ברכת אשר על התורה, במדבר כז:א

1"...בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחֹת מנשה בן יוסף". לשם מה מונה הכתוב את יחוסו של חוטא זה לחמשה דורות? בוודאי אין לומר שזה על שם סוף העניין - פרשת הסבת נחלה שנאמרה דווקא בקשר לשבט מנשה, שכן לצורך זה היה די לומר "למשפחת מנשה" ותו לא כלום. לשאלה זו נדרש רש"י וכותב: "ללמדך שהיו כולם צדיקים, שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק". (פ' פינחס תשנ"ז) וראה דברי "אור החיים" הק' על אתר. לדבריו, במה שהזכיר עתה הכתוב את כל ייחוסם, בא לרמז מה היתה טענתן של בנות צלפחד שבגינה התקרבו לעמוד לפני משה. למאן דאמר שהארץ נתחלקה ליוצאי מצרים (בבא בתרא קיח ע"א), כיון שהיה אביהן מיוצאי מצרים, ראוי היה ליטול חלק בארץ, ואם היה לו בן היה בנו נוטל את חלקו. לכן עמדו וצווחו "למה יגרע שם אבינו וגו' כי אין לו בן". וכיון שלמאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ (שם), הכוונה היא שהנחלה חוזרת לאבותיהם יוצאי מצרים ושבים הבנים ויורשים אותם (ראה למעלה כו, נה), הרי חפר, אביו של צלפחד, היה אף הוא מיוצאי מצרים, והיו לו עוד בנים מלבד צלפחד, והם לא מתו כצלפחד אלא נכנסו לארץ. והנה, אותם בנים שהיו דודיהן של בנות צלפחד, נטלו חלק בארץ כי לבאי הארץ נתחלקה הארץ, אלא שכפי שנתבאר, חזרה הנחלה בירושה לחפר אביהן שהיה מיוצאי מצרים, ורק אחר כך שבו בני חפר ונחלו את חלקם מאביהם. אם כן זו היתה טענת בנות צלפחד, הרי אם היה לאבינו בן, היה אותו הבן מקבל חלק בנכסי חפר, כי אחיו של צלפחד היו מקבלים נחלה בארץ, והיתה הנחלה חוזרת לחפר אביהם, ואז כאשר היתה שבה הירושה לבני חפר, היה גם בנו של צלפחד נוטל חלק, כי בן הבן יורש במקום הבן (בבא בתרא קטו ע"א), ואת חלקו של צלפחד בנכסי חפר היה יורש בנו. ואילו עתה, שאין לצלפחד בנים כי אם בנות, הפסידו הבנות את חלקן בנכסי חפר, ועל זאת היתה טענתן. ע"כ.

2ועל כל פנים אינו חוזר עד יעקב, מפני שאז לא היה יכול לדרוש שיוסף חבב את ארץ ישראל (ראה ספרי קלג). (פ' פינחס תש"ס)

3רש"י ד"ה למשפחֹת מנשה בן יוסף, ...יוסף חבב את הארץ... ובנותיו חבבו את הארץ וכו'. מסתבר שחיבת הארץ היא עניין של חינוך בבית. (פ' פינחס תשמ"ח) הערת ר' שמואל עמנואל שי': חיבת הארץ היא אכן עניין של חינוך בבית, אבל נשאלת השאלה: האם בני יעקב האחרים לא קיבלו בבית חינוך לחיבת הארץ? מדוע? תשובה: יוסף ואסנת (במצרים) ידעו שאם הם לא יעניקו למנשה ואפרים חינוך לחיבת הארץ, לא תהיה להם אהבת ארץ ישראל. לעומתם, בני יעקב שחיו בארץ כנען חשבו שאת בניהם, הגדלים וחיים בארץ, אין צורך לחנך לחיבת הארץ. המסקנה החשובה והאקטואלית: גם לילדים הגדלים וחיים בארץ, חייבים להעניק חינוך לחיבת הארץ ולאהבת ארץ ישראל. ע"כ.

4מכיוון שרש"י מסתמך לכאורה על יתור הלשון "בן יוסף", ראוי לבדוק אם פירושו מתאים כל אימת שיש איזכור מיותר כזה. (פ' פינחס תשנ"ג) ומהרא"י להלן (לד, כג) כתב שבכל פעם שמזכיר הכתוב את שמות השבטים לענין הארץ, מייחס את מנשה ליוסף (להלן לד, כג; למעלה כו, כח; למעלה יג, יא), אבל בשאר המקומות מיוחס אפרים ליוסף.

5ומכל מקום קשה: כיצד זה שדווקא מחצית שבט מנשה קיבלה נחלה בעבר הירדן המזרחי? (פ' פינחס תשנ"ד) המעיין בפסוקים יגלה כי אין כל איזכור של בקשת נחלה בעבר הירדן מצד חצי שבט מנשה. ואמנם מדבריו של ראב"ע (להלן לב, לב) נראה שאף חצי שבט מנשה ביקשו, אך מפרשים אחרים פירשו שחצי שבט מנשה באמת לא ביקשו לנחול בעבר הירדן.

6לפי חזקוני (להלן לב, לג) נתחלקה נחלתו של שבט מנשה לשני חלקים כעונש על כך שאביהם גרם לשבטים לקרוע בגדיהם במעשה הגביע.

7לפי רמב"ן (להלן לב, לג) היתה זו יזמה של משה רבנו משיקולים מעשיים. משראה ששטחו של עבר הירדן גדול יותר מן הראוי לנחלת ראובן וגד ביקש שאחד מן השבטים יצטרף אליהם, והיו אנשים משבט מנשה שהסכימו וניתן להם חלקם.

8ולפי הנצי"ב (להלן לב, לג ודברים ג, טז) לא שיקולים מעשיים הנחו את משה רבנו אלא שיקולים חינוכיים. משה ביקש לנטוע בעבר הירדן גדולי תורה שירוממו את יושבי המקום. בפירוש זה מתגלה, בזעיר אנפין, דמותו המחנכת של ראש ישיבת וולוז'ין, המבקש ליטוע גדולי תורה רבים ככל שניתן בכל אתר ואתר. (הערת הרב איתן שנדורפי שי')

9תוספת נופך לדברי הנצי"ב הללו מובאים בספר "נר למאור" של הרב משה צבי נריה (עמ' 377). הנימוק ליזמתו של משה רבנו ביישוב חצי שבט מנשה בעבר הירדן המזרחי היה לא רק כדי להוסיף לאוכלוסיית עבר הירדן המזרחי יסוד אנושי תורני רוחני איתן, אלא גם כדי לחזק את הזיקה של בני ראובן וגד לעבר הירדן המערבי , ואת חיבתם לארץ ישראל כולה, כמיטב המסורת של אלה אשר יוולדו על ברכי יוסף - "ולחצי שבט מנשה בן יוסף". והוסיפה רננה שתח', כי יתכן שזו גם הסיבה לחלוקת שבט מנשה לשני חלקים. חילוקה של נחלת בני מנשה בין שני עברי הירדן מכריח שיהיו השיירות מצויות בין שתי הנחלות, וממילא ישמר הקשר בין שני עברי הירדן ותשמר הזיקה והחיבה לארץ ישראל כולה. וראה מש"כ להלן (לב, לג).

10"מחלה נעה וחגלה ומִלכה ותרצה" . רק בשם השני אין ו"ו החיבור, ולכאורה זה תמוה. (פ' פינחס תשמ"ט) ולפי "משכיל לדוד" על אתר כאשר נדייק במקרא נמצא ששינה סדר הזכרתן באופן שכל אחת ואחת מהן נזכרה פעם אחת בלא ו"ו המוסיף - שם הזכיר רק "מחלה נועה" בלא ו"ו המוסיף, ואילו לעיל (כו, לג) הזכיר מלבד מחלה הראשונה "חגלה מלכה" בלא ו"ו, וכאן בפסוק זה הזכיר את "תרצה", דהיינו להודיע ששקולות הן וכל אחת ואחת ראויה להיכתב ראשונה.