ברכת אשר על התורה, ויקרא יא:ד

1"ופרסה איננו מפריס". "ופרסה לא יפריס". "ופרסה לא הפריסה". הפועל פר"ס בשלושה זמנים. כלום זה רק לתפארת הסגנון?! (פ' שמיני תשס"א) וראה מלבי"ם על אתר שכתב: ועוד לאלקי מלים גם בדרך הפשט בשינוי לשון הכתוב, שבגמל אמר "פרסה איננו מפריס", ובשפן אומר "פרסה לא יפריס" ובארנבת אמר "פרסה לא הפריסה". כי יש הבדלים, שהגמל - פרסותיו מופרסות. וחכמי הטבע חושבים אותו בין מפריסי פרסה. אמנם כיון שפרסתו אינה שסועה לשתים כי מחובר בסופו, אינו בכלל מפריס פרסה האמור בתורה שצריך שיהיה שסוע לשתים. ועל כן תפס הלשון "פרסה איננו מפריס"... והנה במין השפן נמצא מין אחד הנקרא (וואווער), משכנו בנקרת הסלעים אשר על הר סיני, והוא מעלה גרה וברגליו האחרונות יש לו שלוש פרסות, רק רגליו הראשונות הן עבות, אחוזות בארבע אצבעות, ונוכל לחושבו למפריס פרסה מצד רגליו האחרונות, לזה אמרו בו "ופרסה לא יפריס" - בלשון עתיד, רצונו לומר, הגם שהתחיל להפריס בצד אחד מגופו, לא יפריס בעתיד, שלא יגמור בו הטבע פעולה זאת ברגליו הראשונות. אבל בארנבת שלא נמצא במינה פרסה כלל אמר לשון הפשוט "ופרסה לא הפריסה" (הראני הרב איתן שנדורפי שי'). ומעין זה ב"העמק דבר" ורש"ר הירש על אתר.

2הכתוב מונה ד' בעלי־חיים טמאים שאסורים באכילה - הגמל, השפן, הארנבת והחזיר: ג' הראשונים מעלי־גרה והרביעי מפריס־פרסה, כלומר לכל אחד מהם חסר סימן טהרה אחד, ואף־על־פי־כן נחשב דווקא החזיר לסמל איסור האכילה הנתעב ביותר, אפילו בין אלה שאינם מקפידים על כשרות האוכל. כלום אין זה כי אם משום שסימן הטהרה של החזיר נראה לעין, שלא כסימנם של ג' האחרים, ויש בו אפוא מן הצביעות ואחיזת־העין שהן מידות נתעבות? (פ' שמיני תשנ"ו)

3כששאלתי את ר' יהודה גרינשפן שי' בנדון, הוא הפנה אותי ל"תורה תמימה" על אתר (אות כא) שדבריו אמנם מעניינים, אך אינם נדרשים לשאלתי. מכל מקום אלו דבריו שם: בפירוש אור החיים הק' על התורה כאן (פסוק ז) כתב וזו לשונו: ואת החזיר... והוא גרה לא יגר, פירוש, תנאי הוא הדבר - כל זמן שהוא לא יגר, אבל לעתיד לבא יעלה גרה ויחזור להיות מותר ולא שישאר בלא גרה ויותר, כי התורה לא תשתנה. עכ"ל. וכל הדברים האלו תמוהים ונפלאים מאוד, דמניין לקח לו מקור לחידוש נפלא זה, וגם לא מצינו בשום מקום שלעתיד לבא ישתנו טבעי בעלי חיים, ולמה זה דוקא החזיר יותר משאר מינים טמאים. ואמנם נהירנא, שכבר שמעה אזני שנמצא אגדה במדרש - למה נקרא שמו חזיר, מפני שעתיד לחזור להתירו הראשון, וכפי הנראה כך הבין בעל אור החיים את דברי האגדה הזאת. אבל באמת לא נמצא כלל מדרש ואגדה בלשון זה ובכונה זו רק בלשון ועניין אחר, והוא במדרש רבה לפרשת שמיני סוף פרשה יב וברבה קהלת על הפסוק "מה שהיה הוא שיהיה", וזו לשונו: ואת החזיר זו אדום, ולמה נקרא שמה חזיר, שמחזרת עטרה לבעליה, הדא הוא דכתיב "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה" וגו', ורצונו לומר שעל ידי אומה זו יוגרם שיבת עטרה לישראל, הרי מבואר שכל עיקר אגדה זו באה בדרך משל ומליצה לכונה אחרת, ושגגה גדולה היא לתפוס המאמר לענין התרת החזיר לעתיד לבא, כמבואר (מקורות נוספים באשר לדברי חז"ל אלו ומקורם מובאים בספר "קול הנבואה" של הרב דוד כהן, הנזיר הירושלמי, עמ' רג הערה קפו. הראני ר' גרשון באס שי').

4בחיפושי הגעתי ל"מורה נבוכים" (ג, מח) שכתב: כי החזיר יוֹתר לח ממה שצריך, ורב הפסולת והמותרות, ורוב מה שמאסתו התורה לרוב לכלוכו ומזונו בדברים הנמאסים, וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים ואפילו בשדות במחנה כל שכן בתוך המדינה, ואילו היתה מותרת אכילת החזיר היו השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים מבית הכסא, כמו שתראה ארצות הצרפתים היום, כבר ידעת אמרם "פי חזיר כצואה עוברת דמי" (ברכות כה ע"א). ע"כ. גם ראיתי ב"תורה שלמה" על אתר לא מעט דעות בנדון, אך בסופו של דבר נראה לי שהעם החמיר דווקא בחזיר, משום שרק עליו נאמר שלעתיד לבוא יעלה גרה ויחזור להיות מותר באכילה (ומסתבר שמכאן שמו - חזיר), כמובא שם ב"תורה תמימה" בשם "אור החיים" הק', או שמא משום שהוא מסמל את אדום, ראה תנחומא הישן (פ' שמיני, יד ותורה שלמה על אתר אות לד), והרי די בזה למקד אליו רגשות מסויימים מצד עם ישראל. (פ' תזריע תש"ס)

5בהפסקה בתפילת ערבית בליל שבת השיב לפנינו הרב יגאל שפרן שי', שחזיר הבר היה סמלו של אחד הלגיונים הרומיים שכבש את הארץ. ובמלחמת בני החשמונאים נזדעזעה ארץ ישראל ת"ק פרסה על ת"ק פרסה משנעץ טלפו בחומת ירושלים (אריסטובלוס - בפנים והורקנוס - בחוץ. מנחות סד ע"ב), כלומר הוא נתעב משום שהוא מסמל את קץ עצמאותנו. ושלום שי' אמר לי למחרת, שקרא באיזה מקום, שהיוונים נהגו להקריבו לאלה מסוימת. (פ' שמיני תשס"א)