בינת אדם, שער איסור והיתר עח
בינת אדם · Binat Adam, Shaar Isur Veheter 78
Open in the reader →1(ס) שאלה שמלחו בשר בכלי עץ ועומד בו ימים הרבה ואח"ז לאחר שפינו הבשר כבשו בתוכו לפתן שקורין (בוריקעס) ולאחר שנתחמץ הרבה לקחו הרוטב שקורין ראסיל ובשלו אותו בקדירה חולבת מה דינו:
2תשובה הרוטב הזה נעשה כולו בלוע מבשר שהרי כלי זה בלע ע"י ציר של הבשר ואפילו אם עמד איזה ימים בלא בשר מ"מ כיון שידוע שהרוטב הוא חמוץ כחומץ ע"י כבוש מוציא מן הכלי כמו שכתב הש"ך בסי' צ"ח ס"ק י"ג ובסי' ק"ה בט"ז ס"ק א' ובש"ך שם ס"קב בשס או"ה דהיתר שנכבש בכלי איסור מע"ל דאסור וע"ל מה שכתבתי ססי' ע"ז ובנידון דידן ל"ש קו' הט"ז והש"ך שם שהרי לא נעשה כבוש עד לאחר מע"ל ואז כבר נטל"פ דבדבר חריף לא שייך נטל"פ דאגב חורפיה משוי' לשבח כדאיתא בהדיא בסימן צ"ו אמת דבסימן ס"ט בש"ך ס"ק ס"ח כתב דאפילו שהה הבשר עם הציר בכלי מע"ל מותר מטעם נטל"פ ודבריו צ"ע דבדבר חריף ל"ש נטל"פ ומצאתי במנ"י כלל י"א ס"ק י"ד שכתב שזה דעת הט"ז סימן ס"ט ס"ק מ"א ולפ"ז לפי מה דקיי"ל בסימן צ"ו דבדבר חריף ל"א נ"ט בר נ"ט אפילו במקים שיש רק דוחקא ואם כן על ידי כבוש דהוי כמבושל דפולט הכלי גוף הטעם של בשר שבתוכו וא"כ כיון דל"ש בו נ"ט בר נ"ט ה"ז כדין מבשל רוטב של בשר בכלי חולבת. ובנידון דידן כיון שהוא חריף מחליא לשבח גם פליטת כלי חולבת וא"כ דומה ממש לצנון שחתכו בסכין של בשר דאסור לאכלו בפלב שהרי אנו מחשבין הפליטה של כלי חולבת ג"כ כאלו מוציא גוף החלב וא"כ נתערבו ב' הפליטות אך אם כשמבשלין הראסל מבשלים עם מים להחליש כחו כדי שיהיה ראוי לאכילה וא"כ י"ל דגרע מצנון ובצלים וגם אינו דומה לבארשט שכתב הט"ז בס"ק ט' דמקרי חריף היינו מטעם שכתב שם דדומה לחומץ שאינו מחומץ הרבה דאיתא לקיוהא דפירי בעינא משא"כ כאן שנתערב במים וליתא לקיוהא בעינא שפיר י"ל דדמי רק לתפוחים חמוצים שכתב שם הט"ז בשם או"ה דלא מקרי חריף וכתב דבמקום הפסד יש לסמוך עליו וכבר כתבנו בסימן ס"ח דבדברים שאינם חריפים כצנון יש לסמוך דדוקא בב"י אמרינן דפולט הטעם בעין אבל באינו ב"י לא אמרינן דמפליט גוף הדבר וא"כ אם הקדרה חולבת אב"י יש להתיר הראסל דלגבי פליטת החלב אינו פולטת רק נ"ט בר נ"ט וגם ל"א משוי ליה לשבח כיון שיש פוסקים דדוקא בחלתית אמרינן הכי וא"כ הקדרה אסורה והראסל מותר במקום הפסד ועוד י"ל לפי מה שכתב הח"י בסימן תמ"ז ס"ק מ"ג דכיון דבשעת כבישתן נותנין בהם מים ונתבטל החריפות א"כ מה שמקבל הטעם מכלי הוי לפגם אע"ג דלבסוף אחר שנתחמצו נעשה דבר חריף ל"א תו מחליא לשבח כיון שבשעת עיקר קבלת טעמו לא היה דבר חריף וא"כ ה"נ כיון שקודם שנתחמצו הבוריקעס לא היה חריף לא אמרינן מחליא ליה לשבח וא"כ לא נבלע בהם כלל בשר וע' בחבורי נ"א בהל' פסח כתבתי שם דזו סברא חדשה שלא נזכר בשום פוסק ראשון ואחרון ולא מסתבר הוא ובארתי שם כונת הטור וע"ש: