ברית משה, מצות לא עשה י:ה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 10:5
Open in the reader →1אמר (ה) רבא האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מיבעי למיחוש לי' מיבעי דכתיב והבור כו'. בגמ' דנדה שלפנינו ס"א ע"א הביא מתחלה והבור אשר השליך וגו' ואח"כ את הא דרבא ורבינו דנקט להיפך אפשר שכך היה גירסתו בגמ' ועל הא דאמר הגמ' אלא מתוך שהי' לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן עי' במהרש"ל בביאורו כאן ובמהרש"א ז"ל בח"א בנדה שם מ"ש ע"ז, ולכאורה יש להסתפק ברבינו אי סובר דבכל ענין שרי למיחש ללה"ר אפילו היכא שלא יכול לבא לידי היזק או דילמא דוקא היכא שיכול לבא לידי היזק דומיא דההוא דגדלי' בן אחיקם ומה שהביאנו לזה משום שראיתי בתוס' הרא"ש בנדה שם ש"ס ווילנא שכ' וז"ל ובענין זה דוקא יש לחוש ללישנא בישא היכא שיכול לבא לידי היזק לו או לאחרים אם לא יחוש לו וכגון ההוא דגדלי' בן אחיקם אבל בענין אחר אסור אפילו לחוש ללה"ר ולהאמינו כלל וכלל עכ"ל וכן נראה מהתוס' שם ד"ה אטמרינכו וז"ל שיש לחוש ללה"ר להאמינו לגבי זה שיזהר שלא יבא לו הפסד ולא לאחרי' עכ"ל אבל מהרשב"ם ז"ל פסחים קי"ח ע"א נראה דל"ס כן דעל הא דאמר ראב"ע והמקבל לה"ר ראוי להשליכו לכלבים כתב וז"ל המקבל לה"ר שמקבלו ומאמינו על חבירו אע"ג דלקבולי לא מיבעי לי' למיחש לי' מבעי כדמפרש במס' נדה עכ"ל ומדכ' סתם על הא דראב"ע דלמיחש לי' מיבעי נראה בפירוש דסובר דעל כל לה"ר מיבעי למיחש כיון דראב"ע קאי על כל גוונא לה"ר לא דוקא על דומיא דגדלי' בן אחיקם וגם מהסמיק ז"ל סי' רל"ג נראה דסובר כהרשב"ם דבתר דהביא את הא דראב"ע כתב וז"ל ואמר רבא דלמיחש לי' מיהא מבעי עכ"ל וא"כ יש להסתפק ברבינו דהיכי סובר אי כהתוס' והרא"ש או כהרשב"ם והסמ"ק, ונ"ל דפלוגתתם תליא בזה דאי גרסינן בגמ' אמר רבא כו' דכתיב והבור אשר השליך כו' כמו שנראה מרבינו צ"ל כמ"ש הרא"ש דמדהביא רבא ראי' מגדלי' בן אחיקם ע"כ דסובר דדוקא דומיא דהתם למיחש מיהא בעי אבל אי גרסינן בגמ' כהגירסא שלפנינו אז י"ל דהא דרבא מילתא בפ"ע ולא קאי כלל על הא דגדלי' בן אחיקם אלא רב אשי מסמך כן משום דשייכי להדדי ואז ממילא י"ל דרבא באמת על כל לה"ר קאמר דלמיחש ליה מבעי וא"כ ממילא י"ל דלהתוס' והרא"ש היה הגירסא בגמ' כמ"ש רבינו וע"כ סברו דהיכא דליכא היזק לא שרי אפילו למיחש אבל להרשב"ם והסמ"ק י"ל דהי' גירסתם כמו שאיתא לפנינו וע"כ סברו דבכל גונא לה"ר שרי למיחש, ואם כנים דברים אלה אז ממילא שפיר יש להוכיח דרבינו סובר כהתוס' והרא"ש כיון שהביא את הגירסא בגמ' כהנ"ל כמובן, אבל לכאורה ק"ל על הרמב"ם דמדוע לא הביא את הא דרבא לא בהל' סנהדרין הלכה הנ"ל ולא בהל' דעות פ"ז בדיני רכילות ולא ראיתי מי שהרגיש בזה, ואפשר דלהרמב"ם הי' הגירסא בגמ' ואמר רבא האי לישנא בישא למיחש לי' מיהא מבעי ולא גרס אע"פ דלקבולי לא מבעי' וכן נראה מהסמ"ק שלא היה בגירסתו וכיון שכן ממילא י"ל דהרמב"ם מפרש דלמיחש שרי אפילו לקבולי לה"ר וא"כ צ"ל דרבא חולק על ראב"ע דפסחים הנ"ל וכיון דהרמב"ם פסק כראב"ע בהל' סנהדרין ע"כ השמיט את הא דרבא וכל זה כתבנו מחמת חומר הקושיא אבל עדיין צ"ע:
2ומ"ש רבינו ואם אדם רואה בחבירו צדדים וענינים שנראה הדבר אמת רשאי להאמין ולקבל כו' כתב הדד"ח ע"ז וז"ל בלא צדדים וענינים למיחש לי' מיבעי לקבולי לא מיבעי אבל כשרואה הדברים הנכרים שאמת הדבר שסיפר המספר ולא מלבו הוא בודאם רשאי לקבלו ולהאמינו אמונה אומן כמו שהאמין דוד האמנה גמורה עכ"ל ועי' בהגמיי' הל' דעות פ"ז שהביא זה בשם רבינו והמג"א סי' קנ"ו ס"ק ב' הביא את זה בשם הגמיי' אבל הרמב"ם השמיט את זה ונעלם ממני טעמו וצ"ע. ומ"ש רבינו לא קיבל דוד לה"ר כו' לכאורה ק"ל דבשבת נ"ו ע"ב איתא א"ר יהודא אמר רב אילמלי לא קיבל דוד לה"ר לא נחלקה מלכות בית דוד אבל אח"כ ראיתי שהמרש"ל בביאורו כאן כבר עמד ע"ז ותירץ וז"ל פליגי הנך תרי אהדדי כדאיתא לשם להדיא עכ"ל כוונתו דמ"ש רבינו דלא קיבל דוד לה"ר הם דברי שמואל בשבת שם ובאמת שמואל ורב פליגי בזה ופסק רבינו כשמואל, אבל עדיין לא נח לי דכיון דרב סובר שקיבל דוד לה"ר עכצ"ל דסובר דאפילו כשחזא בי' דברים הנכרים ג"כ לא שרי לקבל וא"כ קשה היכי פסק רבינו כשמואל נגד רב, ואפשר כיון דהגמ' דשבת שם הקשה רב אדרב ע"כ פסק שפיר כשמואל וא"כ לפי"ז מה מאד יש ליישב בס"ד בזה את הצ"ע השני שהנחתי על הרמב"ם במחודש זה די"ל דהרמב"ם באמת פסק כרב שקיבל דוד לה"ר וא"כ ממילא מוכח דאפילו כשחזא בי' דברים נכרים ג"כ איכא משום לה"ר וע"כ השמיט את זה כמובן: