ברית משה, מצות לא עשה א:יד
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 1:14
Open in the reader →1אבל לכאורה ק"ל על רבינו כיון דסובר כהמכילתא דקיום אליל אסור עכ"פ מה"ת כהנ"ל בשם המהרש"ל א"כ מה קאמר הגמ' ע"ז מ"ג ע"ב והא רב יהודא דאחרים עשו לו וכו' התם בחותמו בולט ומשום חשדא עי' תוס' ד"ה והא רב יהודא הא לרבינו איכא בקיום איסור דאורייתא ולא חשדא נהי דע"ז י"ל כיון דלא עשה לשם ע"ז ע"כ ליכא איסור קיום דאורייתא אלא דרבנן משום חשדא, אבל במה שהקשה הגמ' שם והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקומי בי' אנדרטא והוו עיילי בי' אבוה דשמואל ולוי ומצלו ולא חיישי לחשדא ומשני רבים שאני ע"ז נשאר הקושי' כיון דאנדרטא הוי צלם כמ"ש רש"י שם א"כ הוי הקיום איסור דאורייתא והאיך עיילי בי' ול"ל כתירוצו של הגמ' רבים שאני כיון דאיסור דאורייתא הוא דדוקא באיסור דרבנן משום חשדא מועיל רבים אבל לא באיסור דאורייתא, וגם ל"ל דאיסור קיום דוקא כשהוא בעצמו עשה אבל כשאחרים עשו ליכא איסור קיום כיון דמלשון המכילתא העשוי כבר מנין מוכח דאפילו כשאחרים עשו לו ג"כ אסור לקיים מה"ת וכ"כ המזרחי וגור ארי' בפ' יתרו דאפילו כשמצא או קנה אסור לקיים מה"ת וא"כ קשה כהנ"ל, ומחמת קושיא זו נ"ל לומר דמכאן למד הרמב"ם את שיטתו כיון דע"כ צ"ל דהגמ' ל"ס כהמכילתא דלא יהיה לך בא להזהיר על קיום דאל"כ קשה קושיתינו הנ"ל אע"כ דהגמ' סובר דלא יהי' לך הזהיר על המחשבה וקיום לא הוי אלא איסור דרבנן משום חשדא וע"כ משני הגמרא שפיר דברבים ליכא חשדא וממילא לפי"ז צ"ל דמדכ' הרמב"ם פ"ג מהל' עכו"ם הל' י"א טבעת וכו' אסור להניחה צ"ל דאסור מדרבנן משום חשדא כמ"ש הגמ' דע"ז, וגם יש לתרץ בזה את המזרחי שכ' בפ' יתרו אליבא דרש"י שהמכילתא אתיא כר' יוסי דספרא ות"ק דספרא ל"ס כהמכילתא והקשה עליו הג"א דאמאי לא אמר לרש"י דגם הת"ק דספרא אתיא כהמכילתא ולומר דהת"ק ור' יוסי פליגי כמו שכתבנו לעיל מחודש ג' בשם ג"א עי"ש שהניח בתימא, אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דהמזרחי סובר כיון דגמ' דע"ז הנ"ל לא סובר כהמכילתא על כן צ"ל כדי שיכלינן למימר דהגמ' דע"ז אתיא כהת"ק דהת"ק דספרא חולק על המכילתא והמכילתא אתיא כר' יוסי ורש"י כתב את פירושו על פסוק לא יהי' לך אליבא דמכילתא אבל באמת לדינא י"ל דגם רש"י סובר כהגמ' דילן ודלא כהמשכיל לדוד שם, וכל זה י"ל לשיטות הרמב"ם והמזרחי דסברו דת"ק דספרא לא סובר כהמכילתא אבל על רבינו דסובר דעל קיום יש איסור דאורייתא כהנ"ל א"כ ע"כ צ"ל דסובר דת"ק דספרא ג"כ סובר כהמכילתא כמו שכתבנו לעיל מחודש ב' קשה עליו מגמ' דע"ז הנ"ל.
2ונ"ל בס"ד די"ל דרבינו סובר דהמכילתא סוברת דעל קיום אליל ליכא איסור דאוריי' אלא דוקא כשעשה את הצלם לשם ע"ז אבל כשלא נעשה לשם ע"ז אלא לשם נוי אז ליכא איסור דאורייתא על קיום אלא איסור דרבנן משום חשדא וא"כ ממילא ל"ק מגמ' דע"ז מידי משום די"ל דרבינו סובר דהאי אנדרטא דהוי בי כנישתא דנהרדעא אף דצלם הוי לא נעשה אלא לנוי וליכא אלא איסור דרבנן משום חשדא וכמ"ש רבינו בפירוש במל"ת כ"ב עי"ש והא דכ' רבינו שם וז"ל באנדרטי לפי שהוא צלם גמור ויש בו כל הגוף כו' ל"ת דכוונתו במ"ש צלם גמור שנעשה לשם ע"ז דהא שם דיבר רבינו מצורת שנעשו לשם נוי אלא כוונתו שלא הי' חצי גוף אלא גמור כל הגוף כמ"ש אח"כ ויש בו כל הגוף ודברי רבינו שם ממש כמ"ש התוס' ע"ז דף הנ"ל ד"ה שאני ר"ג וז"ל ואנדרטי דקא חייש לחשדא היינו משום שהיה צלם דמות אדם כל גופו בידים ורגלים, וא"כ ממילא י"ל דרבינו והרמב"ם בזה פליגי דהרמב"ם סובר דאנדרטי דבי כנישתא דנהרדעא באמת נעשה לשם צלם ממש וא"כ מוכח מגמרא דע"ז דלא כהמכילתא כהנ"ל ע"כ לא פסק הרמב"ם כהמכילתא אבל רבינו סובר דלא הי' צלם ממש אלא נעשה לשם נוי וע"כ לא אסור אלא משום חשדא כהנ"ל וממילא י"ל דגם הגמרא סובר כהמכילתא ע"כ פסק רבינו ג"כ כהמכילתא ודו"ק: