ברכת אשר על התורה, דברים יז:טז

1"...לא תֹסִפון לשוב בדרך הזה עוד". וכך פסק הרמב"ם בהלכות מלכים (ה, ז): "ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים" וגו'. ומביא שלושה מקומות בהם הזהירה התורה שלא לשוב למצרים (כאן; להלן כח, סח; שמות יד, יג). ועיין ברדב"ז על הרמב"ם שם, ששאל על מה סמכו לשכון במצרים. ותירץ שלא אסרה תורה אלא לירד לגור שם ולהשתקע. גם תירץ איך הרמב"ם נשתקע במצרים, לפי שאנוס היה על פי המלכות, שהיה רופא למלך ולשרים. וכתב גם על עצמו: וגם אני נתיישבתי שם זמן מרובה ללמוד תורה וללמדה וקבעתי שם ישיבה וכי האי גוונא מותר, ושוב באתי לירושלים. ודעת רבי אליעזר ממֶץ המובאת ב"שפתי חכמים" (אות י) שדווקא מארץ ישראל למצרים אסור, אבל מארצות אחרות מותר, לעניות דעתי היא פרובלמטית למדי. וצריך לבדוק מה תוקפו של דין זה היום. (פ' שופטים תשמ"ט) וראה אריכות דברים בזה ב"מנחת אשר" להגאון ר' אשר וייס שליט"א (דברים סימן כח) (הראני הרב אליהו דרמון שי'). וראה שו"ת "ציץ אליעזר" (חלק יד, סימן פז) ושו"ת "יחווה דעת" (חלק ג, סימן פא) (הראני הרב גדי רווח שי').

2ועיין רמב"ם (הלכות מלכים ומלחמותיהם ה, ח) והגהות מיימוניות שם. (פ' שופטים תש"ד) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: יש אומרים שהאיסור הוא דווקא דרך הים, על פי האמור להלן (כח, סח) "והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תֹסיף עוד לראֹתה" וגו'.

3יתירה מזו: מכיוון שאין אנו יודעים (ומן הסתם גם לא נדע בעתיד) את התווי המדויק של דרך יוצאי מצרים, הרי שלפי זה יישאר איסור זה תמיד בגדר ספק. גם קצת קשה שהכתוב בוחר באיסור ריבוי הסוסים כאיסור העיקרי - "רק לא ירבה לו" - והופך אותו לאחד האיסורים המעטים שטעמו מפורש בצידו, בעוד שאפשר היה להגביל את שהות עבדי המלך קוני הסוסים במצרים לזמן קבוע. ועוד: מה באשר לקניית סוסים ממקורות אחרים? (פ' שופטים תשנ"ו) וראה דברי הגאון ר' יוסף שאול נתנזון בספרו "דברי שאול" (פרשת מסעי) שאכן למד כי דווקא הליכה בדרכם של יוצאי מצרים אסורה. וראה רמב"ן על אתר. לדבריו, אכן אין כאן איסור וטעמו, אלא שני איסורים שונים: (א) שלא ירבה המלך סוסים. (ב) שלא ישיב את העם מצרימה. על כן אוסר אף קניה ממקורות אחרים.

4"רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב... ולא ירבה לו נשים ולא... וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". רק באיסור השלישי אין נימוק. העירה תשומת לבי לכך ד"ר תמימה דוידוביץ' מבר אילן בדבריה בטיול מלוֹזַן למילנו. ואולי זה משום שפשוט, שאז יתגאה מדי? (פ' שופטים תשס"ג, לוֹזַן, שוויץ) וראה "משך חכמה" לפסוק כ שכתב: ונראה לישב קצת, דבמצוה דסוסים ונשים כתיב טעמא, אך ב"וכסף וזהב לא ירבה לו מאד" (פסוק יז) לא נאמר טעמא. ונראה פשוט דהפסוק "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול" (פסוק כ) קאי לפרש הטעמים על שני הדברים: (א) שאסור למלך להרבות כסף וזהב. (ב) ולכתוב "לו את משנה (התורה הזאת)". ועל זה אמר "לבלתי רום לבבו" - דמשום הכי לא ירבה לו כסף וזהב, "ולבלתי סור מן המצוה" - משום הכי "וכתב לו (את משנה התורה)". ע"כ.