ברית משה, מצות לא עשה קטז:ז

1ולענין הלכה פסק הטוש"ע יו"ד סי' רס"ח דבין קטן שגיירו אביו ובין שגיירוהו ב"ד יכול למחות משיגדל אבל הח"ס ז"ל יו"ד סי' רנ"ג העלה לדינא דכל שנתגיירו עמו אחד מאבותיו אינו יכול למחות מאחר דהרי"ף פסק דלעולם אינו יכול למחות אפי' גיירוהו ב"ד והבה"ג שכל דבריו דברי קבלה פסק עכ"פ בהביאוהו אבותיו אפי' לא נתגיירו עמו אינו יכול למחות וקרוב לוודאי שגם הרמב"ם סובר כן ובשיטה מקובצת הביא רבים מהפוסקים דפסקו דעכ"פ בנתגיירו עמו אינו יכול למחות ובהרא"ש פ"ק דכתובות לא מצינו שחולק להדיא א"כ אין ספק דהכי הלכתא כ"כ הח"ס וגם הפת"ש שם הביאו בלא חולק, אבל לא זכיתי להבין את דבריו הקדושים דהיכי כתב דאין ספק דהכי הלכתא הלא מרש"י והר"ן והריטב"א הנ"ל מחודש ה' נראה בפי' דסברו דאפי' נתגייר עם אבותיו ג"כ יכול למחות והר"ן כתב דהכי מוכח בגמ' והריטב"א הביא מהגמ' שני ראיות לזה כהנ"ל מחודש ה' והשט"מ בד"ה הגדילו יכולין למחות כתב וז"ל הגדילו יכולין למחות מדקתני הגדילו ולא קתני הגדיל יכול משמע דקאי אפי' אקטנים שנתגיירו עם אביהם וכן פרש"י ז"ל וכן פי' הרשב"א ז"ל וז"ל הגדילו יכולין למחות כלומר ואע"פ שנתגיירו בניו ובנותיו עמו תדע לך מדאקשינן עלי' ממתני' דהגיורת והשבויה וממתני' דאלו נערות ולא פרקינן הב"ע בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו כדפרקינן לעיל ע"כ וכן פי' הריטב"א עכ"ל השט"מ ובד"ה התם קנס שלא יהא חוטא נשכר כתב השט"מ בשם הרשב"א וז"ל ולענין פסק הלכה קי"ל כר' הונא דאמר גר קטן מטבילין ומלין אותו ע"ד ב"ד בין גר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו בין שגיירוהו ב"ד מעצמן ואם הגדילו ומיחו קי"ל כר' יוסף דאמר יכולין למחות כו' עכ"ל א"כ מוכח מהשט"מ דגם הרשב"א סובר כרש"י והר"ן והריטב"א הנ"ל וגם מהשט"מ עצמו נראה דס"כ מדכ' מתחלה את פירושו בהא דהגדילו יכולין למחות דקאי אפי' אקטנים שנתגיירו עם אביהם וע"ז כתב וכן פרש"י כו', ומהרי"ף שעיקר ראייתו של הח"ס ז"ל באמת לפי פשטו של הב"ח הנ"ל מחודש ה' גכ"מ דסובר כהשאר פוסקים ומהבה"ג שהביא הח"ס ראי' באמת ג"כ ליכא ראי' מוכרחת כיון דהבה"ג ל"כ כן בפי' א"כ י"ל בהבה"ג כפשטו של הב"י יו"ד סי' רס"ח ועל הא דלא הביא הבה"ג את הא דר' יוסף י"ל כמו שתירצנו אליבא דרבינו והרי"ף עם היש"ש הנ"ל מחודש ו' או י"ל בהבה"ג כפשטו של הב"ח סי' הנ"ל עי"ש ותראה דלפי פשטו של הב"ח בהבה"ג אדרבא מוכח דגם הבה"ג סובר דר' יוסף קאי על כל גרים וא"כ אפי' אם נאמר דהבה"ג לא פסק כר' יוסף אבל עכ"פ זה מוכח מהבה"ג דלדידן דפסקינן כר' יוסף ליכא לחלק בין נתגייר ע"ד ב"ד או נתגייר עם אבותיו וכיון די"ל בהבה"ג כפשטו של הב"ח א"כ מנ"ל הכרח שלא נאמר כן, וגם מ"ש הח"ס שם וז"ל וגם ראיתי בשיטה מקובצת חבל נביאים ראשונים דס"ל דמיירי ש"ס שאין אבותיו מתגיירים עמו אבל אם מתגיירים עמו בודאי אינו יכול למחות כו' עכ"ל האמת אגיד ולא אבוש שלא מצאתי בשט"מ דפוס לבוב מהראשונים הללו כלום אלא אדרבא השט"מ הביא את רש"י וריטב"א והרשב"א שסברו להיפך וגם דעת עצמו מורה כן כהנ"ל וא"כ גם מהש"מ אינו ראי' אם לא שנאמר שיש איזה טעות בהשט"מ שלי ואין אני חולקו ח"ו על מרן רשכבה"ג הח"ס ז"ל כי הלואי שאזכה להבין את דברי קדשו אעפי"כ תורה היא וללמוד אני צריך ומה אעשה שלא מצאתי בהשט"מ שלי מהחבל נביאים ראשונים שכ' אלא אדרבה הביא את שיטת רש"י ורשב"א והריטב"א הנ"ל דסברו בפי' דיכול למחות אפי' אם נתגייר עם אבותיו, ומ"ש הח"ס וז"ל ואין רחוק בעיני שגם דעת הרמב"ם כן שהרי בפי"ג מא"ב מייתי דקטן מטבילין ע"ד ב"ד ולא מייתי כלל שיכול למחות רק בפ"י ממלכים מייתי דיכול למחות ועמד ע"ז הרהמ"ג ואי נימא דס"ל כשיטת הבה"ג א"ש דבאיסורי ביאה מיירי שהביאוהו אביו או אמו להתגייר דבסמוך לו מעט כתב דין מעוברת שטבלה אין בתה צריך טבילה משו"ה לא הזכיר שם שיכול למחות ובהל' מלכים מיירי שבא בפ"ע והתגייר כו' עד וקרוב לודאי שגם הרמב"ם ס"כ [כוונת קדשו כהבה"ג] עכ"ל גם לזה אין אני רואה שום הכרח כיון דכל ראיית הח"ס לומר בהרמב"ם כן בנוי' על קושיית הרהמ"ג הל' א"ב ועל קושיית הרהמ"ג באמת י"ל כמ"ש הב"ח בהרמב"ם הנ"ל ולפי דבריו אדרבה י"ל דגכ"ס כהשאר פוסקים הנ"ל דיכול למחות אפי' נתגייר עם אבותיו עי"ש ותראה שכן הוא:

2ומ"ש הח"ס וז"ל ובהרא"ש לא מצינו שחולק להדיא כו' גם א"ז לא זכיתי להבין כיון דחזינן דהטור פסק בפי' דגם אם נתגייר עם אבותיו יכול למחות א"כ בודאי מסתבר לומר דגם בדעת אביו הרא"ש סובר כן ומה של"כ הרא"ש בפי' דיכול למחות כשנתגייר עם אבותיו ע"ז י"ל דסובר הטור בהרא"ש כמו שכתבנו במחודש ה' דהרמב"ם והרא"ש סברו דאת זה ידעינן במכ"ש וגם נ"ל בס"ד דעכצ"ל דסובר הטור בהרא"ש כן דבקיצור פסקי הרא"ש פ"ק דכתובות אות כ"ג כתב וז"ל גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד כו' וקטן שנתגייר בין ע"י ב"ד בין ע"י אביו יכול למחות כו' עכ"ל מוכח בפי' דהטור סובר בדעת הרא"ש כמו שכתבנו במחודש ה' דבמכ"ש ידעינן דכשנתגייר עם אבותיו יכול למחות דאל"כ מנ"ל דהרא"ש ס"כ וזה אצלי ראי' שאין עליה תשובה, ואי תקשה ע"ז גופא קשה מנ"ל להטור בפסקי הרא"ש לומר בדעת הרא"ש כן דילמא באמת סובר הרא"ש דאם נתגייר עם אבותיו אינו יכול למחות וגם ראי' יש לכאורה לזה מדלא דיבר הרא"ש מהא דאם נתגייר עם אבותיו כלום כהנ"ל מחודש ה' ע"ז י"ל דהטור למד א"ז מהרא"ש יבמות פ' החולץ סי' ל"ז שכ' וז"ל א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד כו' וכן מצינו באבותינו שנכנסו לברית והי' בהן כמה יונקי שדים עכ"ל נראה בפי' דהרא"ש הביא ראי' לר"ה מאבותינו שנכנסו לברית אבל לכאורה צ"ל דהריטב"א בכתובות שם הביא ג"כ ראי' זו בלשון קושי' דמדוע לא הביא ר"ה ראי' מזה ותירץ וז"ל וי"ל דהתם משום שנתגיירו עם אבותיהם וניחא להו במאי דעבדו אבוהון ותו דאילו זרע אברהם כבר נצטוו על המילה ולהכניסם בבריתו מקטנותם ואין זה אלא גמר גיירות עכ"ל מובא גם בשט"מ שם וא"כ לכאורה קשה היכי מייתי הרא"ש ראי' לר"ה מאבותינו הלא יש לדחות כמ"ש הריטב"א בשלמא על תירוץ הב' של הריטב|א י"ל דל"ס הרא"ש דהוי כגמר גיירות אבל מה יענה הרא"ש על התירוץ הא' וצ"ל בכוונת הרא"ש דכשנכנסו אבותינו לברית בודאי הי' שם גם יתומים יונקי שדים וא"כ ליכא תו למימר כמ"ש הריטב"א שנתגיירו עם אבותיהם וממילא ראי' לר"ה וזה נ"ל בס"ד ברור בדעת הרא"ש. וא"כ לכאורה ק"ל להיפוך על תירוצו הא' של הריטב"א הלא מיתומים קטנים עדיין יש להביא ראי' לר"ה מאבותינו ול"ל דבאמת משו"ה כתב הריטב"א ותו כו' כיון דאין זה דרך לומר דחולק בתירוץ הא' עם התירוץ הב' במציאות אעכצ"ל דהריטב"א באמת גם בתירוץ הא' ידע מזה דבודאי הי' שם גם יתומים קטנים אלא הריטב"א בתירוץ הא' שלו סובר דכמו שמצינו בגמ' שמחלק בין גר שנתגייר ע"י אבותיו לבין גר שנתגייר ע"י ב"ד משום הך סברא דניחא להו במאי דעביד אבוהון כמ"כ נמי י"ל דכשיש אומה אחת שנתגיירה כולה ג"כ י"ל סברא זו דלקטנים שבאומה זו ניחא להו במאי דעביד האומה שלהן כיון דהאומה שלהן הוי כאבוהון כמובן וא"כ יפה כתב הריטב"א דמאבותינו שנכנסו לברית ליכא ראי' לר"ה וה"ק הריטב"א דהתם משום שנתגיירו עם אבותיהם [כוונתו עם כל האומה שלהן שנקראו ג"כ אבותיהם] וניחא להו במאי דעבדו אבותיהם היינו האומה שלהם זה נ"ל בס"ד כוונה אמיתי בהריטב"א [ומ"ש הריטב"א ותו כו' הלא לתירוץ זה ליכא שום פירכא אכתוב לקמן בס"ד] וא"כ לפי"ז אשאר' עדיין הקושיא על הרא"ש דהיכי מייתי ראי' לר"ה מאבותינו הלא י"ל כמ"ש הריטב"א בתירוצו הא' וכמ"ש בכוונתו אעכצ"ל דהרא"ש סובר דר"ה באמת ל"ס דע"י אבותיו מסתבר טפי כמו שדוחה הגמ' מחמת סברא זו הסיוע לר"ה אלא אדרבא ר"ה סובר דע"י ב"ד מסתבר טפי כיון דמשום זכייה היא ולב"ד יש כח יותר לזכות כהנ"ל במחודש ב' בשם הנקה"כ וה"ק הרא"ש וכן מצינו באבותינו שנכנסו לברית כו' כוונתו כיון דיכלינן למילף מאבותינו שנכנסו לברית דע"י אבותיו יכול להתגייר א"כ ממילא ידעינן מזה במכ"ש דע"י ב"ד ג"כ הד"כ כן נ"ל בס"ד דצ"ל בכוונת הרא"ש בהחולץ [וא"כ י"ל דמשו"ה קאמר הריטב"א ותו כו' כיון די"ל כמ"ש אליבא דהרא"ש ואז לא פעל בתירוצו הא' כלום כמובן] וא"כ מוכח מהרא"ש בהחולץ דע"י ב"ד מסתבר טפי שיכול להתגייר מע"י אבותיו וכיון דכ' הרא"ש בכתובות דכשנתגייר ע"י ב"ד יכול למחות מכ"ש דסובר דכשנתגייר ע"י אבותיו ג"כ יכול למחות וע"כ כתב הטור בקיצור פה"ר בשם הרא"ש כן וזה נ"ל בס"ד כוונה אמתית בקפה"ר:

3וא"כ לפי"ז כיון דרש"י ורשב"א וריטב"א ור"ן והשט"מ סברו בפי' דגם אם נתגייר עם אבותיו יכול למחות ובהבה"ג והרי"ף והרמב"ם ג"כ י"ל דס"כ כהנ"ל ובהרא"ש נראה בפי' מהקפה"ר דס"כ והטוש"ע והלבוש פסקו ג"כ בפי' כן וגם היש"ש פסק כן מדכ' וז"ל וא"ר יוסף אם הגדילו יכולין למחות פי' בין שנתגייר ע"י אביו בין ע"י ב"ד כו' וגם מהאשכול ז"ל נ"ל להוכיח דס"כ מדכ' בהל' גרים וז"ל נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה והרי הוא ישראל גמור ואינו יכול למחות כשיגדל אבל נולד כשהוא נכרי ונתגייר בקטנותו יכול למחות כשיגדל כו' ומדכ' סתם אבל נולד כשהוא נכרי ונתגייר בקטנותו יכול למחות כו' עכצ"ל דאפי' כשנתגייר עם אבותיו גכ"ס דיכול למחות דאלת"ה מדוע כתב דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה אינו יכול למחות מדוע ל"כ רבותא טפי דאפי' כשנולד נכרי אפ"ה כשנתגייר עם אבותיו אינו יכול למחות אעכ"מ דסובר כמ"ש ובנכרית מעוברת הטעם משום דנולד כשהוא ישראל כמובן, וכיון שהוכחנו בס"ד די"ל דכל הפוסקים סברו כן ובהש"ע איתא בפי' כן בודאי דכן הלכה שיכול למחות אף כשנתגייר עם אבותיו ומי שרוצה לפסוק בזה דלא כהש"ע עליו לסתור את כל הראיות שכתבנו וגם הח"ס ז"ל נ"ל דל"כ כן אלא להלכה אבל לא למעשה כיון דלמעשה סמך עמ"ש אח"כ עי"ש ותבין. אבל לענין השאלה שכ' הח"ס ז"ל שם אי יכול לברך על טבילת גר קטן כיון שיכול למחות אולי הוי ברכה לבטלה בזה באמת הלכה כמו שהעלה הח"ס ז"ל בראיות ברורות שיכול לברך ולא חיישינן שימחה וגם לי"נ בס"ד ראי' לזה דלפמ"ש הריטב"א הנ"ל מחודש ד' דהוי גר מה"ת משום דמילתא דלא שכיחא היא שימחה א"כ צ"ל דהאי סברא שלא ימחה הוי כרוב עכ"פ ומשום רוב מצינו דמברכין גם על השחיטה וד' יאיר עינינו בתורתו הקדושה ויורנו בדרך אמת: