ברית משה, מצות לא עשה קיא:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 111:3
Open in the reader →1אבל לכאורה ק"ל כיון דרבינו דיבר בריש מל"ת מנדה דאורייתא ונדה דאורייתא לא הוי אלא כשראת' בהרגשה כמ"ש שמואל נ"ז ע"ב שם בבשרה עד שתרגיש בבשרה וכן הלכה א"כ היכי כתב רבינו ונדה נקראת כו' דנראה דבלא שום תנאי הרגשה אלא כשיצא דם מן המקור הויא נדה דאורייתא הלא צריך גם הרגשה הן אמת די"ל דרבינו סמך עמ"ש את הא דשמואל לקמן במל"ת זו אבל כל זה דוחק כיון דלא הביא שם את דרשה דשמואל אלא הביא את שמואל לענין כתם א"כ איכא למיטעי דמחמת טעם אחר טהורה עי"ש ותבין ועוד הלא כאן בריש דבריו שדיבר מנדה מה"ת הי' לו לומר תיכף את התנאי דהרגשה, וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת רבינו דג' מיני הרגשות יש א' שנזדזע גופה ב' שנפתח מקורה ג' הרגשת זיבת דבר לח ממנה בפנים עי' באחרונים שיש פלוגתא גדולה בהרגשה זו מובא גם בפ"ת סי' קפ"ג ועי' בד"ח ח"א סי' ל"ז וא"כ י"ל דרבינו ה"ק ונדה נקראת כו' כלומר אפי' בלא הרגשת גופה או הרגשת פתיחת מקורה רק כשיצא הדם מן המקור לחוץ מבין השיניים הויא נדה דאורייתא ואי תקשה היאך הויא נדה דאורייתא בלא הרגשה ע"ז קאמר אח"כ וע"י הדם טמאה שבעה כלומר ע"י הרגשת זיבת לח של הדם טמאה שבעה מה"ת ואם כנים דברינו אז יש סיוע מרבינו להני אחרונים דס"ל דבהרגשת זיבת דבר לח הויא נדה דאורייתא וגם מיושב קושייתינו מהרגשה ודו"ק. אבל ראיתי במהרש"ל ז' בביאורו כאן שכ' עמ"ש רבינו וע"י הדם טמאה כו' וז"ל פי' ולא ע"י הוסת אפי' נעקר הדם מן המקור כל זמן שלא יצא לחוץ טהורה אפי' בעת וסתה ממש וק"ל עכ"ל א"כ י"ל דהני אחרונים דסברו דהרגשת זיבת דבר לח לא הוי הרגשה סברו הפשט ברבינו כהמרש"ל וגם זה מוכח מהמרש"ל דסובר הפשט ברבינו במ"ש ונדה נקראת כו' כפשטינו הא' הנ"ל דוק ותשכח: