ברית משה, מצות לא עשה יא:א

1הנוקם (א) על חבירו עובר בל"ת שנא' לא תקום כו'. לכאורה יש לדקדק ברבינו ז"ל דאמאי לא פתח את המל"ת זו כמו שפתח ברוב שאר מל"ת במלת שלא או לא ובקיצור הסמ"ג שלו באמת כתב וז"ל לא תקום הנוקם על חבירו עובר בל"ת כו' וגם השאר מוני המצות התחילו את המל"ת זו כדרכם בשאר מל"ת, הרמב"ם בסה"מ מל"ת ש"ד כתב שהזהיר שלא לנקום כו' וברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת ש"ד כתב שלא לנקום, הסמ"ק סי' ק"ל כתב וז"ל שלא לנקום דכתיב לא תקום כלומר שלא ימאן להשאיל לחבירו כליו כאשר עשה לו שלא השאילו עכ"ל, החינוך מצוה רמ"א העיר מקלט ומצות השם מצוה רמ"ג כתבו שלא לנקום ואלה המצות מצוה רמ"א כתב שלא לגמול לחבירו כמעשהו הרע שהרע לו כו' וא"כ טעמא בעי דאמאי כתב רבינו בחיבורו כאן הנוקם וכבר מרמז על דקדוק זה מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן דעל מ"ש רבינו ובת"כ מפרש מה היא הנקימה כתב הביאור וז"ל וקשה למה צריך לפרש וכי אין אנו יודעין מה היא הנקימה אלא ללמוד ממנו ק"ו ומה הנקימה שאין בה ממשות ואינה רק ממון מ"מ אסרה תורה ק"ו הנקימה שהיא סכנה שאם יאמר האדם עשית לי כך וכך וכך אמרת עלי דברים שאינו אמת אעשה אני לך נמי כך וכך כמו שעשית לי ק"ו שאסור לנקום משום שבא לידי סכנה לכך סמך ללאו לא תשא ממילא הוא עובר ג"כ על לאו לא תקום לכך נקט הנוקם על חבירו ולא פתח בלאו שלא לנקום ר"ל משום דקאי אדלעיל עכ"ל. ולי"נ בס"ד לתרץ כך דכשמעיינין שפיר בדברי רבינו נראה בעליל שהם ממש לשון הרמב"ם הל' דעות פ"ז הל' ז' בשינוי לשון קצת דתחת שכ' הרמב"ם הנוקם מחבירו כתב רבינו הנוקם על חבירו וגם רבינו בעצמו קמציין את דבריו על הרמב"ם וכיון דרצה למינקט את לשון הרמב"ם ע"כ התחיל הנוקם, אבל עדיין זה גופא טעמא בעי דאמאי נקט לשון הרמב"ם ועל הרמב"ם ג"כ צריך טעם דאמאי ל"כ בחיבורו כמ"ש בסה"מ שלא לנקום דעל הרמב"ם ל"ל כתירוצו של הביאור כמובן, וע"כ נ"ל דמשום טעם אחר נקטו כן בהקדים עוד דקדוק גדול שיש לי ברבינו והרמב"ם דבספרא פ' קדושים פרק ד' איתא וז"ל לא תקום עד היכן היא כוחה של נקימה אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו למחר אמר לו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כשם שלא השאלת לי מגלך לכך נאמר לא תקום עכ"ל חזינן דהספרא נקט המשל של נקימה דמתחלה רצה לשאול מגל ואח"כ שואל האחר קרדום וגם בפסיקתא זוטרתא שם ובגמ' יומא כ"ג ע"א איתא כן וא"כ קשה אמאי משנה רבינו והרמב"ם את המשל וכתבו בשניהם קרדום וצ"ל דבאמת כך היתה גירסתם בספרא ובגמ' וכן מצאתי בהגהות מהרי"ד על הספרא שם שכ' וז"ל אבל בהרמב"ם הגירסא שוה בשניהם וכן בהסמ"ג לאוין י"א כו' עכ"ל, אבל עדיין ק"ל על זה דבשלמא על רבינו שפיר י"ל שגם בספרא כך היתה גירסתו אבל על הרמב"ם היאך נאמר כן הא בסה"מ העתיק את לשון הספרא כמו שהעתקנו וכיון דלהרמב"ם כך היתה גירסתו מסתבר למימר גם לרבינו כן וא"כ עדיין קמה עליהם הדקדוק הנ"ל ופליאה גדולה לי על הגהות מהרי"ד שלא ראה את זה, יהי' איך שיהי' עכ"פ זה נראה בפירוש דרבינו והרמב"ם נקטו בשניהם קרדום וזה טעמא בעי, ונ"ל בס"ד לומר כך דלכאורה זה גופא טעמא בעי דמדוע לא נקטו הספרא והגמ' בשניהם' קרדום אבל כבר עמד ע"ז המשכיל לדוד ז"ל בפ' קדושים ותירץ בטוב טעם וז"ל ונראה לענ"ד משום דסתם מגל הוא לקצור התבואה שהיא דבר רך ואינו מתקלקל אבל קרדום סתמו לבקוע עצים ודברים קשים והוא מתקלקל ונפגם ובזה מובן דבנקימה נקט הכי לרבותא כלומר אמר לי' השיאלני מגלך שהוא דבר שאינו מתקלקל וא"ל לאו למחר א"ל השאילני קרדומך שהוא דבר המתקלקל אפ"ה אינו יכול לפטור מלהשאילו ולומר בשלמא אם היה שואלנ' המגל הייתי נותן לו אעפ"י שהוא לא נתנו לפי שאינו מתקלקל אבל מאחר שהוא לא רצה להשאילני אפילו דבר שאינו מתקלקל היאך אני נותן לו דבר המתקלקל קמ"ל קרא דאפ"ה אם אינו משאילו עובר על לא תקום כו' עכ"ל ודפח"ח, וא"כ ממילא י"ל כיון דרבינו נקט בהמשל בשניהם קרדום אי הוי אמר שלא לנקום אז הי' מקום לומר כהטעות הנ"ל בשם המשכיל לדוד ע"כ כתב הנוקם כלומר בכל גוונא נקימה עובר בל"ת וגם על הרמב"ם י"ל דבשלמא בסה"מ דנקט המשל כמ"ש הספרא בזה מגל ובזה קרדום וליכא למיטעי מידי ע"כ כתב שם שלא לנקום אבל בחיבורו דנקט בהמשל בשניהם קרדום ע"כ כתב הנוקם כמובן וא"כ ממילא י"ל דמש"ה שינו רבינו והרמב"ם בחיבורו ונקטו בשניהם קרדום דבשלמא הספרא והגמ' נקטו בזה מגל ובזה קרדום לאשמעינן דבכל גוונא נקימה עובר על לאו זה כהנ"ל אבל הם שכתבו הנוקם דממילא נשמע מזה דבכל גוונא נקימה עובר ע"כ שפיר נקטו בשניהם קרדום דמדוע ישנו ודו"ק:

2ובאופן אחר נ"ל בס"ד לתרץ דמדוע כתבו הנוקם דבירושלמי נדרים פרק ט' הלכה ד' איתא כתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך היאך עביד ומפרש הפ"מ וז"ל היכי דמי שאם בא הכתוב להזהיר שלא ירגיל במדות רעות אף במי שאינו מבני עמך ראוי לאסור הנקימה והנטירה א"נ ה"ק איך מסתבר שימחול אדם על עלבונו ומשני הירושלמי הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה ואהבת לרעך כמוך ר"ע אומר זהו כ"ג בתורה ומפרש הפ"מ וז"ל הוה היה חותך בשר וירד הסכין לתוך ידו וכי תעלה על הדעת שינקום מידו ויחתוך ידו השנייה על שחתכה הראשונה כן הדבר הזה כיון שכל ישראל גוף אחד הן דין הוא שלא ינקום מחבירו שהוא כנוקם מגופו והיפה מראה כתב שם וז"ל היאך עבידא פירש היכי מסתבר זה שלא ינקום אדם עלבונו א"נ משום דסמך ליה ואהבת לרעך כמוך דמשמע דיהיב טעמא למלתא קשה ליה מה טעם זה דנהי שיאהבנו כמותו אבל לא יותר ממנו שיוותר לו על עלבנו ומשני דכיון דהוא כבשרו יש לו לחוס עליו כמי שהיה חותך בשר והכה הסכין על ידו כי לא יחזור להכות על ידו כו' עכ"ל ולפי הירושלמי זה הי' מקום לומר דלא תקום ולא תטור באמת לא הוי לאו אלא הקדמה לואהבת לרעך כמוך שכתב אח"כ והכי פירושא דקרא לא תקום ולא תטור אבל אם נוקם ונוטר אז עובר על ואהבת לרעך כמוך ע"כ כתבו רבינו והרמב"ם הנוקם כלומר בתר שנוקם עובר על לא תקום משום דואהבת לרעך כמוך הוי הטעם של הלאו מ"ש היפה מראה ומטעם זה כתבו רבינו במל"ת י"ב והרמב"ם שם הלכה ח' הנוטר כמובן:

3ובאופן ג' נ"ל בס"ד לתרץ כך דריב"א ז"ל עה"ת בפ' קדושים הביא בשם חזקוני שהקשה וז"ל וא"ת הי' לו להזהיר על הראשון לא על השני שיש לו טענה גדולה שלא רצה חבירו להשאיל לו מגלו וי"ל כי הראשון לא הניח להשאיל לו מגלו אלא מחמת צרות עין שהי' לו על מגלו לפי שהיה חביב עליו ואין הקב"ה מכריח לאדם להשיל מגלו בע"כ אבל השני שהיה חפץ להשאיל כליו לו אלא שהוא רוצה להנקם מחבירו לפיכך אמר הקב"ה תנצח האהבה שיש לך עמי את השנאה שיש לך עם חבריך ומתוך כך יבא שלום בעולם כ"ל וא"כ י"ל דמש"ה כתבו הנוקם כו' לתרץ בזה את קושיות הריב"א כמו שתירץ וה"פ הנוקם על חבירו עובר בל"ת כלומר דדוקא הנוקם על חבירו דהיינו השני הוא עובר בל"ת כיון שהוא נוקם אבל לא הראשון משום שהוא אינו נוקם אלא הוא צר עין כמובן: