תורת משה - אלשיך, ויקרא כג:כג

1וידבר ה' וכו' . דבר אל בני ישראל וכו'. ראוי לשום לב אל אומרו לאמר זה פעמים. אך יאמר וידבר ה' אל משה לאמר ענין היום שהוא היותו יום זכרון תרועה והכנעה ושבירת לב בתשובה שלמה. אך למה שהוא אלהינו הוא שופטינו והוא אבינו אב הרחמן וכל חפצו יתב' לרחמנו ע"כ לבל נתעצב אל לבנו בפתח דבריו להזכיר לנו התרועה וההכנעה. ע"כ רצה יתב' שיתחיל משה לדבר לנו הבטחתו יתברך. כי התרועה שמחה וששון יהיה לנו כי כך הוא אופייא של אלהינו. על כן מצוונו לאכול ולשתות ולשמוח בו ונבטח בו יתב' אם כבנים אם כעבדים יחננו ויוצא לאור משפטינו. וע"כ אחר אומרו וידבר ה' אל משה לאמר ענין היום אמר למשה דבר אל בני ישראל ענין אחר כדי לאמר המכוון אשר צויתיך לאמר. ומה הוא הענין אשר תקדים הלא הוא באחד לחדש השביעי הזה יהיה לכם שבתון שהיא שביתה ושמחה. ואחר אומרו מה שיקדים אל העיקר אמר ענין היום שרצה בו כאומרו וידבר ה' אל משה לאמר שהוא זכרון תרועה מקרא קדש שיהיה בלבם זכרון תרועת משפטי יתב' למעלה. כי היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם ועל ידי התרועה יהיה לכם מקרא קדש. או שעור הכתוב ע"ד זה. בשום לב אל לשון אומרו יהיה לכם ולא אמר באחד לחדש השביעי יום שבתון הוא. אך למדנו יתברך. כי דרכו הפך דרך מלכי הארץ. כי הנה זה דרכם כי בהשמע לאחד מהמלכים כי אנשי עיר אחת מערי ממשלתו אשר לא טוב בעיניו עשו וקבע יום מועד להעמידם במשפט ומי אשר חטא לו ימחנו מספרו מן העולם. הלא דרך המלך הוא שחפץ יחפוץ יותר במשמאילים מבמיימינים. למען הראות רעם גבורותיו וכח משפטיו כדי להשמיע בלבבו את עוברי רצונו למען תפול חתיתו על כל מלכותו ורגזו וחלו מלפניו. אך לא כדרך מלכי ארץ דרכיו יתב' חלילה כי חפץ חסד הוא וברגע באפו חיים ברצונו וכל חפצו במזכים ולא במחייבים. וכמאמרנו על פסוק ויהי היום ויבאו בני האלהים וכו'. כי ארז"ל (בזוהר פ' פנחס) כי יום ר"ה היה שהוא יום הדין. ובזה אחשוב כי שם הורה לנו הכתוב דרכו יתב'. כי על המיימינים אמר ויבאו בני אלהים להתיצב על ה' כי הם עיקר הביאה והתייצבו'. אך השטן הבא ללמד קטיגוריא לא בא כ"א כדבר נוסף ובא בתוך הבאים. וזהו ויבא גם השטן בתוכם שהוא אגב המזכים כי חפץ חסד הוא ית'. וזה יאמר פה וידבר ה' אל משה לאמר שהוא לאמר ענין היום כי יום תרועה הוא. אך דבר אל בני ישראל אשר אהבתי. כדי לאמר הענין סגנון זה. והוא בשום לב אל ייתור מלת הזה. אך הוא לומר הלא יום אחד לחדש השביעי הזה שהוא יום הרת עולם אל תפחדו ואל תראו. כי הלא לשבח ולשמחה יהיה לכם זכרון התרועה וההכנעה. וזהו יהיה לכם שבתון זכרון תרועה כי הזכרון של ההכנעה שהיא התשובה יהפך לשמחה. כי זכרון התרועה יהיה לכם מקרא קדש כאלו את קדש עליון אתם קוראים וממשיכים אליכם לכן כל מלאכת עבודה לא תעשו. כלומר אך מה שאינו מלאכת עבודה כ"א אשר יאכל לכל נפש תעשו. והוא מאמר עזרא הסופר (נחמיה סי' ח') אכלו משמנים ושתו ממתקים באופן כי שלום לכם עם אלהיכם ית' כי אתם תאכלו ותשמחו וגם מזבח ה' והקרבתם אשה לה'. וכל זה הוא בר"ה. אך בעשור לחדש השביעי הזה אין בו לא אכילה ולא שתיה כי אז יום הכפורים הוא כי תשובה תולה ויה"כ מכפר. וזהו אך בעשור לחדש השביעי הזה יוה"כ הוא עם היות שמקרא קדש יהיה לכם. עם כל זה אינו כר"ה שאתם אוכלים והמזבח אוכלת כ"א שאתם תרעבו והמזבח תאכל. וזהו ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה'. או יהיה אומרו לאמר זה פעמים והתכת הכתובים בדרך אחרת. והוא ענין היוצא ממוצא דבר מאמרם ז"ל (במסכ' ר"ה דף ט"ז) וז"ל אמר ר' כרוספדאי א"ר יוחנן ג' ספרים נפתחים בר"ה א' של צדיקים גמורים וא' של רשעים גמורים וא' של בינונים. של רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. של צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. בינונים תלוים ועומדים מר"ה עד יום הכפורים. זכו נכתבים לחיים. לא זכו נכתבין למיתה. א"ר אבין מאי קרא ימחו וכו' ימחו מספר זה ספרן של רשעים. חיים זה ספרן של צדיקים ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינונים. ורב נחמן בר יצחק אמר מהכא ואם אין מחני וכו'. מחני נא זה ספרן של רשעים. מספרך זה ספרן של צדיקים גמורים אשר כתבת זה ספרן של בינונים ע"כ. ונראה להעיר בו קצת הערות כי הלא כמה צדיקים ימותו והרשעים יאריכו ימים כצל:

2ועוד באומרו זכו וכו' כי הלא מדתו יתב' להטות כלפי חסד אל הבינונים כדברי ב"ה ליום הדין לעתיד ולמה לא יעשה כן עתה ויכתבו מיד לחיים. ועוד כי אומרו לא זכו הוא שנשארו בינונים ואין משמעותו שהוסיפו לחטא ולמה ביום הכפורים יכתבו למיתה. ועוד שאם כן נמצאת חלוקות הנשארים היו לחיים בלתי נזכר. וגם שקשה דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא כי מאומרו לא זכו נכתבים למיתה דהיינו שהוסיפו לחטא משמע שאם נשארו שקולים נכתבים לחיים ומאומרו זכו דהיינו שהוסיפו זכות נכתבים לחיים. משמע שאם עדיין שקולים הם למיתה. ואם נאמר שנשארו תלוים לעולם עד יכריעו בהמשך הזמן א"כ אחר שיש להם גזרה מתחלפ' היה ראוי יזכירנה. אך אין ספק שאומרו לא זכו הוא שנשארו שקולים ונכתבים למיתה וכ"ש אם חטאו והוסיפו. וקשה למה ימותו על דבר הכף של עונות ולא יחיו על דבר הכף של זכיות שכנגדה או ישארו תלוים עד יכריעו. כמ"ש בגמרא (קדושין דף מ') שהאדם והעולם נידון אחר רובו ולעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצוה אח' וכו' שהכריע את כל העולם לכף זכות. עשה עבירה אחת או לו וכו'. הרי בפירוש אומרו שהוא שקול עד יכריע במצוה אחת או הפכה. וא"כ למה ימות מה עשה הבינוני הלז אשר לא יחטא להכריע כף העבירות וישוהו לרשע הגמור. ועוד שבין לפיר' הראשון (בהלכות תשובה) שמפרש זכו ולא זכו שהוא עשו תשובה או לא עשו. או למה שאפשר לפרש שהוא זכו שהוסיפו לעשות איזה מצוה. ראוי לשום לב אל אומרו לשון זה ולא פי' לומר שבו או לא שבו עשו מצוה או לא עשו. ועוד באומרו ימחו מספר וכו'. היתכן יבקש דוד המלך עליו השלום ימחה ה' את הרשעים שונאיו מספר רשעים והלא טוב לו לבקש לכותבם בו. ועוד מי הכריחו לחלק הכתוב לג' חלקים. וגם איך יתכן יהיו הרשעים אשר עליהם ידבר כתובים בספר צדיקים שיבקש שימחם. ולא עוד אלא שיבקש שלא יכתבו בספר הצדיקים הלא רשעים הם ואיך עלה על לבו יכתבו עם צדיקים וגם מה ראה רנב"י שבחר בראיות פסוק ואם אין וכו'. ועוד היתכן יהיה משה איש אלהים ומי לנו גדול ממנו חס ושלום בספר רשעים שיאמר מחני נא זה ספר של רשעים. וגם שכל הכתוב יראה שמדבר בספר אחד והוא מחלק לשלשה. עוד ראוי להעיר כי הלא ר' יוחנן לא הצריך לפתוח בראש השנה רק ג' ספרים. והנה בגמרא (שם טז) אמרו ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו. והנה יראה כי ספרים רבים המה של חיים וכן רבים של מתים. והלא כמו זר יחשב לומר שחולק עליו. ומה גם אין סברא להיו' יותר משלשה כמנין חלוקי' הנמצאות בבני אדם. והנה על ההערה הראשונה אמרו בתוספות שעל חיי העולם הבא ידבר. והרמב"ם כתב לתרץ הקושי כי אין השיקול לפי שפיטתנו כי אם לפי שפיטת אל דעות ה'. והראב"ד כתב שהוא צדיקים ורשעים בדינם ובינונים בדינם. ואחשבה כי דרך זה הוא הנכון במאמר והוא אחד מהדברים אשר רצו ר' אבין ור' נחמן בראיות הכתובים שהביאו. כי האחד מביא מפסוק המדבר ברשעים ומזכיר בהם שלשה ספרים. והא' מביא מגדול שבצדיקים ומזכיר גם שלשתם בו מורה באצבע כי על רשעים וצדיקים בדינם ידברו כמו והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע כמו שאכתוב בס"ד. וכן על הקושי השני ממאמר ב"ה כי לעתיד לבא אל הבינונים הקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד למה לא יעשה כן בראש השנה. גם זו תשובת' בצדה כי אז לעתיד אין זמן להאריך להם אם יתקנו עצמן באשר הוא סוף הזמן. מה שאין כן בראש השנה שיש עשרת ימי תשובה להאריך להם אולי בהם יתקנו את אשר עותו. אמנם לבא אל כל ענין המאמר נשית לב אל קושיא אחת וגדולה היא הלא היא כי מה בצע בשלשה ספרים והלא היה מספיק בשנים כי באחד יהיו הצדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים ובשני הרשעים גמורים יכתבו לאלתר למיתה והבינונים התלוים עד יום הכפורים אם זכו יכתבו בספר שנכתבו בו הצדיקים ואם לא זכו יכתבו בספר שנכתבו בו הרשעים. עוד שנית נשית לב בלשון המאמר אל שנותו את טעמו כי בצדיקים הגמורים הוא אומר נכתבין ונחתמין ובבינונים אינו מזכיר חתימה כ"א זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה. ונבא אל הענין והוא כי הנה הן אמת כי אומרו זכו או לא זכו עניינם על דרך הרמב"ם ז"ל שהוא עשו תשובה או לא עשו. אך מה שלא אמר כך בפירוש לומר שבו או לא שבו. אחשבה כי בא להורות כי אין צריך כי אם זכות מה. גם כי קל יהיה. כענין שוב אחד מחטאתיו אשר חטא גם כי קל יהיה הלא יספיק להטות כף המאזנים מה שאין משמעות הלשון כן אם היה אומר שבו שהיה נראה כי שבו לגמרי מכל חטאתם ויהיו צדיקים גמורים. ואומרו לא זכו. הוא ששום זכות לא עשו כי אם נשארו שקולים. ועם כל זה אבל אשמים הם בצד מה. והוא במה שכתבנו על פסוק כי ביום הזה יכפר וכו' לפני ה' תטהרו. שאומר הוא יתברך כי ביום הזה יכפר עליכם וכו'. אך בזאת כי לפני ה' תטהרו בתשובה כי אין יום הכפורים מכפר בלי תשובה. כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שאפילו שעצומו של יום מכפר הוא ע"י תשובה והוא מאמרם ז"ל (יומא דף פ"ו) ארבעה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד מהם. וע"כ כדאי הוא אזהרתו יתברך באומרו לפני ה' תטהרו להטות את הבלתי מוטהר. כלל בעשרת ימי תשובה אל כף חובה וליאמר עליו לא זכה נכתב למיתה כיון שלא שב אפילו באחד מאשמותיו לבל ישאר שקול. אך אמנם לא יספיק זה שהוא בשב ואל תעשה להיות לו משפט הרשע הגמור שרובי עונות הנכתב ונחתם כי בשב ואל תעשה חטא רק שנכתב ואינו נחתם. כי הפרש גדול יש בין כתיבה לבדה להיות עמה גם כן חתימה כמו שנראה בפי' בגמרא במס' ר"ה דף י"ח על מה שאמרו גזרת צבור אינה נחתמת וכו'. והוא כי בהיות חתימה קשה להשיב מה שאין כן בכתיבה לבד שאם יוסיף לשוב להיטב יתוקן יותר בקלות. על כן נעשה ספר בפני עצמו מגזרת הבינונים ואינו נכתב הזוכה עם הצדיקים הגמורים אשר בהם חתימה. ולא אשר לא זכו עם הרשעים הגמורים כי אם ספר אחר לבד. והוא כי ענין אומרו זכו או לא זכו הוא דבר קל בלתי מספיק להכריע לגמרי להיות הזוכה נכתב ונחתם עם הצדיקים הגמורים והבלתי זוכה נחתם עם הרשעים הגמורים. כי הבלתי זוכה הוא גם אם נשאר שקול בהמנעו מלשוב כאשר כתבנו. והזוכה הוא בזכות מה בהוסיפו מצוה א' לבד או שב מאיזה דבר מרשעו וגם שהתעצל מלשוב אחר ר"ה על כן נכתב ולא נחתם לבד ועודנו מעותד שאם ירבה לפשוע יקלקל הכתיבה. ובא ר' אבין ואמר מאי קרא להביא ראיה אל כל האמור. בין על מנין הספרים. שצריך להכריח מי אמר לו שהזוכה מהבינונים לא יכתב עם הצדיקים הגמורים והבלתי זוכה עם הרשעים. ואין זה כי אם שני ספרים לבד. כי אם שיש לבינונים ספר בפני עצמו ושאין הקב"ה מטה כלפי חסד לבינונים ונשאר ספרם ליכתוב אחר ימים של כתיבת ספר צדיקים ורשעים והביא מפסוק ימחו וכו'. והוא שהוקשה לו בכתוב אומרו ועם צדיקים כו' היתכן שאחר שימחו מספר חיים יכתבו עם צדיקים שיצטרך לומר ועם צדיקים אל יכתבו. ועוד בשינוי הלשון מחיים לצדיקים. ועוד אומרו יכתבו לשון עתיד כי מאומרו ימחו מספר חיים מורה שכבר היו כתובים בספר צדיקים. על כן ראה כי אין ספק אלא שהיה אומר דוד המלך עליו השלום הנה אויבי לא יבצר או נכתבו ונחתמו בראש השנה בספר רשעים כי היו רשעים בדינם. או נכתבו ונחתמו בספר צדיקים כי היו צדיקים בדינם. או הם בינונים ותלויים עד יוה"כ ליכתב בספר צדיקים. והנה ודאי כי הנכתבים בספר רשעים גמורים למות אין נכתבין למות לאלתר רק נחתמין לאלתר למות בימי שנה ההוא. ואמר דוד המלך ע"ה אם הם נכתבין בספר רשעים למות בשנה ההיא ימחו. כלומר ימחו עתה ולא יאריכו עד יעברו עוד. ואם הם צדיקים בדינם והם נחתמים בר"ה בספר חיים ג"כ ימחו. שאומרו ימחו חוזר אל השני ספרים וע"כ לא אמר מספר חיים ומספר מתים. שאם היה אומר כן היה נראה שימחו מהמות ולא כן הוא רק שימחו מהאריכות זמן על כן נאמר מספר סתם. ואם הם תלויים ועומדים כי הדבר שקול והם בינונים בדינם אל יכתבו בספר צדיקים בהגיע יום הכפורים. ועל כן נאמר לשון עתיד ולמעלה נאמר לשון חיים שהוא חיים בהחלט בכתיבה וחתימה ואח"כ אמר ועם צדיקים שכבר זכו והכריעו ליקרא צדיקים וליכתב גם כי לא יוחלטו לחיים בחתימה כמדובר. ואם היו הבינונים כשזוכים נחתמים בספר הצדיקים גמורים לא היה אומר ועם צדיקים אל יכתבו שמורה שהוא ספר בפני עצמו. וגם באומרו לשון עתיד מורה שלא נעשה פתגם מעשה דינם בראש השנה עד אחר ימים. וגם בשנותו מחיים לצדיקים מורה שלא ישתוו ויהיה כאשר כתבנו מהפרש כתיבה וחתימה לכתיבה לבדה. והנה כתבנו שעיקר מה שצריך ראיה הוא לספר בינוניים שהיה הדעת נוטה שהיו שנים לבד. א' לרשעים וא' לצדיקים שהם חלוקים מחוייבות וא"כ אחר שהיות' מסופק שהוא ספרן של בינוניים נמצא מפורש בכתוב כ"ש אשר הדעת מחייבן שהוא ספרן של רשעים. ומה גם שלמה לא יעמד בטבע חלוקה ג"כ אם היו בספר רשעים כ"א בספר צדיקים ובינוניים. ע"כ גזר ואמר כי באומרו מספר הוא ספרן של רשעים ואינו נמשך עם מלת חיים ועתה נמצאו שלשת הספרים נזכרים בכתוב. ור"נ בר יצחק ראה בראי' זו דוחק כי גם שספרן של בינונים שהוא היותם צריך ראיה נמצא בכתוב. ספרן של רשעים אינו נמצא בעצם אם לא שנחתוך בסכין חריף ונפסוק בין מלת מספר למלת חיים. ועוד שנצטרך לומר ליישב מלת יכתבו שהיתה בקשתו בין ר"ה ליה"כ ואומר שאל יכתבו ביום הכפורים. וע"כ הביא מפסוק מחני נא וכו' והוא שהוקשה לו בכתוב אומרו נא שאם הוא לשון בקשה הל"ל נא מחני כמו (במדבר י״ב:י״ג) אל נא רפא נא לה שהראשון הוא לשון בקשה. וגם אומרו אשר כתבת יראה מיותר אך הוא שיאמר מרע"ה לא יבצר או אני לא נצדקתי בדיני ונחתמתי להאסף בשנה זו אחר ימים או נחתמתי בספר צדיקים בר"ה או הייתי תלוי ועומד עד יוה"כ ונכתבתי ביוה"כ אם נכתבתי בספר רשעים כדינ' ויש לי עוד ימים בשנה זו לא יהיה לי כן רק מחני נא כלו' עתה בלי מיתון. ואם נחתמתי בספר צדיקים בדינם לחיים ג"כ מחני מספרך ואם הייתי בינוני בדיני וכתבתני לחיים בספר האחר אשר כתבת ביה"כ ג"כ מחני. עוד כיונו על פי דרכם באומרם מאי קרא להורות ענין אומר ר' יוחנן צדיקים גמורים ורשעים גמורים שלא אמר רק בדינם וע"כ הביא הא' מפסוק שנזכר שלשה ספרים ברשעי' שנואי נפש דור. והשני הביא ג' ספרים בגדול שבכל מין האנושי ע"ה כי זה יורה שאין הענין רק על מה שעולה דינם. ועל דבר הקושיא האחרון שהזכרנו שנראה מן הגמרא כי לא שלשה ספרים בלבד נפתחים בר"ה באומרו ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני על זאת אחשבה למשפט כי דבר גדול דברו ז"ל במאמר ההוא תלוי הסוד הגלגול כדעת חכמי האמת והוא ע"ד הכתוב אצלנו על אחד מהדברים שארז"ל (במס' ברכות דף ז') שהשיב לו הקב"ה צדיק ורע לו צדיק בן רשע. צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק. רשע וטוב לו רשע בן צדיק. רשע ורע לו רשע בן רשע. והנה על תשובתו זאת יש קושיא מן החוש כי כמה צדיקים בני צדיקים רע להם. וכמה צדיקים בני רשעים טוב להם. וכן הרשע בן צדיק יש רע לו ורשע בן רשע טוב לו. אך הוא צדיק בן צדיק שקורא אב אל הגלגול הראשון שקדם לו שזה חלק מנפשו כבן לו. ואז ע"י שמתחלה היה צדיק וגם עתה הוא צדיק אין לו עונות למרק ביסורין. אך כשהוא בן רשע שהוא כי היתה נפשו מטומאה בגלגול הראשון אז רע לו למרק אשר חטא בגלגול ההוא. וכן רשע בן צדיק שהוא כי היתה גלגולו הראשון צדיק אוכל מהראשון. משא"כ כשגם בתחלה היה רשע שעתה מתמרק ביסורין. והוא מה שבו פייס אליהוא את איוב מתלונת צדיק ורע לו באמור אליו (איוב ל״ג:כ״ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. כי עתה היה ממרק עונות גלגולי הראשון. הנה ממוצא דבר הלזה כי בבואו יתב' לדון את איש מאשי ישראל כצדיק כרשע צריך להביא את כל מעשה כל גלגוליו אשר נתגלגל מראשיתו ולבקר כל פנקסיהם וספריהם לצרף הכל כאחת להביא את האיש הזה במשפט צודק עם כל מה שעבר עד כה. וע"כ ביום ר"ה אשר בו יעמיד במשפט כל יצורי עולם הלא צריך לפתוח כל ספרי גלגוליהם עד ראש כל הדורות למלא בם את יד כל החסד מן הקודמים על ידי האיש הזה אם לטוב אם להפכו. הנה בזה יתורץ כי הטיבו אשר דברו באומרם ספרי חיים וספרי מתים לפניו כי גם ספרי כל המתים צריך לפתוח עם שלשת ספרי החיים הללו הנאמרים הנה. ובדבר הזה אחשוב ירדנו לסוף דעת מסדרי תפלותינו בימים הנוראים באמור אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם להזכר מעשים רבים. שהן הם הדברים הנאמרים באמת כי זוכר מעשה עולם הם החיים ולזה פוקד כל יצורי קדם הם גלגוליהם. וזה כדי להזכר מעשים רבים שהוא לצרף מעשי' רבים שקדמו עם של אלו והוא האמור. ובזה נמצא טוב טעם ודעת אל סדר הוידוי אשר סידרו לנו קדמונינו לומר אבל חטאנו אנחנו ואבותינו הלא כמו זר נחשב כי אנחנו פשענו ומרינו ואנחנו עונות אבותינו נזכיר. הבנים יאכלו בוסר ושיני אבות תקהינ' כי למה נגלגל עצמותיהם בקבריהם ואם אבות הם איה כבודם כי נהיה להם למזכיר עון להתפש על ידינו. כך באמרינו זה נשכיל על דבר נמצא טוב טעם אל מסדרי תפילותינו כי זאת היתה עם לבבם. כי לא בלבד נתודה על חטאנו בגלגול הזה כ"א גם בגלגולי הראשונים כי עדיין אנו חייבים בעונות ראשונים וזהו אנחנו ואבותינו כי הלא אבותינו אשר קדמונו הן הם גלגוליהם הראשונים כי במי ומי היו גלגולינו אם לא באבותינו שבכל דורות שלפנינו. ובכן כל איש ואיש המתודה על גלגוליו יכוין ויכונן מחשבותיו ויצדקו אמרותיו. ונחזור אל הענין והוא כי הנה היוצא לנו מכללות המאמר הלז הלא הוא כי ביום הרת עולם יום יעמיד במשפט כל יצורי עולם. ג' ספרים נפתחים לפניו ית' של צדיקים ושל רשעים ושל בינונים כי זה כל האדם והצדיקים גמורין נחתמין לאלתר לחיים והבינונים תלוים עד יוה"כ ואין נחתמיו למיתה רק הרשעים גמורים. נמצא כי לו חכמו הרשעים גמורים יעשו תשובה בספר מיתה לא יכתבו. נמצא כי לא יכתב למיתה שום אדם ביום ההוא. וע"כ כל איש ישראל מקיימי מצוה ואהבת לרעך כמוך הלא יאות לו כי לא בלבד יקבל מוסר לשוב עד ה' כ"א גם ילמד דעת את הזולת ישובו עד ה' אלהיהם כמוהו. וזה יהי' ענין הכתוב והוא כי אחרי אומרו איך דבר ה' אל משה לאמר אמר אלהים אל משה אל תאמר די לי כי אקהיל כל עדת ישראל לאמר אליהם הדבר וכל איש ואיש יקשוט את עצמו כ"א דבר אל בני ישראל לאמר גם הם לזולתם מישראל הנה בחדש השביעי באחד לחדש שהוא יום הדין. עשו באופן יהיה לכם שבתון ושמחה ויבולע המות שאפי' לא יכתב איש בו למיתה שיעצב כל א' ברעיון לבו לו' מי יודע מה היה משפטי בעולם העליון אם טוב ואם רע ובמה יהי' שבתון ושמחה הלא בזכרון תרועה והכנעה על כל אשר חטא על הנפש ולא בלבד בסיגופים ווידויים כי בהרהור תשובה שהוא זכרון תרועה יהיה מקרא קדש ולא תצומו בו לרחמכם. כ"א אכלו ושתו ושמחו כי שלום ביניכם לבין אלהיכם ותאכלו ותשבעו וגם מזבח ה' מאכלו בריא' בכל קרבן מוקטר מוגש בו וטוב לכם כי תצילו נפשכם ממות ואוכלים ושותים וחוגגים. וזהו כל מלאכת עבודה לא תעשו כלו' כ"א מה שאינ' עבודה שהוא אשר יאכל לכל נפש שהוא לשמוח במועד. וגם תעשו כן גם למזבח ה' כי והקרבתם אשה לה' באופן כי ייעץ כל איש ישראל יעשה באופן ינצל ממות והוא אוכל ושותה וגם יועץ העושה כי את כל אשר יעשו כמוהו. וגם מזבח ה' יאכל בלחמו כי הדרך הזה הוא טוב מהתענות וסגופים ודבר הקל ומועיל כזה מי לא יעשנו. וזהו בראש השנה. אך בעשור לחדש לא כן יהיה כי אם ועניתם כו' כמדובר בקודם: