ברית משה, מצות לא עשה יב:ו

1וכתב (ו) רבינו משה דהתם מיירי בת"ח שביזוהו בפרהסיא כו' עד סוף המצוה. הנה מ"ש רבינו בשם הרמב"ם כ"כ בפ' ז' מהל' ת"ת הל' י"ג והמקור לזה כתב הס"מ וז"ל לפי שממה שכתבתי בסמוך משמע שצריך למחול אע"ג דלא מפייסי ליה וביומא כ"ג אמרינן דכל היכא דלא פייסיה כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש לאו ת"ח הוא תירץ רבינו דהא בצנעה והא בפרהסיא משום כבוד התורה עכ"ל כוונתו דבסמוך בד"ה אע"פ שיש רשות כו' הביא הכ"מ את הגמ' דמגילה כ"ח ע"א דמר זוטרא חסידא כי הוי סליק לפורייה הוי שרי ומחל לכל דמצער ליה והוי קשה להרמב"ם על הא דמר זוטרא חסידא דהיכי היה יכול למחול כשלא מפייסי ליה [דזה עכצ"ל דאיירי בלא פיוס כיון דכשפייסו ליה מה רבותא שמחל הלא כל אדם צריך למחול כשמפייסין אותו ועוד אמאי המתין עד שעלה לפורי' הלא מיד כשמפייסי ליה הי' לו למחול כי זה דרכן של ת"ח אעכ"מ דמר זוטרא חסידא איירי כשלא מפייסו ליה ואפ"ה מחל] הא ביומא איתא דבלא פיוס אסור לת"ח למחול אלא אדרבא צריך להיות נוקם ונוטר כנחש ומחמת קושי' זו מחלק הרמב"ם דגמ' דיומא איירי כשביזוהו בפרהסיא ואז באמת אסור למחול עד שמפייסי ליה משום דיש בזיון התורה והא דמר זוטרא חסידא איירי כשביזוהו בצנעה ועתה תחזה בכ"מ ותבין את דבריו שפיר וגם בב"י יו"ד סס"י של"ד כתב ג"כ את הטעם זה אליבא דהרמב"ם ביותר ביאור עי"ש וגם הר"ן ז"ל בר"ה על הא דאמר רבא כל המעביר על מדותיו כו' דף י"ז ע"א הקשה ג"כ מהא דמר זוטרא חסידא על הא דיומא הנ"ל ותירץ וז"ל ההוא דמצערין ליה ולא מבזי ליה א"נ דמבזי ליה בצנעה דליכא בזיון תורה וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל סוף הל' ת"ת עכ"ל נר' בפי' דגם הר"ן לומד הפשט בהרמב"ם כמ"ש הכ"מ אלא הר"ן לדידיה מתרץ גם תירוץ אחר דהגמ' דיומא איירי כשמבזי ליה ואז איכא בזיון התורה וע"כ אסור לו למחול והא דמר זוטרא חסידא איירי כשמצערי ליה ולא מבזי ליה ועל זה שרי למחול אפילו כשלא מפייסי ליה ולפי תירוץ זה באמת אין חילוק בין בפרהסיא לבצנעה וגם הריטב"א ביומא כ"ג ד"ה דמפייסו ליה כתב וז"ל הא דאמרינן בפ' כל כתבי תיתי לי דלא שדינא רישא אבי סדיא עד דמחילנא לכל מאן דמצערין לי ה"ד אי דלא מפייסו ליה הרי הוא עושה שלא כדין כשאין נוקם ונוטר כנחש ולא משמע לישנא דהתם דמחיל ליה מגופיה ונקיט ליה בליביה ואי דמפייסי ליה ומפייס הא לא משמע הכי ועוד דא"כ מאי רבותיה וי"ל דלעולם דלא מפייסי ליה והא דהכא במילי דשמיא וההיא דהתם בצערא דמצערי שלא על מילי דשמיא עכ"ל והנר מצוה ז"ל סי' י"א אות קכ"ז עמד על מ"ש הריטב"א מפ' כל כתבי דליתא שם מזה ושכבר תמה כן גם בספר פתח עינים ביומא שם ובאמת אם יש כאן תימא אז גם על המרש"א ח"א ביומא שם ג"כ קשה דז"ל ד"ה ומפייס והא דאמרינן בפ' כל כתבי לא מזגינא רישא אבי סדיא עד דמחילנא לכל מאן דמצערי לי היינו נמי כשמפייסו ליה וקאמר גם שלא נתפייסתי מיד מכ"מ באותו יום קודם שכיבה נתפייסתי עכ"ל [וגם לפי תירוצו של המרש"א נראה דאין חילוק בין בפרהסיא לבצנעה] ואפ"ל דכך היתה גירסתם בפ' כל כתבי אבל ראיתי בריטב"א ר"ה על דף י"ז ד"ה אמר רבא כל המעביר על מדותיו שכ' וז"ל והא דאמרינן בפ"ב דיומא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח אוקמינא בדלא מפייסו ליה כו' ומיהו הא דאמרינן במס' מגילה עליה דרב פפא דכל רמשא אמר שרי ליה ומחיל ליה למאן דמצערן ה"ד אי במילי דידיה מאי רבותא הא כתיב לא תקום ולא תטור ואי במילי דשמיא כיון דלא מיפייסו ליה אמאי אינו נוקם ונוטר כנחש וי"ל דלעולם במילי דידיה ודקאמרת מאי רבותיה הא ודאי רבותא רבה איכא דנהי דאמרה תורה לא תקום ולא תטור לגמול לו כרעתו מ"מ לא אמרה למחיל לו מחילות שמים וזה מוחל לו לגמרי עכ"ל אלמא דהריטב"א בעצמו לא הביא בר"ה מהא דכל כתבי כלום וא"כ אפשר דט"ס יש בריטב"א ובמהרש"א דיומא, עכ"פ זה נר' בפי' דלהריטב"א ג"כ היתה קשה קושיות הרמב"ם הנ"ל ומחלק בין מילי דשמיא למילי דידי' כמו שתירץ ביומא דזה נ"ל דעכצ"ל דעיקר כתירוצו דיומא כיון דעל תירוצו דר"ה קשה דביומא כתב בעצמו על הא דנקיט בליביה וז"ל פי' הוא אינו עושה מעשה נקימה ונטירה אלא מניח עלבונו לנקום עכ"ל ואי נאמר כמ"ש בר"ה דבמילי דידיה [דהיינו בממון דעכצ"ל דפירושא דבמילי דידיה דקאמר היינו ממון דאל"ה היכי כתב אח"כ דנהי דאמרה תורה לא תקום ולא תטור כו' הלא לא תקום ולא תטור לא כתיב אלא בממון כמ"ש הגמ' ביומא שם אעכ"מ דמילי דידיה דקאמר היינו ממון] אף דכתיב לא תקום ולא תטור מ"מ לא אמרה תורה למחול לו מחילות שמים כו' א"כ אמאי צריך הגמרא ביומא לתרץ ההיא בממון הוא דכתיב אמאי לא מתרץ הגמ' תיכף לעולם דנקיט ליה בליבי' וכפירושו של הריטב"א דר"ה אעכ"מ מגמר' דיומא דבמילי דידי' כיון דכתיב לא תקום ולא תטור באמת צריך למחול לגמרי ואפילו לנקוט בליביה אסור וע"כ הוצרך הגמ' לתרץ ההיא בממון היא דכתיב דו"ק בזה כי קצרתי למבין ולמי שבקי בסוגיתינו אעכצ"ל דעיקר כתירוצו דיומא שמחלק בין מילי דידיה למילי דשמיא דבמילי דשמיא צריך להיות נוקט ונוטר וכך מיירי הגמ' דיומא והא דמגילה דמר זוטרא חסידא איירי במילי דידיה וגם לפי תירוץ זה של הריטב"א אין חילוק בין בפרהסיא לבצנעה וגם המאירי ז"ל במגילה שם כתב כתירוצו של הריטב"א דיומא ע"ש, וא"כ יש לפנינו על הקושיא מגמ' דיומא על הא דמר זוטרא חסידא ד' תירוצים תירוצו של הרמב"ם ותירוצו של הריטב"א ותירוצו הראשון של הר"ן ותירוצו של המרש"א וא"כ ק"ל מנ"ל להרמב"ם הכרח לומר לדינא דוקא כתירוצו לחלק בין בפרהסיא לבצנעה דילמא לדינא עיקר שאין חילוק כחד מהתירוצים הנ"ל:

2ונ"ל בס"ד די"ל דעל תירוץ ראשון של הר"ן היתה קשה להרמב"ם דבמגילה שם איתא שאלו תלמידיו את ר' נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים אמר להם כו' ולא עלתה על מטתי קללת חבירי כי הא דמר זוטרא חסידא כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה מרי כו' ואי נאמר כתירוצו הראשון של הר"ן קשה היאך אמר הגמ' על הא דר' נחוניא את הא דמר זוטרא הלא מר זוטרא איירי דמצערן ליה ולא מבזין ליה ור' נחוניא איירי כשמבזין ליה דלשון קללת משמע שמקללין אותו ואין לך בזיון גדול מזה עי' במאירי שם ותראה שכן היא אעכ"מ דגם מר זוטרא חסידא איירי שמבזין ליה ודלא כתירוצו של הר"ן ואפשר דמש"ה כתב הר"ן אי נמי וגם כתירוצם של הריטב"א דיומא והמאירי דמגילה ג"כ לא הי' רוצה הרמב"ם לומר משום דסובר דמלשון כל מאן דמצערן כו' שאמר מר זוטרא נראה דאיירי אפילו במילי דשמיא דמילת כל מורה כן ותירוצו של המרש"א הנ"ל לא הי' נראה להרמב"ם כיון שהוא דוחק כמ"ש הנר מצוה סי' הנ"ל עי"ש וע"כ תפס הרמב"ם לדינא רק כתירוצו כיון דעולה יפה טפי מכל השאר תירוצים הנ"ל וגם מדהביא הר"ן את תירוצו של הרמב"ם באחרונה נראה שהסכים ג"כ לדינא כן, ומה שיש להקשות בגמ' דיומא לפי חילוקו של הרמב"ם עי' במרש"ל בביאורו כאן ובלח"מ הל' ת"ת שם שכבר הקשו ומתרצו הכל יפה:

3וא"כ לפי הנ"ל בשם הכ"מ דחילוקו של הרמב"ם לא מוכח אלא מחמת הקושיא שקשה על הא דמר זוטרא חסידא מגמרא דיומא ק"ל על רבינו שכ' בתר דהביא את חילוקו של הרמב"ם וז"ל ושאר כל אדם שמתקוטטים עם חביריהם אע"פ שאין לאו בזה אם ינקום מחבירו מדת חסידות היא להעביר על מדותיו כדאמרינן כו' וכן דוד הי' משתבח במדותיו הטובות ואמר אם גמלתי שולמי רע וגו' וההוא חסידא [אפשר שכך הי' הגירסא לרבינו בגמ' דמגילה ההוא חסידא או אפשר דקראו כן כיון דמצד חסידות עשה כן עי' בביאורי המרש"ל כאן] דכל אימת דסליק לפורייה הוי אמר שרי כו' וכיון דרבינו הביא על הא דאמר מדת חסידות היא כו' ראי' מדוד ומההוא חסידא עכצ"ל דסובר דהגמרא דמגילה מיירי מצד חסידות וא"כ ממילא ל"ק קושיות הרמב"ם הנ"ל על הא דמר זוטרא מהגמ' דיומא כיון די"ל דהא דמר זוטרא איירי מצד חסידות והא דיומא איירי מצד הדין וא"כ ממילא לא מוכח דינו של הרמב"ם לחלק בין בצנעה לבפרהסיא וא"כ היכי הביא רבינו את חילוקו של הרמב"ם וזה אצלי לכאורה קושיא גדולה, אבל עי' היטב בהמרש"ל בביאורו כאן מ"ש על הא דכ' רבינו ושאר כל אדם כו' ותבין דלפי דבריו גם קושיא זו לא קשה מידי וגם לפי הגירסא שהביא הדינא דחיי ברבינו ג"כ ל"ק מידי ע"ש וגם עי' בב"ח ז"ל יו"ד סי' של"ד ותראה דלהב"ח לא היתה הגירסא ברבינו כמ"ש הדד"ח וצ"ל דהב"ח סובר הפשט ברבינו כמ"ש המרש"ל הנ"ל, ועי' בכ"מ סוף הל' ת"ת שהביא בשם הריב"ש ז"ל שכ' בשם הראב"ד ז"ל שאע"פ שאמרו בפ"ק דקידושין הרב שמחל על כבודו כבודו מחול היינו מידי דלית ביה בזיון אבל על בזיונו אינו יכול למחול אדרבא אסור למחול דהתורה מתבזית בכך נראה בפי' דהראב"ד סובר כתירוצו הראשון של הר"ן הנ"ל וחולק עם הרמב"ם וגם מהריב"ש סי' ר"כ נראה בפי' דסובר שהראב"ד חולק עם הרמב"ם וכ"כ הדד"ח דהריב"ש והראב"ד לא סברו כהרמב"ם אבל לדינא נ"ל דעיקר כרבינו והרמב"ם דמחלקו בין בפרהסיא לבצנעה כיון דהטור יו"ד סס"י של"ד פסק ג"כ כן וגם המחבר שם סי' רמ"ג פסק כן ועי' במעשה רוקח סוף הל' ת"ת שכ' דאפשר דבפרהסיא דהכא הוי בעשרה דוקא דומיא דיהרג ולא יעבור ופליאה לי על הנר מצוה סי' הנ"ל שהביא בשם המעשה רוקח לחלוטין כן הלא ל"כ את זה אלא בדרך אפשר, ועי' בש"ע סי' הנ"ל שכ' עון גדול לבזות ת"ח כו' וכל המבזה אין לו חלק לעוה"ב כו' ונ"ל שזה קאי אפילו בצנעה מדל"כ תיבת ברבים כמו שאיתא במתניתין דאבות גבי בזיון של כל אדם כל המלבין פני חבירו ברבים כו' כמובן: