ברית משה, מצות לא עשה י:ד
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 10:4
Open in the reader →1אסור (ד) לדיין שישמע דברי בע"ד כו'. עי' רש"י שבועות ל"א ע"א ד"ה שמע שוא שכ' ח"ל שהמטעים דבריו שלא בפני בעל דינו אינו בוש מדברי שקר עכ"ל ולכאורה צריך להבין דמה הוי כשאומר שלא בפני חבירו שקר הלא כשיבאו אח"כ לפני הדיין חבירו מכחישו אם אומר שקר וא"כ מה ריעותא יכול לבא לדיין שיאמר שבשביל זה לא ישמע דבריו שלא בפני חבירו, וצ"ל בכוונת רש"י דכיון שזה מסדר מתחלה את דבריו בשקר בפני הדיין יכול לבא מזה שלב הדיין יהי' נוטה לו לזכות ואח"כ כשיבאו שניהם בפניו שוב לא יהיה לבו מהפך כל כך בזכות השני וכמ"ש רש"י סנהדרין ז' ע"ב ד"ה שמוע וז"ל כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישו ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך עכ"ל וגם ברבינו י"ל את הטעם זה ועי' בדד"ח שהביא בשם מהריב"ל דדוקא לכתחילה אסור לשמוע אבל בדיעבד אם עבר ושמע לא מיפסל ובשם מהרשד"ם הביא שחולק עליו וכתב שמי שפסק דין על ענין אחד אין לו להיות עוד דיין בזה ואפילו בשותפות עם אחר כי הוא נוגע בדבר אבל הדד"ח הסכים לדינא עם מהריב"ל ובספרו כנה"ג חו"מ סי' י"ז אות י"ד כתב על הא דאסור לדיין לשמוע כו' וז"ל דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אינו פסול מהריב"ל ח"ג סי' צ"א רשד"ם חו"מ סי' ב' כו' עכ"ל נראה לכאורה סתירה למה שהביא בשם הרשד"ם בספרו דינא דחיי אבל באמת כשמעיינין שפיר ליכא סתירה דמה שהביא הכנה"ג בשם הרשד"ם איירי שלא פסק הדיין כלום בדבר זה אלא ששמע מאחד שלא בפני חבירו ובזה באמת לא חולק הרשד"ם על המריב"ל דמותר בדיעבד כמ"ש בפירוש הרשד"ם בתשובותיו חו"מ סי' ב' עי"ש ומ"ש הדד"ח שחולק עם המהריב"ל איירי כשכבר פסק הדיין דכיון דגילה את דעתו בזה סובר הרשד"ם דהוי כנוגע כמובן ואח"כ ראיתי בברכי יוסף הנ"ל אות י"א שכבר דיבר מזה ושמחתי שכוונתי בס"ד לדעת קדשו עי"ש שגם הוא מסכים עם המהריב"ל ועי' ש"ך חו"מ סי' י"ז שג"כ פסק דבדיעבד מותר ואח"כ כתב וז"ל אכן אם כבר נשאל מדיין וכתב לו פסק ודעתו עליו אין רשאי לפסוק דחשיב כנוגע עכ"ל ודע דמ"ש הש"ך דבדיעבד מותר כוונתו דוקא אם נתרצה השני לדון לפניו וכמ"ש הרמ"א שם וכ"כ בעטרת צבי ומאמר קדושין על חו"מ שם ובתומים שם כתב שהדין זה שייך אפילו בזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ואם כבר כתב הדיין דעתו להבע"ד כך אז אפילו נתרצה השני לא מהני בלא קנין, ולענין בזיון כתבו עטרת צבי ומאמר קדושין בשם ב"ה שמותר לשמוע שלא בפני בע"ד וראי' מגמ' דקדושין דמעשה דר' יהודא בר יחזקאל שאזמיניהו לדינא לקמי' דרב נחמן וקבל עליו דקרי עבד ושאר בזיון ורב נחמן הוכיח על זה לרב יהודא ואח"כ בא האי גברא כו' והיאך הי' שומע רב נחמן שלא בפני בע"ד אלא ודאי לענין בזיון מותר וגם כתבו שכן נהגין ועי' כנה"ג סי' הנ"ל אות י"ג שכ' וז"ל אסור לדיין לשמוע כו' איסור זה מדאוריי' הרד"ך ז"ל ובאות י"ד בתר שהביא את המריב"ל והרשד"ם הנ"ל כתב וז"ל וצ"ע אם חולקין על הרד"ך ז"ל שסובר שאיסור זה מדאורייתא ולדידי' אפשר שאפילו בדיעבד פסול עכ"ל נראה דהכנה"ג מסופק בזה אי המריב"ל והרשד"ם סברו כהרד"ך וכ"כ הברכי יוסף שם אות ח' בשם הכנה"ג שנסתפק בזה אבל לי הדל שבישראל דבר זה מילתא דתמוה הוא דהיאך יכלינן למימר שלא ישמע הדיין את דברי בע"ד שלא בפני חבירו לא יהיה אלא איסור דרבנן הלא כל המוני מצות מונין את זה למצוה כהנ"ל מחודש א' ואפילו רבינו שלא מנה את זה למצוה פרטי כתב בפירוש במל"ת ר"ח שאם עבר הדיין ע"ז עובר על לא תשא שמע שוא וא"כ היאך אפשר לומר שהמריב"ל והרשד"ם סברו שהוא דרבנן והא דפסקו דבדיעבד מותר י"ל דסברו כמ"ש התוס' פסחים י"א א' ד"ה קוצרין דאפילו מדאורייתא שייך לחלק בין לכתחלה לדיעבד וגם נ"ל שבזה יש ליישב את הצ"ע שהנחתי לעיל מחודש א' על רבינו ברמזיו די"ל דמש"ה כתב ברמזיו ואזהרה לדיין כו' להורות לנו בזה שלא יהא מקום לטעות בדבריו שכ' בחיבורו אסור לדיין כו' לומר דכוונתו דמדרבנן הוא דאסור ולא מדאורייתא ע"כ תיקן את זה ברמזיו וכתב ואזהרה לדיין כו' כמובן: