ברכת אשר על התורה, דברים לב:ו

1רש"י ד"ה הלה' תגמלו זאת, ...וכי לפניו אתם מעציבין, שיש בידו וכו'. ב"מלכה של תורה" מובאת גירסה: מי שיש בידו, וזה ברור יותר. (פ' האזינו תשס"א)

2"...עם נבל ולא חכם". אונקלוס מתרגם: "עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו". וראה יונתן בן עוזיאל: "עמא דהוון טפשין וקבילו אוריתא ולא חכימו", ובתרגום ירושלמי: "אומא טפשא ולא חכימיא". ואונקלוס שלפנינו תמוה, מה גם שלהלן (בפסוק כא) הוא מתרגם "נבל" - "טפשא", כמו יתר התרגומים, ואילו "וינבל" (בפסוק טו) הוא מתרגם "וארגיז". ואולי כדאי לבדוק תרגומיו של שורש זה בתורה כולה. שאלתי את ר' רפאל בנימין פוזן שי' והוא הבטיח לבדוק. (פ' האזינו תשנ"ג) והרי תשובת ר' רפאל בנימין פוזן שי': מה ראה אונקלוס לתרגם נָבָל ב"קַבִּילוּ אוֹרָיְתָא"? "מרפא לשון" הציע שני טעמים: ראשית, הוקשה לו כפל הלשון "עם נבל ולא חכם". והואיל ותרגום "נבל" - "טפש" (כבפסוק כא "בגוי נָבָל אכעיסם" - "בְּעַמָּא טַפְשָׁא"), לכן אילו תרגם "עם טפש ולא חכם" היה כאן כפל לשון; אם הוא טפש, ודאי שאינו חכם. ועוד: תרגום כצורתו היה נוטל מחריפות המקרא, שכן הפסוק היה נקרא "הלה' תגמלו זאת, עם טפש ולא חכם?" - אבל אם הם טפשים מה יש לטעון כנגדם? כדי לשמור על כוונת המקרא המאשים את העם בכפיות טובה - פירש אונקלוס כי אף על פי שקבלו את התורה וראויים היו להיות חכמים, בכל זאת לא חכמו! כדרך זו, המקשרת בין "נבל" לחוסר התבוננות בתורה דרשו גם חז"ל: "ומי גרם להם לישראל להיות מנובלים ומטופשים? שלא הוחכמו בדברי תורה!" (ספרי דברים שט). ואולי לכבוד ישראל נמנע מלתרגם "טפשא" ובחר ב"קבל" המיוסד על דמיון הצלילי ל"נבל". אבל לדעת רמב"ן התרגום לא שינה מן הכתוב, שכן נָבָל מלשון נְבִילָה מציין לֵאוּת ורפיון מן התורה. (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)

3רש"י ד"ה עם נבל, ששכחו את העשוי להם. ע"כ. כלומר המחזיר רעה למי שהיטיב עמו קרוי נבל, כמבואר ברמב"ן. והשווה דברי רש"י להלן (פסוק כא ד"ה בגוי נבל אכעיסם). (פ' האזינו תשנ"ו)