ברית משה, מצות לא עשה קיז:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 117:3
Open in the reader →1דין (ג) תורה שספק ממזר מותר כו', כבר ידוע מהפלוגתא גדולה שבין הרמב"ם והרשב"א אי ס"ד מה"ת לקולא או לחומרא דבהל' כלאים ובהל' טומאת מת פ"ט הלי"ב פסק הרמב"ם דס"ד בכל בין בטומאות בין במאכלות אסורות בין בעריות ושבתות מותר מה"ת ואינו אסור אלא מדרבנן והראב"ד השיג עליו שם ומפשטות לשונו נרא' דסובר כהרשב"א קידושין על דף ע"ג ע"א ד"ה ממזר ודאי דס"ד מה"ת לחומרא וגם כתב שכ"פ גם רש"י וכבר האריכו הראשונים וגם האחרונים ז"ל לברר את שיטתם המרי"ט ח"ב יו"ד סי' א' והשעה"מ הל' טומאת מת והש"ש שמעתא א' והחו"ד יו"ד ס"ס ק"י בריש בית הספק כתב כלל חדש בזה בהרמב"ם והאריכות בזה לל"צ אלא כוונתינו לברר בס"ד את דעת רבינו בזה, דלכאורה י"ל דמדכ' ד"ת שספק ממזר מותר שסובר כהרשב"א דאל"כ אמאי כתב שספק ממזר מותר דוקא הלא בכל איסורים הספק מותר מה"ת אבל י"ל גם לאידך גיסא דלשיטת הרמב"ן והר"ן מובא בכ"מ הל' טומאת מת שם שהרמב"ם באמת למד את שיטתו ממד"ק הגמ' קידושין שם והתורה אמרה לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא וגם הרשב"א שם כתב דהרמב"ם למד משם את שיטתו א"כ י"ל דמשו"ה קאמר רבינו ד"ת שספק ממזר מותר כיון דזה היא המקור להא דינא דס"ד מה"ת לקולא והא ראי' דהרמב"ם פט"ו מהל' א"ב הלכ"א גכ"כ כלשון רבינו ד"ת שספק ממזר מותר ובהרמב"ם בודאי צ"ל הפשט כמו שכתבנו א"כ ממילא גם ברבינו י"ל כן, אבל אח"כ ראיתי שמכאן ליכא לברר את דעת רבינו דבשלמא בהרמב"ם שפיר י"ל דנקט לשון זה משום שהוא המקור לדין זה כיון דבעיקר הדין סמך עמ"ש בהל' כלאים וטומאת מת הנ"ל בפי' דפסק לקולא אבל רבינו אי באמת ל"כ בפי' במקום אחר דפסק כהרמב"ם אז מכאן גרידא ליכא הוכחה דס"כ כיון דטפי יש הוכחה לומר להיפוך כמ"ש הרשב"א בקידושין שם דדוקא בממזר הד"כ כיון דמיתורא דקהל ילפינן דספק ממזר מותר לבא בקהל. אבל אח"כ ראיתי במגלת ספר ז"ל מל"ת קי"ז ומל"ת קכ"א שכ' להוכיח דרבינו סובר כהרמב"ם ממ"ש רבינו במל"ת קכ"א וז"ל וכל הספיקות מד"ס לפיכך הקילו בשבויה ובאמת משם ראי' גמורה דס"כ כיון דהרמב"ם פי"ח מהל' א"ב הלי"ז כתב גכ"כ, אבל לכאורה מדוע לא הוכיח המג"ס גם מהא דבגד שאבד בו כלאים שכ' רבינו מל"ת רפ"ג וז"ל וכיצד היא תקנת בגד זה צובעו שאין הצמר והפשתן עולין בצבע אחד כדאיתא בנדה ומיד הוא ניכר לו ושומטו ואם לא ניכר מותר שמא נשמט והלך לו שהרי בדקו ולא מצאו עכ"ל וזה ממש לשון הרמב"ם הל' כלאים פ"י הלכ"ו אכ"מ משם דסובר כהרמב"ם וי"ל דמשם ליכא ראי' כ"כ כיון דהרמב"ם הוסיף על לשון רבינו בזה וז"ל וכבר בארנו בהל' ביאות אסורות שכל איסור ספיקות מד"ס ולפיכך הקילו בספק עכ"ל ומדהשמיט רבינו מלשון הרמב"ם ול"כ ג"כ וכבר בארנו במל"ת קכ"א שכל איסור ספיקות כו' יש מקום דל"ס כהרמב"ם וע"כ לא הביא המג"ס ראי' אלא ממל"ת קכ"א והטעם דמדוע באמת השמיט רבינו במל"ת רפ"ג מלשון הרמב"ם את וכבר בארנו כו' י"ל כיון דדרכו לקצר ע"כ סמך עמ"ש במל"ת קכ"א יוצא לנו מהנ"ל דרבינו באמת סובר כהרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא ועי' בנר מצוה סי' י' אות קנ"ז מ"ש במל"ת זו: