ברטנורא על משנה טהרות ט:ה

1המניח זיתים בכופש. גרסינן. והוא סל גדול שמניחים בו זיתים לכמור:

2שימתונו. שיתרככו ותהיה בהן לחלוחית. ויש ספרים שגורסים בכותש, שמניחים אותם במכתשת ימים רבים כדי שייעשו רפים ורכים ויהיו נוחין להכתש:

3הרי אלו מוכשרים. במוחל היוצא מהן, שכבר נגמרה מלאכתן:

4בית הלל אומרים אין מוכשרים. דלא נגמרה מלאכתן עדיין:

5הפוצע זיתים. ממעכן בידים מסואבות:

6טימאן. דידים מסואבות פוסלות את התרומה, וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה. והן מוכשרים בפציעתו, דניחא ליה במשקה דטייף עלייהו, שמתוך כך הן מרבים טעם: