ה' אשר תקראו אותם הם המועדים הנקראים ומתקדשים על פי ב"ד למה מביא ששת ימים וכו' שהוא השבת שאינו ע"י ב"ד. ועוד נשית לב אל כפל אומרו אח"כ אלה מועדי ה' כו' אחר שכבר נאמר למעלה. אך לזה נשית לב ג"כ אל כפל אומרו דבר ואמרת. אך יאמר דבר אל בני ישראל ענין אחד ואמרת אליהם ענין שני. הא' הוא מועדי ה' שהם מאליהם בלי קריאת אותם הב"ד הם מועדים. שנית אשר תקראו אותם מקראי קדש שהוא ע"י קביעות חדשים ע"פ ב"ד. וזה יורה הטעם מפסיק שבמועדי ה'. ופי' ואמר אלה הם מועדי שאמרתי מועדי ה' מאליהם. הוא שבתות ה' שהוא ששת ימים כו' וביום השביעי שבת כו'. ועל השנית שאמרתי אשר תקראו אותם. הנני מפרש. ופירשו אמר אלה מועדי ה' מקרא קדש אשר תקראו כו' שאמרתי למעלה. שהם בחדש הראשון שהם כל המועדים שמזכיר על הסדר. עוד יתכן בשום לב אל הקר' השבת וכל הי"ט מקראי קדש. והוא ית' נותן טעם על שביתה ממלאכה על היותם מקראי קדש באומרו שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו. וכן הוא אומר ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. וא"כ נשים לב. (א) אל היות השבת אסור גם במלאכת אוכל נפש מה שאין כן בי"ט. (ב) ראוי לשום לב אל ארז"ל (ר"ה דף כ"ד) אשר תקראו אותם אתם כתיב שהכל תלוי בב"ד שלמטה ביום שהם קובעים מסכימים למעלה כי היתכן יפלא מה' דבר ויתלה בבני אדם. (ג) למה כלל שבת בכלל המועדים באומר ששת ימים תעשה כו'. ואלו לא נאמר במקומו כמה פעמים החרשנו. אך כבר נאמרה שביתת שבת בפ' יתרו ובפ' כי תשא ובפרשת ויקהל מלבד האמור פ' בשלח ולמה נאמר גם פה: (ד) באומר אלה מועדי ה' כו' כי מלת במועדם מיותרת כי מי לא ידע כי במועדם קראו אותם. (ה) מהו פירוש אומרו מקראי קדש. אם הוא על שב"ד קוראים אותו קדש. היה די יאמר אשר תקראו אותם קדש מאי מקרא קדש. (ו) מה שהערנו למעלה שאומר אלה הם כו' מיותר. (ז) למה חוזר לומר אחר השבת אלה מועדי ה'. (ח) למה אינו מזכיר קרבן שבת כמו במועדים. (ט) למה אינו אומר וידבר ה' וכו' במועד הפסח כמו בשאר מועדים. (י) למה אינו מפרש האשה לה' בפסח כבשאר מועדים. (יא) למה מונה בכלל המועדים יום ארבעה עשר באומרו בחדש הראשון בארבעה עשר וכו' פסח לה'. והלא אינו ממקראי קדש אשר ייעד להזכיר. (יד) אומרו ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות וכו' כי אחר שכוונת הענין להזכיר הימים מקראי קדש הנקראים ואסורים במלאכה למה יכלול ענין אכילת מצות שבעה ימים כי אין מקום פה רק להזכיר שביתת המלאכה. כי צווי אכילת מצה כבר נאמר במקומו ומהראוי היה לבלתי הזכיר פה רק מקרא שכתוב אחריו ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. (יג) אומרו והקרבתם אשה וכו'. אחר שלפי הנראה אין כונת הענין פה רק על ימי השביתה ממלאכה למה מביא האשה שהוא דבר נכלל בשבעת הימים ולא הניחו לפרשת פנחס. (יד)למה בפסח ועצרת אינו אומר שבתון כבשאר. וביום הכפורים אומר שבת שבתון. (טו) למה לא נאמר בעצם היום בפסח כמו בעצרת ובי"כ:

2אמנם לבא אל הענין ניתן טוב טעם אל הימים אשר צונו יתברך לשבות בהם ממלאכה מה ימים ההם מימים זולתם. אך הנה ידוע כי העולם העליון המתייחס אליו יתברך לבדו הוא עולם המנוחה לא יצדק בו מלאכה. והנה כתבנו בפרשת ויקהל על פסוק וביום השביעי יהיה לכם קדש כל העושה בו מלאכה יומת. שהוא שאומר הוא יתברך ביום השביעי יהיה לכם קדש הוא נפש יתירה הנשפעת ובאה לכם מעולם המנוחה. וע"כ יחוייב שכל העושה בו בקדש הנז' מלאכה יומת כי עושה מהקודש חול וזהו חלול שבת. והנה בפ' בהעלותך על מאמרם ז"ל (במ"ר) למה נחה רוח על שבעים איש הזקנים מפני שהם כנגד שבעים שבתות וימים טובים שבכל שנה. כתבנו שהענין הוא כי שבעים ימים יש בשנה שהם כצנורות להריק שפע קדושה מעולם העליון כל אחד ואחד מהמקורות המיוחדים למעלה לכל אחד ואחד כל אחד ממקום בחינתו. וע"כ נמצאו ע' צנורות להריק שפע קדושה בעולם ויהיה להם כל א' הכנה להריק שפע נבואיי בכל א' משבעים איש הזקנים. כי גם שכל השבתות א' הן לא יבצר מפאת בחינה מיוחדת בכל אחד לפי בחינת תקופת ימי השנה עד תומה כנודע ליודעי חן:

3ונבא אל הענין בשום לב אל צוותו יתברך אל ב"ד של מטה יקראו שם למועדים כאומרו תקראו אותם תקראו אתם כתיב משא"כ בשבת כי הקדש העליון שמשם נשפע שפע הקדושה למטה אין צריך בו התעוררות תחתון כי מסוים בו היום וגדול מאוד כאשר נרמז בכתוב בס"ד. אך שאר מועדי ה' ע"י מה שב"ד של שלומי אמוני ישראל קובעים וקוראים שם יום פלוני יום טוב מקנים קדושה ביום ההוא. ואז עי"כ אותו קדש עליון שבו שורש כל מועד ומועד הוא מתעורר וקור' גם הקדש ההוא את יום המועד ומשפיע בו משפע קדשו המיוחד לחג ההוא לו מלמעלה וע"כ יקרא מקרא קדש שבו נקרא מן הקדש העליון ומשתלשל שפע קדושה בו לישראל למטה ונעשה היום קדוש וזה יהיה מאמר הכתוב באומרו אשר תקראו אותם מקראי קודש שע"י מה שתקראו אתם שמות ימים טובים יוכנו להיות הם מקרא קדש קרואים מקדש עליון וממשיכים קדושה ממנו לישראל למטה לארץ. ואם נפרש אומרו מקראי מלשון קריאי מועד וכמו יאכלו הקרואים וכמו הקדיש קרואים יאמר שהימים אשר תקראו אתם שמות ימים טובים יוכנו על ידכם להיותם קרואים מהקדש העליון להסעידם מלחם שפע קדושתם לישראל על ידם. ולהיות שכל יום מכל חג וחג יש לו קדש מיוחד לפי בחינתו נקרא כל יום מהם מקרא קדש שהוא קרוא של הקדש העליון. וענין הכתוב שאומר הוא יתברך דבר אל בני ישראל דין ומשפט המועדים ואמרת אליהם טעם שביתתם כאשר יבא בסייעתא דשמיא. והיחל ואמר מועדי ה' לומר הלא תראו כי מסרתי קביעות המועדים לכם אל יפנה לבבכם אחר פקפוק חלילה בידיעה כי דעו לכם כי מועדי ה' המה כל אשר אזכיר לכם. כלומר ומטרם יקבעו הב"ד הם ידועים אצלי וקבועים לי. אלא שאשר תקראו אתם הוא להיותם הם מקראי קדש שעל ידי מה שתקראו אתם יהיו הם מקראי קדש כקרואים גם מהקדש המיוחד לכל אחד מהם. או לפי הפי' השני שעל ידי מה שתקראו אתם יוכנו להיות קרואים מהקדש העליון להשפיע על ידי כל אחד מהם השפע המיוחד לו. אך לא שתהיו אתם המחדשים ימי המועד כי גם אלה הם מועדי כבר מטרם תקראום כי לא יבצר ממני חלילה מה שאתם עתידים לקבוע אלא שעשיתי למען יוכנו על ידכם כמדובר. וז"א לפנים אלה מועדי ה' כלומר מאז. אלא שהם מקראי קדש ועל ידי אשר תקראו אותם במועדם אשר קדם לפני מתחלה. ונחזור אל הענין והוא כי אחרי אומרו אלה הם מועדי כאמור. אמר ששת ימים וכו'. הענין כי ראה ית' כי היה מקום יאמר נא ישראל אם גם כל מועדינו מועדיך המה כיום השבת מה זה שביום השבת אפי' צורך אוכל נפש לא הותר בו משא"כ בכל יתר מועדי ה'. שאם על הקרא מקרא קדש כלם שוין, ואם הוא על היות בו קרבן מחודש מבחול גם בכלם כן. ע"כ לתת טעם לזה בא ואמר מה שתראו כי ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי תראו שביתה כפולה שהוא ששבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה סתם לא תעשו שהוא לכלול גם אשר יאכל לכל נפש משא"כ בכל ימים טובים. הלא היא על שני טעמים. (א) כי שבת היא לה'. כלומר אין שביתתי מסור לכם להיות אשר תקראו אתם כי אם שבת הוא כלומר מעצמה וזהו טעם על כל שהוא לה' שגם הוא יתברך בו שבת וינפש. שנית שהוא בכל מושבותיכם כי הקדש הנזכר הנקרא שבת לה' היא בכל מושבותיכם כי יש לכם שפע קדושתו בבתיכם היא נפש יתירה מעולם העליון. והוא אשר כתבנו על פסוק וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת לה' כל העושה בו מלאכה יומת. שעל כי ביום השביעי יהיה לכם קדש היא נפש יתירה שתהיה לכם מעולם המנוחה והקדושה שהקדש ההוא נקרא שבת לה' ע"כ כל העושה בו בקדש הנזכר מלאכה יומת שמעולם המנוחה הוא יומת כי בן מות הוא שמכניס חול בקודש. כן יאמר פה מקרא קדש שבת היא לה' והקדש ההוא הוא בכל מושבותיכם אשר שבת היא לה' והשבת שהיא לה' שהוא מנוחה השפע אשר לה' הוא שורה עמכם בכל מושבותיכם שהוא הנפש יתירה שבכם. ע"כ ראוי שכל מלאכה אפי' צורך אוכל נפש לא תעשו. שהקדש שבכם הוא עליון מאד מעולם של מנוחה שאין בו שום שייכות מלאכה שע"כ העושה בקדש ההוא מלאכה הוא פוגם. אך אמנם אלה מועדי ה' אשר הזכיר שהם כל יתר מועדים אינם כשבת שהיא מעצמה כטעם הראשון כי אם אשר תקראו אותם וגם אינה במושבותיכם כי אין לכם נפש יתירה שהוא שפע הקדש במושבותיכם כ"א במועדם למעלה המיוחד לכל אחד בעולם העליון שהוא מועדם שם מתרבה ומאיר אור הקדש המתייחס אליו. ואנו עושים זכר לדבר. אך אינו שיש לנו במושבותינו נפש יתירה כאשר בשבת. על כן אין השביתה שם כוללת גם לאשר יאכל לכל נפש. ואל יקשה לכם שמאחר שבמועדים יש קרבן חדש כמו בשבת יאסר גם במלאכה כמוהו. כי הלא אין הדבר תלוי בזה והראיה כי הלא בי"ד לחדש יש בו קרבן חדש עם שאינו מקרא קדש ומותר במלאכה. וזהו בחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה' שהוא עיקר קרבן המועד אשר אין בו לא איסור מלאכה ולא אכילת מצה כי אינו מכלל החג. כי הלא ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות שבעת ימים. כלומר אך יום י"ד לא חג מקרי ולא אכילת מצה בו וכן איסור מלאכה. אך אין זה אלא כמו שאמרתי שקדושת שבת תחייב איסור מלאכה אפי' אוכל נפש. אך שאר ימים טובים מלאכת עבודה היא שלא תעשו אך לא אוכל נפש. ועוד ראיה שנית שאין השביתה תלוי בקרבן. והוא כי הנה ביום הראשון וכו' כל מלאכת עבודה לא תעשו. ואינו בשביל הקרבן כי הוא והקרבתם אשה לה' שבעת ימים וכן ביום השביעי ג"כ כל מלאכת עבודה לא תעשו עם שקרבנו שוה לכלן. אך הוי אומר כי אין זה אלא מהטעמים שאמרתי ששבת חמור מכולן. ומה שראשון ושביעי נאסרו במלאכת של עבודה שאינו אוכל נפש מה שאין כן בימים שבנתים הוא מהטעם האמור למעלה שיש להם שרש קדש למעלה. והוא מהטעם שארז"ל (בשמות רבה הראשון על היציאה ממצרים והשביעי על שהיה בו קריעת ים סוף. ובגלל הדבר הזה בשבת לא הזכיר קרבן לומר שאין הדבר תלוי בקרבן כי אפי' מה שהזכיר קרבן אשה בפסח הזה לא היה רק להכריח כמו שכתבנו. שעל כן לא פירש מה הוא הקרבן וסמך על חומש הפקודים. וע"כ לא נאמר וידבר ה' וכו' בפסח כמו שבכל א' משאר מועדים. והענין אומרו אלה מועדי ה' וכו' בחדש הראשון וכו' הוא ענין מקושר עם הקודם קשר אמיץ כמדובר ואינו ענין נפרד. והנה בשבת וי"ה שאסורים גם במלאכת אוכל נפש אומר שבת שבתון ולהיות שמלת שבתון הוראת מנוחה ורצון לפניו ית' יותר ממלת שבת ע"כ בפסח שעדיין לא היו רצויים לפניו ית' בעצם כי הנה עבר בים צרה ועדיין לא הטהרו. כי על כן אמרו בספר הזוהר (פרשה זו) שקרבנו שעורים מאכל בהמה וכן בחג שבועות ארז"ל (במדבר רבה פרשה זו) שלבם עדיין לא היה נכון. כאשר למדו ז"ל (ויקרא רבה פרשה ל') מפסוק ויפתוהו בפיהם וכו'. ע"כ לא היתה שמחה לפניו ית' שלימה עד ר"ה וכיפורים שהיו בזמן המ' שלשיים שהיו ברצון והם ימי תיקון וכל שכן סוכות שכבר נתכפרו ובאים בהוראת נצחון המינים שבלולב כמה שאמרו ז"ל (שם) ואמר שבתון ומה שבפסח ושאר מועדים לא נאמר בעצם. יהיה שכמו שכתבנו ביה"כ שהוא לרמוז כי עצומו של יום מתכפר כך יתכן כי עצומו של יום מסייע בעצרת כי ניתנה בו התורה ונתקדש היום והעולם: