ברכת אשר על התורה, ויקרא כו:טז

1רש"י ד"ה אף אני אעשה זאת, ...וכן "אף אני אלך עמכם בקרי". ע"כ. ולא מצאתי לשון זה בפרשה, אבל כבר בדפו"ר הוא כך. ור' יצחק לוי בחומש רש"ר הירש מציין לפסוק כד, וכן הוא בחומש "המאור", וכאילו רש"י לא דק פורתא. ועל כל פנים זה הגיוני יותר מלציין לפסוק מא, שכן זה רחוק, ומשמעו שונה. (פ' בחקתי תשמ"ח, תשמ"ט, פ' בהר בחקתי תשנ"ט)

2רש"י ד"ה בהלה, ...זו מכת מותן. ע"כ. וראה פירושו השני של בעל "שפתי חכמים" (אות ח). לפי שעה קשה לי לקבלו, כי לא ידעתי היכן מצינו מותן כלשון אוזן. (פ' בחקתי תשמ"ח)

3וראה לעומתו דברי "לפשוטו של רש"י": או מכת מוות או מכת מותן (לשון יחיד של מתניים), שהמתניים מסמלים חוזקו ומעמדו של אדם. ולעניות דעתי האחרון עיקר. (פ' בחקתי תשנ"א)

4ושמא הביטוי המקובל היום: יורה מן המותן, יסודו כאן, כי יש בו מן הפתאומיות המגדילה את הבהלה. (פ' בהר בחקתי תשנ"ו)

5רש"י ד"ה וזרעתם לריק, תזרעו ולא תצמח, ואם תצמח וכו'. לשון הנקבה תמוה, שהרי הכתוב נוקט לשון זכר - "ואכלהו איביכם". מסתבר שלשון הזכר מוסב על "זרעכם", ואילו רש"י מדבר ב"תבואה". (פ' בחקתי תש"ס)

6וכך גם בהמשך (בד"ה השני): וזרעתם לריק זרעכם, זורעה ואינה מצמחת... זורעה שנה ראשונה ואינה מצמחת, שנה שניה מצמחת, ואויבים באים ומוצאים תבואה לימי המצור וכו', אלא שהמילה תבואה כלל לא הוזכרה בפסוק. (פ' בחקתי תש"ס)

7רש"י ד"ה וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם, זורעה וכו'. דומה שהקושי שבפני רש"י הוא: אם הזריעה היא לריק ואין צמיחה, כיצד "ואכלהו איביכם", הרי אין לאוייב מה לאכול? לזה יש שני פתרונות ב"תורת כהנים": (א) מדובר בשתי שנים - בראשונה אין צמיחה, ובשניה - האויבים יאכלו את התבואה. (ב) הזריעה המדוברת היא הולדת ילדים והכתוב אומר כי ילדים אלו שעמלו לגדלם, סופם שיבא החטא ויכלה אותם. (פ' בחקתי תשמ"ט)