ברכת אשר על התורה, בראשית א:טז

1רש"י ד"ה המארת הגדולים וגו' שוים נבראו וכו'. ראה יומא סב ע"ב "שהיו שנים (כלו' שעירי יוה"כ) שווים", ומסתבר שגם כאן למד רש"י על השוויון מן המלה "שני" המיותרת לכאורה, שהרי מיעוט רבים שנים. אך אם אמנם כן למד רש"י, היתה התיבה "שני" צריכה להכתב בד"ה. ומכל מקום ר' ב"תורה שלמה" (עמ' קלב אות תרכ"ז) את המאמר ע"פ חולין ס ע"ב והערותיו שם.

2אבל גם אפשר שרש"י למד "שוים נבראו" מחסרון שתי הווי"ן (ולא רק וי"ו אחת, הראשונה, ר' מה שכתבתי לפס' יד), ואין הוא מביא לימודו זה "שוים היו" כבר בפס' יד משום שדרשה זו מקומה לא בציווי הבריאה אלא בביצועה.

3ובאשר להמשך דברי הגמרא־רש"י "...אי אפשר לשני מלכים" וגו' - מסתבר שהלבנה טענה כן אחר נסיון של ג' ימים, ר' למעלה (יד ד"ה יהי מארת וד"ה להבדיל וגו'). וקצת קשה על דברי הגמרא, למה זה נקרא קטרוג, הרי הקב"ה קיבל את הטענה ואף ראה לנכון להפיס דעתה, ר' ד"ה הבא - ואת הכוכבים, ואולי באמת היה נמשך המצב הראשוני, אלמלא טענה הלבנה מה שטענה. אך אולי אפשר ליישב על דרך המוסר - אמנם נכון הוא שאין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד, אבל מכיוון שללבנה נגיעה בדבר, לא עליה היה לטעון, שמא ישתמע שהיא רוצה להיות הגדולה. ור' מה שכתבתי להלן (לב, כג) רש"י ד"ה ואת אחד עשר ילדיו. (פ' בראשית תש"ן, תשנ"ב, תשנ"ה) וב"רש"י פירושי התורה" העיר הרב חד"ש שבלשון הגמ' בחולין אין מוזכר "קטרוג", אלא: "אמרה ירח", ואם־כן הקושיה היא רק על לשון רש"י שכתב: "על שקטרגה ואמרה", והוסיף שם שכוונת רש"י להורות שקנאת הירח לא היתה מתוך רוח טהרה, שהרי מה איכפת לירח בגודלה של החמה, היה לה לשאל רשות להקטין את עצמה. (הראני הרב איתן שנדורפי שי')

4רש"י ד"ה ואת הכוכבים. על־ידי שמיעט את הלבנה, הרבה צבאה, להפיס דעתה. ע"כ. כלו' אותם החלקים שהסיר ית' מן הלבנה לשם המעטתה, הפכו לכוכבים, ובזה הפיסה. (פ' בראשית תשנ"ט)