בועז על משנה מנחות יב
בועז על משנה מנחות · Boaz on Mishnah Menachot 12
Open in the reader →1ולרש"י [זבחים צ"ב א'] לא על המזבח רק בעזרה על הרצפה ישרפם. ותמהני בין לרש"י או לרמב"ם. הרי הש"ס יליף כן מקרא דבקודש באש תשרף. והך קרא בחטאת שהכניס דמה לפנים כתיב. וא"כ מ"ש נסכים. אפילו כל הקרבנות נמי. ואת"ל ע"פ מ"ש רש"י שם דלהכי לא ישרפום בבית הדשן. דמדהן לחין לא יהיה ניכר שריפתן שם. להכי להיכירא עושין להן מדורה מיוחדת. וא"כ ע"כ לרש"י הא דמייתי הש"ס הכתוב דבקודש באש תשרף. היינו רק לראיה שצריך שישרפום תוך העזרה [כפסחים כ"ד א']. אבל הא שישרפם על הרצפה במדורה מיוחדת להיכירא. סברא דנפשיה היא. א"כ לרמב"ם נמי משום היכירא ישרפם בראש המזבח. עכ"פ ק"ל מ"ש בנטמאו הנסכים משאר פסול שאירע בהן. בכל פסול שבהן מדטעון שריפה בקודש. נימא דנצטרך היכירא בשריפתן. ואת"ל באמת כך הדין רק הש"ס והרמב"ם. לרבותא נקטו נטמא. דלרמב"ם אפילו נטמאו יעלו למזבח לשרפן. ולרש"י יצטרכו מערכה בפ"ע בעזרה. עכ"פ ק"ל לרמב"ם. מדתנן [פ"ט דזבחים מ"א] דנסכים פסולים שעלו למזבח ירדו. בשלמא לרש"י י"ל שירדו כדי לשרפן למטה ברצפה. אלא לרמב"ם לעניין מה ירדו. ישרפו שם במערכה בפ"ע כדינן. ונ"ל דלרמב"ם מדהעלן כדי לנסכן. להכי ירדו להיכירא כדי שלא יטעו לנסכן באמת. אלא יורידן עד שיעשה להן מערכה בפ"ע. ואז יחזור להעלותן לשרפן שם:
2ורתוי"ט כ' דמצי איירי אף בנטמאו ולאחר מליקה. ובעולת עוף מיירי אף שאינה באה לכלי שרת כלל. אפ"ה מדהוא עוף אינו נפדה. ונ"ל דלהכי נקט עולה. דאילו חטאת עוף אפשר שתבוא לכלי שרת כשתתבשל. אבל אין לדמות עוף לבהמה שנתקדשה בשחיטת הסכין [כמנחות ק"א א' רש"י ד"ה דמכלי]. ליתא דהרי במלק בסכין פסולה [כזבחים ס"ה א']. אמנם אעפ"כ אין להעמיד דברי רתוי"ט. דיפה עוררני בני הרב המאה"ג הגאבדק"ק לאנדסבערג שליט"א דעכ"פ הרי נתקדשה העולה ממזבח שמלקה שם [כרפ"ט דזבחים]. וא"כ אם מזבח מקדש שאם עלה לא ירד. מכ"ש שיקדשה המזבח לעניין שלא תפדה [ועי' רש"י זבחים דפ"ז א' ד"ה א"ל לכתחילה]. ואת"ל דמיירי שנמלקה למטה. דהרי מליקה כשרה בכל מקום [כזבחים דס"ז א']. עכ"פ הרי ע"כ נגע העוף במזבח בשעת מצוי הדם דמעכב. ונתקדש כדכתיב כל הנוגע במזבח יקדש. ואת"ל דכמו דאין כלי שרת מקדש אלא מדעת [כמנחות ד"ז א]. כ"כ מזבח. וא"כ י"ל דמיירי שהתכוון שלא יקדשה המזבח בשעה שנגע בו העוף בשעת מצוי. ליתא. דא"כ מה מקשי הש"ס [זבחים דפ"ז ב']. דאי אמרת אויר מזבח כמזבח לקדש. א"כ עולת עוף דפסל בה מחשבה היכא משכח"ל. ומאי קו' הרי שפיר משכח"ל בשהיה דעתו שלא יקדשו המזבח. דאי"ל אע"ג דלעניין שלא יפדה אין מזבח מקדש רק מדעת. עכ"פ לעניין שכשעלה שיקריבוה. אפילו עלה שלא לדעת שיתקדש אפ"ה נתקדש ליתא. דהרי כבר אמרנו דיותר נקל הוא שיתקדש לענין שלא יפדה. משנאמר שיתקדש לעניין שאם עלה לא ירד. א"כ אם אינו מתקדש לעניין פדיון מכ"ש שאינו מתקדש להקריבו כשעלה. אע"כ דמזבח חמיר מכלי שרת. ומקדש אף להקרבה אף שלא לדעת. וא"כ מכ"ש שיקדש אף שלא לדעת לעניין שלא יפדה. וא"כ ל"ל לתנא לומר דרק מדהוא עוף לא נפדה. דאין בכלל העמדה והערכה. הרי גם בהמה מדנגע במזבח אינו נפדה. ואת"ל דמיירי שנמלקה למטה. ועדיין לא מיצה הדם למזבח. ונטמאה. עכ"פ תמוה מאד. הרי כיון דנמלקה. מתה היא ואין לה פדיון מדאינן בכלל העמדה והערכה. וגם נפדה רק לכלבים. ול"ל מדהוא עוף אפילו בהמה נמי מדמתה אין לה פדיון [כתמורה דל"ב ב'] וצ"ע: