ברית משה, מצות לא עשה קטז:ו
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 116:6
Open in the reader →1וא"כ נ"ל בס"ד ליישב בהקדים מ"ש הים של שלמה ז"ל כתובות פ"ק סי' ל"ה וז"ל ורי"ף הביא הא דר"ה ולא הביא הא דר' יוסף ותמה עליו הרמב"ן והרא"ש ולי"נ דמילתא דפשיטא היא דיכולין למחות דאין זכין לאדם בע"כ ועוד הך זכייה מדרבנן היא דהא לקטן אין שליחות וזכייה משום שליחות איתרבאי כמו שפי' התוס' פשיטא שיכול למחות עכ"ל לענינינו ולכאורה צ"ל מה רצה היש"ש במד"כ ולי"נ דמילתא דפשיטא היא כו' דל"ל דרצה לתרץ בזה את הרי"ף ולומר דמשו"ה לא הביא את הא דר' יוסף משום דסובר דמילתא דפשיטא היא דיכולין למחות דאם כוונתו כן הי' אז עדיין קשה על ר' יוסף גופא דמה אתא לאשמעינן כיון דמילתא דפשיטא היא ומדוע לא דיבר היש"ש מזה, וע"כ ונ"ל בס"ד דהפשט ביהש"ש כך דבמה דכ' ולי"נ כו' מגלה את דעתו הטהורה ושיטתו בענין זה דכיון שהביא שני שיטות בהא דר' יוסף שיטת הרי"ף ושיטת הרמב"ם והרא"ש עכ"כ היש"ש ע"ז ולי"נ כו' כונתו דהוא הסכים להרמב"ם והרא"ש משום הטעם שכ' דמילתא דפשיטא היא כו' כמובן, וכיון שזכינו בס"ד להבין את היש"ש נ"ל דעם דבריו יש ליישב את רבינו והרי"ף די"ל דלעולם גם הם סברו כר' יוסף והא דלא הביאוהו משום דסברו דמילתא דפשיטא היא דיכולין למחות כמ"ש היש"ש אבל ר' יוסף גופא איצטריך לאשמעי' מהטעם שאכתוב לקמן בס"ד. דבקידושין על פלוגתא דר' נחמן ושמואל הנ"ל מחודש ד' הקשה הגמ' ומי אית ליה לר"נ א"כ מה כח ב"ד יפה והתנן שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים א"כ מה כח ב"ד יפה ואמר ר"ה בר חיננא א"ר נחמן הלכה כדברי חכמים ומשני לא קשיא הא דטעו הא דלא טעו כו' עי"ש מוכח מגמ' זו דרשב"ג סובר דאפי' כשטעי הב"ד ג"כ אמרי' א"כ מה כח ב"ד יפה וחכמים סברו דכשטעו לא אמרי' א"כ מה כח ב"ד יפה נמצא לפי"ז דלרשב"ג ל"ל הגדילו יכולין למחות כיון דסובר דאפי' כשטעו ג"כ אמרי' א"כ מכב"י וא"כ תו ל"ל כמו שכתבנו במחודש ד' א"כ עכ"מ כמו שכתבנו עי"ש ותבין וא"כ י"ל דמשו"ה א"ר יוסף הגדילו יכולין למחות כדי שלא נטעה כיון דר' יוחנן סובר דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ כו' כדאיתא בכתובות ע"ז ע"א א"כ גם בזה הלכה כרשב"ג ולא אמרי' הגדילו יכולין למחות ע"כ א"ר יוסף דלא אלא בזה הלכה כחכמים ואם הגדילו באמת יכולין למחות אבל רבינו והרי"ף כיון דכבר הביאו דאין הלכה בזה כרשב"ג אלא כרב נחמן דפסק כחכמים רבינו במ"ע צ"ו והרי"ף בקידושין שם א"כ תו ל"צ להביא את הא דר' יוסף כיון דמילתא דפשיטא הוא דיכולין למחות כמ"ש היש"ש וא"כ הרווחנו בס"ד דגם רבינו והרי"ף באמת פסקו כר' יוסף ודו"ק. ועמ"ש היש"ש הנ"ל ועוד הך זכייה מדרבנן היא כו' ק"ל ולא זכיתי להבין את דבריו כיון דנראה מדבריו דסובר כתירוצו הא' של התוס' הנ"ל מחודש ב' דלא הוי גר אלא מדרבנן א"כ נשאר' עליו קושיית התוס' שם דהיכי הוי גר מ' רבנן ושרינן ליה בבת ישראל וקידושיו קידושין הא מה"ת נכרי הוא ואי"ל דהיש"ש סובר כהיש מפרשים הנ"ל מחודש ב' דבאמת לא הוי גר אלא לענין דמגעו ביין כשר כיון דהיש"ש כתב שם בפי' אח"כ וז"ל ומהכא שמעי' להדיא שישראל מותר בגיורת קטנה ולא חיישינן שמא תמחה והוי גוי למפרע כו' עי"ש אלמא דהיש"ש סובר דקידושיו קדושין וכיון דסובר כתירוצו הא' של התוס' דלא הוי אלא גר מדרבנן א"כ נשאר' קושיית התוס' דהיכי שרינן ליה בבת ישראל אעכצ"ל כתירוצו של התוס' שם דרב הונא סובר כמ"ד דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה וכיון דאנן פסקינן דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת אלא בשב ואל תעשה ומסתמא גם היש"ש ס"כ כיון שכן מסקנת הגמ' יבמות הנ"ל וכ"ס כל הפוסקים כהנ"ל מחודש ב' א"כ קשה על היש"ש היכי פסק כר"ה ולית לי פירוקא לקושיא זו אם לא שנאמר דמ"ש היש"ש בתר הכי דקידושיו קדושין א"ז ל"כ אלא לפמ"ש ולי"נ דמילתא דפשיטא היא כו' אבל לפמ"ש ועוד הך זכייה מדרבנן היא כו' באמת סובר דלא הוי גר אלא לענין מגע יין כהיש מפרשים הנ"ל אבל כל זה דוחק וצ"ע: