ברכת אשר על התורה, בראשית מט:ו

1רש"י ד"ה אל תחד כבודי, כבוד לשון זכר הוא, ועל כרחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר - אתה כבודי, אל תתיחד וכו'. וקשה לי, למה צריך רש"י להביא ראיה לכגון דא מפס' בישעיה, והרי סביר - אף אם לא הכרחי - לפרש כך גם את הרישא של הכתוב: "בסודם אל תבא, נפשי", ולא משום הסימטריה של שני אברי הכתוב. (פ' ויחי תשמ"ה)

2ברם, קצת קשה פירוש יפה זה, כי היינו מצפים לשימוש במילת "עם", או אפילו ב"את", ולא באות השימוש בי"ת. (פ' ויחי תשמ"ט)

3ואולי אין רש"י רוצה להשוות פירושם של שני אברי הכתוב, כלו' גם "תבוא" כגוף שלישי, משום שאז היה צריך לומר: תבואי, לשון נקבה, ומה גם שבתחילת הדיבור הוא מקפיד על מין הנושא. ועוד, פירוש זה יהיה מנוגד לטעמי המקרא. (פ' ויחי תשנ"ב)

4יוצא שיש כאן משום אי־סימטריה בין רישא לסיפא של מחצית הראשונה של הכתוב, וזה נשאר קשה. (פ' ויחי תשנ"ח)

5עוד קשה, שבדיבור הקודם מפרש רש"י "תחד" כגוף שלישי, ולא כמו כאן, וגם הראיה מדברי הימים א' אינה משכנעת - ראה שם (ו, כב-כג), שהרי שם אכן התכלית היא למנות את כל שולשלת היוחסין, מכיוון שכך, יש מקום למנות גם את יעקב, ואלו בריש פ' קרח היה די באיזכור אבי קרח בלבד, כרגיל, ורק משום שנמנו שם שני דורות נוספים בולט אי איזכורו של קרח. (פ' ויחי תשנ"א)

6גם קשה לי, כלום מקובל הוא לרשת שלשלת יחוסו של אדם, והרי הוא היה לפחות מחימשיו של יעקב אבינו ע"ה, ולמה איפוא יאמר בן יעקב? (פ' ויחי תשנ"ט)

7"כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור". והרי על מעשה שכם נתנו נימוק לא רק סביר אלא גם משכנע - "הכזונה" וגו', ולמה אפוא כורך יעקב את שני המעשים יחד לשלילה? אלא שמעשה מכירת יוסף, ובעיקר - ההצעה להורגו - מוכיח שגם ביסודו של מעשה שכם היתה אלימות לשמה. שמעתי. (פ' וישב תשנ"ב)

8רש"י ד"ה וברצנם עקרו שור, ...את יוסף שנקרא שור, שנאמר "בכר שרו הדר לו" (דברים לג, יז) וכו'. כאן יש רמז לכך שיעקב נתוודע על דבר מכירת יוסף. ור' מה שכתבתי למעלה (מו, כט).

9רש"י ד"ה ארור אפם כי עז, ...וזהו שאמר בלעם, מה אקב לא קבה וכו' (במדבר כג, ח). ע"כ. סילק את הקללה מהם ואמרה כלפי דבר אחר. מסתבר שאין כוונת רש"י לומר, שבלעם ידע את לשון ברכותיו של יעקב את בניו, אבל הכוונה לומר שזהו אותו הרעיון, שלא לקלל אדם אלא תופעה. (פ' ויחי תשמ"ט)

10ראה מה שכתבתי למעלה (לד, ל-לא). (פ' וישלח תשנ"ד)