ברכת אשר על התורה, שמות יב:כג

1רש"י ד"ה ופסח, וחמל וי"ל ודלג. ע"כ. וקשה לי לשונו, שאם סובר שפירוש הפועל פס"ח הוא - דל"ג, וכפי שהכריע למעלה (פסוק יג ד"ה ופסחתי): ואני אומר, כל פסיחה לשון דילוג וקפיצה וכו', לשם מה הוא חוזר כאן על הפירוש שאותו דחה, ופותח את המקובל עליו בלשון "ויש לומר". (פ' בא תשמ"ז) וראה מש"כ למעלה (פסוק יא).

2ואלמלא היה כתוב בדפו"ר במפורש: ויש לומר, ולא וי"ל, הייתי מפרש לראשי־תיבות אלה פענוח אחר, שהרי אין הגיון רב - מלבד האמור למעלה - בהבאת ביאור ובדחייתו המיידית בצורה מוחלטת בלא כל הסבר. ומכל מקום יש כאן משום דוגמא בולטת למגרעות הכתיבה בר"ת, שהרי הלמ"ד שבכאן היא למ"ד־השימוש, וממילא מותר להקדימה לכל פועל שהוא, וראה בספר "ראשי־תיבות". (פ' בא תש"ס) וראה דפוס אלקבץ, שם הגירסה היא: ויש אומרים. (הערת ר' חזקי פוקס שי')

3"ולא יתן המשחית לבא" . ה"משחית" שכאן הוא מושא ולא נושא, שכן אם נושא הוא, הרי זה שם לא ראוי למלך מלכי המלכים הקב"ה. מכל מקום גם אם מושא הוא, קשה, שכן היה צריך לומר: למשחית. אבל לפי ראיתו של רש"י מבראשית (לא, ז), אכן יש כאן מקום ליחסת־ל ולא יחסת־את. (פ' בא תשנ"ו)