תורת משה - אלשיך, במדבר לב:טז

1ויגשו אליו וכו'. ראוי לדעת (א) מה ענין הגשה זו כי גם עד כה לא רחקו ממנו. (ב) אומרו גדרות צאן נבנה וכו' מי מנע מהם זה שיצטרכו לאמר גדרות וכו' היעלה על לב שיניחו צאנם וטפם על פני הארץ. (ג) אומרו ואנחנו נחלץ חושים וכו' כי נדרשו ללא שאל כי מי בקש זאת מידם לחלץ חושים רק לעבור עם אחיהם למלחמה אף אם באחרונה יסעו. (ד) אומרו וישב טפינו וכו' כי זה היה ראוי לאומרו קודם ואנחנו נחלץ וכו'. (ה) אומרו לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל וכו' כי הלא זהו הפך הקודם כי ראשונה אמרו עד אשר הביאונום אל מקומם שהוא עד הכיבוש ועתה מה נתחדש שהוסיפו ואמרו לא נשוב וכו' שהוא עד החילוק. (ו) אומרו כי לא ננחל אתם וכו' מי הצריכם לשוב ולומר שלא ינחלו אתם כי הלא גם משה הודה להם זה כי לא התריס כנגדם רק על אומרם אל תעבירנו את הירדן:

2אמנם יאמר כי הנה תחלה היו מדברים אל משה ואלעזר ונשיאי המטות כי נתנו אל לבם יעזרום הנשיאים כי יגיע חלק יותר גדול לכל שבט כשינחלו אלו מחוץ לירדן. אך עתה בראותם שמשה הודה להם בנחלת הארץ ולא התריס כנגדם רק על אומרם אל תעבירנו ולא ידעו מה בפי אלעזר והנשיאים ואולי ידברו נגדם. על כן התדבקו בו אשר דבר טוב עליהם ויגשו אליו לפיוס ויאמרו גדרות צאן וכו' לומר מה שאמרנו אל תעבירנו את הירדן לא מיראתנו היה רק לבלתי הניח מקנינו וטפינו פה לבדם ועל כן נתקן זה ואנו הולכים והראיה כי לא מפני היראה אמרנו כי הלא ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל וכו':

3או יאמר הנה כוונתינו היתה למהר נחלת אחינו שנהיה אנחנו עם מקנינו וטפינו והם יעלו מיד לנחול נחלתם. אך עתה שהקפדת על עכבתינו וחייבתנו ללכת יתעכבו עד נבנה גדרות צאן וכו' ואח"כ ואנחנו נחלץ וכו'. אך מה שנתחייב הוא עד אשר אם הביאונום אל מקומם שהוא עד סוף הכיבוש ולא יותר לבלתי עזוב הרבה טפינו בלי שמירת אנשים מפחד אויב. אך אם נראה שבזמן הכיבוש ישב טפינו בטח בדד שלא יקרבו להצר להם יושבי הארץ אז נאריך זמן אתכם עד סוף החילוק וזה וישב טפנו וכו' לומר הלא אמרנו שלא נשוב עד אשר אם הביאונום אל מקומם שהוא עד הכיבוש ועוד נוסיף שאם נראה שוישב טפינו שיהיה לו יישוב ובטחה בערי המבצר מפני יושבי הארץ שלא ישמעו קול נוגש אז לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו שהוא עד סוף זמן החילוק וזהו לא נשיב וכו' עד התנחל איש נחלתו וחלקו. והטעם כי לא ננחל אתם וכו' כי באה נחלתינו אלינו ועל כן גם אנחנו נהיה עמהם עד בא נחלתם אליהם כאשר היו עמנו עד בא נחלתנו אלינו. והקדימו בצאן לאמר גדרות צאן קודם לערי הטף להשמר בל יאמרו ישראל כי מיראתם מלחמת הארץ בקשו להרחיק טפם מסכנת המלחמה ואז אם יפחדיו הם בראותם מלחמה ישיבו אל מושב טפם וקנינם וגם בזה ירפו ידיהם ע"כ להסיר מלבם חשד הזו שלא היה עקרם על זה הקדימו לומר גדר תצאן וכו' להורות כי כל עיקר כוונתם הוא על מקנה קנינם להושיבם במקום תקנה ואגב זה אמרו וערים לטפינו. ולשלא יהיה להם שום פתחון פה אף. שאמרו ענין הטף כלאחר ידי אמרו ואנחנו נחלץ חושים לפני אחינו כי לולא בטחנו ולא פחדנו מהאויבים לא שמנו עצמנו לפגי בני ישראל יושבים ראשונה במערכת המלחמה ושנהיה אנחנו הלוחמים ולא אחינו. וכאשר הבין משה כוונתם זאת התחיל בטף ואמר בנו לכם ערים וכו' לומר אל תחושו להסתיר דבר ועשו עיקר מהראוי לעשות:

4או יאמר ויגשו אליו כי אמרו הנה אפשר כי נשיאי העדה ימהרו הדבר ולא יניחונו עד גדרות צאן נבנה למקנינו וערים לטפינו ע"כ ויגשו אליו כי רחמן הוא על מקנה וטף כאמרם ז"ל במדרש רבה על פסוק ומשה היה רועה כי על ידי אשר חמל על צאן בחר אותו הקב"ה לרעות את ישראל כי ראה טלה רץ מהעדר והפציר להחזירו ולא יכול הניחו והלך אחריו עד שראהו נכנס למקום מבוע מים ושתה ושבע אז אמר אם ידעתי הבאתיך בחיקי אז נשאו בחיקו עד העדר וזהו ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו וערים לטפינו ואחר נלך כי ידעו כי רחמן הוא על המקנה וטף ולא יכריחם ללכת עם טפם ומקניהם עם אחיהם ואחר ישובו אל נחלתם. ואמרו ואנחנו נחלץ וכו' לומר אל תאמר נא כי הלא מצד אחד אך טוב לישראל זה מזה כי הלא על יד מה שנהיה אנחנו משוללי טף ומקנה יהיו שתי תועלות. א' כי ואנחנו נחלץ ולא בני ישראל כ"א ינוחו הם ולא ילחמו. שנית. כ"א שאם גם טפינו ומקנינו ילך עמנו יהיו עלינו למשא ולא נהיה קלי המרוץ למלחמה אך עתה שנשארים פה נהיה חושים חופזים וממהרים בקלות נמרץ לפני בני ישראל והם אחרנו לאטם לרגל המלכה לרגל הילדים עד אשר אם הביאונום אל מקומם וישב טפינו וכו' כבקודם וכו':