ברית משה, מצות לא עשה יב:ג

1אמר (ג) ר' יוחנן כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר איבה כנחש אינו ת"ח כו'. ביומא כ"ב ע"ב קאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק מימרא זו ואפשר דלרבינו הי' הגירסא דר' יוחנן בעצמו אמר ואי באמת היתה גירסתו כמו שאיתא לפנינו ואפ"ה ל"כ אלא משמיה דר"י יש ללמוד מזה דסגיא לענין חיוב כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם אפילו כשאנן לא אמרינן אלא משמיה דהאי מ"ד דאמר משמיה לאחרינא אבל עדיין צ"ע בזה ולא באתי רק לעורר.

2ומה שהוסיף רבינו מלת איבה דליתא בגמ' וגם בהרמב"ם סוף הל' ת"ת ליתא אלא נוקם ונוטר כנחש נ"ל דכוונתו בזה לתרץ קושי' גדולה בהקדים לפרש את רש"י ביומא שם שכ' ד"ה ונוטר וז"ל איבה כנחש בלבו דלכאורה מה רצה בזה ונ"ל בס"ד בכוונת רש"י כך דלכאורה ק"ל בגמ' שם קושי' גדולה דלפי מה שכתבנו לעיל מחודש א' דנטירה לכ"ע לא יכול להיות אלא ע"י שנאה בלב וכן סתם נקימה א"כ היכי קאמר ר"י כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כו' הלא עובר על לאו דלא תשנא את אחיך בלבבך והקושי' זו ק"ל בתרתי חדא דאמאי הקשה הגמ' שם ע"י ר"י מלאו דלא תקום ולא תטור דוקא אמאי לא הקשה מלאו דלא תשנא הן אמת דע"ז י"ל דאלישנא דנוקם ונוטר דנקט ר' יוחנן שייך טפי להקשות מלא תקום ולא תטור או י"ל דהגמ' רצה להקשות דעובר על שני לאוין אבל עדיין זה אינו שוה לי כיון דטפי הי' יכול הגמ' להקשות דעובר על ג' לאוין ועוד ק"ל דאפילו לפי מסקנת הגמ' דלא תקום ולא תטור ליתא אלא בממון ולא בצערא דגופא כגון בבזיון וכיוצא בו אכתי קשה על ר"י דנהי דלא עבר על לא תקום ולא תטור אבל על לאו דלא תשנא עדיין עובר דאפי' כשמבזה אותו ג"כ אסור לת"ח לשנאותו בלבו דבשביל שמבזה אותו עדיין לא נקרא זה רשע גמור שמותר לשנאותו כיון דאפשר ששוגג היה דלא ידע מחומר האיסור בבזיון ת"ח ואם יוכיחנו אפשר שיעשה תשובה ובכה"ג בודאי דאסור לשנאותו בלבו, ואי"ל דר"י באמת לא אמר אלא דוקא כשהת"ח יודע בבירור שהוא מזיד וע"כ לא הקשה הגמ' אלא מלא תקום ולא תטור משום דעל לא תקום ולא תטור עובר אפילו ברשע גמור כהנ"ל מחודש א' בשם המר"ם שיק דא"כ מה הקשה הגמר' והא תניא הנעלבין ואינן עולבין כו' דילמא הא דתניא הנעלבין כו' הוא דוקא כשאינו רשע גמור וגם לשוו הברייתא מורה כן דברשע גמור לא שייך למימר ואינן עולבין כיון דרשע גמור מצוה לעולבו כשם שמצוה לשנאותו כמ"ש רבינו בעשין ט' ותו מה הקשה הגמ' עוד שם והא אמר רבא כל המעביר על מדותיו כו' דילמא הא דא"ר דצריך להיות מעביר על מדותיו זה לא קאמר אלא נגד אדם רשע שאינו גמור אבל לא נגד רשע גמור אעכצ"ל דמדאמר ר' יוחנן סתם כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כו' מוכח דאפילו נגד אדם שאינו רשע גמור קאמר וא"כ קשה אפילו לפי מסקנת הגמ' דהיכי אמר ר' יוחנן כן הלא עובר על לאו דלא תשנא וזה אצלי קושי' גדולה ואחר שכתבנו את זה מצאתי בר"ח ז"ל ש"ס ווילנא יומא שם שכ' וז"ל קשיא לי לא תשנא את אחיך שבקי עכ"ל נר' בפי' דעל קושיתינו כיוון' וע"כ נ"ל בס"ד דרש"י במד"כ איבה כנחש בלבו רצה לתרץ את הקושי' זו דבירושלמי פאה פ"ק דף ד' ע"א איתא אמר רשב"ג אומרים לנחש מה הנייה לך שאתה נושך אריה טורף ואכל זאב טורף ואוכל את מה הנייה לך אמר להן אם ישוך הנחש בלא לחש אילולי איתאמר לי מן השמים נכית לא הוינא נכית עכ"ל וא"כ י"ל דלרש"י היתה קשה דאמאי אר"י נוקם ונוטר כנחש אמאי לא אמר סתם נוקם ונוטר וע"פ סובר רש"י דר"י הכי קאמר כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש כלומר כשם שלנחש לית לה שום הנייה מהנשיכה אלא מחמת צווי השמים נושכת כמ"כ נמי צריך להיות הנקימה והנטירה של הת"ח שלא ירגיש בלבו שום שנאה על אדם זה אלא מחמת צווי התורה נוקם ונוטר ואם באמת מחמת שנאת הלב עושה אז אינו ת"ח כיון שעובר על לא תשנא וגו' וע"כ כתב רש"י על ונוטר איבה כנחש בלבו כלומר האיבה בלבו יהי' כנחש על צד שפירשנו בשם הירושלמי מחמת צווי הבורא וממילא ל"ק כל הקושיות הנ"ל וקושיות הגמר' מלא תקום ולא תטור צ"ל דהכי אזלא דנהי דלא שנאו בלבו אבל עכ"פ נקימה ונטירה איכא אע"ג דלא מחמת שנאת הלב עושה ועל זה משני הגמ' דלא תקום ולא תטור ליתא אלא דוקא בממון, וא"כ ממילא י"ל שגם רבינו משום כוונה זו מוסיף מלת איבה וה"ק נוקם ונוטר איבה כנחש כלומר האיבה שיש לו על איש שביזוהו צריך להיות כנחש על צד טענות הנחש שכתבנו בשם הירושלמי מחמת צווי הבורא ודו"ק:

3או י"ל בכוונת רש"י בפשיטות ג"כ על הדרך הנ"ל שכיוון לתרץ את קושיות הר"ח וה"ק איבה כנחש בלבו כלומר האיבה שיש לת"ח בלבו על אדם שביזוהו צריך להיות כאלו הי' בלבו נחש וכשנוקם ונוטר על צד זה באמת לא שונא אותו וע"כ לא דיבר הגמ' מלאו דלא תשנא וגם ברבינו יש לפרש על דרך זה נוקם ונוטר איבה כנחש כלומר שהאיבה של ת"ח יהי' לו כנחש כלומר שיהי' נחשב בעיניו כאלו הי' לו נחש בלבו כמ"ש רש"י כמובן.

4או י"ל בכוונת רבינו כמ"ש העיר מקלט ז"ל מצוה רמ"ג וז"ל ובשם שארי הגאון מהר"ם מרגליות ז"ל מצאתי פי' הגמ' דחגיגה דאמרו כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ע"ד הגמ' דשבת אורך ימים בימינה למיימינים בה שעוסקים לשמה יש להם אורך ימים ובשמאלה ר"ל שמשמאילים שעוסקים בתורה שלא לשמה יש להם עושר וכבוד נמצא העוסק בתורה לשמה זיכה לאריכות ימים ע"כ בכוחו לענוש המבזהו בקוצר ימים והמשמאילי' זוכה לעושר וכבוד ואז בכוחו לענוש ג"כ בעניותא לזה אמר כל מקום שנותנים חכמים עיניהם או מיתה או עוני יהי' ת"ח מי שיהי' הן שלומד לש"ש או שלא לש"ש יש בידו לענוש לפי מעשיו או מיתה או עוני וז"ש כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש ר"ל שאין לו כח לענוש כנחש שגרמה מיתה כך הוא אינו יכול לענוש במיתה רק בעוני מראה בזה שאינו ת"ח שלא עסק בתורה לשמה עכ"ל וגם כתב עוד כמה אופנים טובים בגמרא זו עי"ש וא"כ י"ל דגם רבינו לזה כיוון וע"כ כתב כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר איבה כנחש כלומר שהאיבה של ת"ח יעשה הפעולה של נחש כמובן וגם עי' במהרש"א ח"א ביומא שם מ"ש בגמ' זו ולפי דבריו ג"כ יש לפרש את רבינו היטב: