ברית משה, מצות לא עשה קכא:ג

1ועל הראי' שהביא המרי"ק לתירוץ הב' שלו לכאורה ק"ל מהר"ן ז"ל בסוגייתינו שכ' וז"ל ראוה מדברת כו' שראוה שנסתרה עם אחר ונקט מדברת לישנא מעליא כאורחיה דקרא דכתיב אכלה ומחתה פיה דנקט תשמיש בלשון אכילה עכ"ל ולכאורה ק"ל על הר"ן כיון דכ' על מדברת שראוה שנסתרה עכצ"ל דפסק כזעירי א"כ היכי כתב ונקט מדברת לישנא מעליא הלא הגמ' שם ל"ק א"ז אלא אליבא דרב אסי דסובר מאי מדברת נבעלה וכדי שלא יהא קשה עליו אמאי ל"ק התנא נבעלה מתרץ הגמ' משום לישנא מעליא אבל אליבא דזעירי באמת ל"צ למימר כן וא"כ מדוע כתב הר"ן א"ז אליבא דזעירי אעכצ"ל דלהר"ן הי' קשה קושיית המרי"ק אמאי לא נקט התנא לזעירי נסתרה ועכ"כ הר"ן דגם לזעירי משום לישנא מעליא נקט התנא מדברת וכיון שכן ממילא נסתרה הראי' של המרי"ק כיון די"ל דלעולם אפי' כשלא דיברה מתחלה דברי תפלות ג"כ פליג ר' יהושע והא דנקט התנא מדברת משום לישנא מעליא, וי"ל דהמרי"ק באמת ל"ס בזה כהר"ן משום דהוה ק"ל על הר"ן מגמ' יבמות י"א ע"ב דקאמר ומה נסתרה נבעלה ואמאי קרי ליה נסתרה לישנא מעליא נקט אלמא דהגמ' סובר דנסתרה לישנא מעליא היא אלא על הר"ן י"ל דסובר דלגבי נבעלה הוי נסתרה לישנא מעליא ולגבי נסתרה הוי מדברת לישנא מעליא אבל להמרי"ק לא ניחא ליה חילוק זה וע"כ מתרץ שפיר כמובן:

2או י"ל דהמרי"ק והר"ן בזה פליגי דלכאורה ק"ל על הר"ן כיון שסובר דגם לזעירי צ"ל לישנא מעליא נקט א"כ קשה מנ"ל לזעירי דמדברת נסתרה דילמא באמת מדברת נבעלה ונקט מדברת משום לישנא מעליא כיון דסוף סוף צ"ל דלישנא מעליא נקט אעכצ"ל בכוונת הר"ן כמו שכתבנו בחידושינו על הסוגי' זו דהר"ן אזיל לשיטתו דסובר בריש פסחים כהראב"ד ז"ל דמשום לישנא מעליא לא נקט התנא לישנא שע"י יוכל לבא לידי טעות בדין ומשו"ה סובר הראב"ד שם שהבדיקה צריך להיות בעוד אור היום מובא במג"א סי' תל"א עי"ש וגם כאן סובר הר"ן בדעת זעירי דמשום לישנא מעליא לא הי' נקט התנא לישנא שיכול לבא לידי טעות בדין ועכ"ס זעירי דעכצ"ל דמה מדברת נסתרה דאי הוה סובר התנא דמה מדברת נבעלה לא הי' נקט מדברת משום לישנא מעליא כיון שיכלי' לבא לידי טעות בדין דאי אמרי' דמה מדברת נבעלה אז עכצ"ל דר' יהושע ג"כ מודה בנסתרה דנאמנת כמ"ש התוס' שם ד"ה ורב אסי וא"כ הדין דבנסתרה אפי' לפי הלכה של הגמ' דלכתחלה צריך רוב כשרים כמ"ש הגמ' שם י"א ע"א הא לכתחלה והא דיעבד אעפ"כ בנסתרה אפי' ברוב פסולים מותרת אפי' לכתחילה כיון דגם ר' יהושע מודה בנסתרה דנאמנת במגו כהנ"ל בשם התוס' וא"כ איכא למיחש דילמא יטעו דמה מדברת נסתרה ואסרינן בנסתרה לכתחילה ברוב פסולים כיון דכשאמרי' דמה מדברת נסתרה ליכא סיוע מר' יהושע להתיר כיון דאז באמת ר' יהושע פליג עי' בסוגי' היטב ותבין וכיון דאיכא למיחש לטעות בדין אי הוה סובר התנא מה מדברת נבעלה אז באמת לא הי' נקט מדברת משום לישנא מעליא אעכצ"ל דסובר מה מדברת נסתרה אבל עכשיו דסובר התנא דמה מדברת נסתרה באמת שפיר י"ל דנקט מדברת משום לישנא מעליא כיון דליכא למיחש לשום טעות דלמה ניחש דילמא יטעו דמה מדברת נבעלה והתיר לכתחילה בנסתרה אפי' ברוב פסולים מה בכך הלא בדיעבד באמת מותר וא"כ אפי' כשהתיר בטעות לכתחילה ג"כ ליכא שום חשש איסור וע"כ שפיר י"ל דנקט מדברת משום לישנא מעליא ודו"ק כך נ"ל בס"ד דצ"ל בכוונת הר"ן, וא"כ י"ל דהמרי"ק ל"ס כהראב"ד דפסחים הנ"ל אל"ס דהבדיקה צ"ל בלילה ממש כמו שפסק החק יעקב שם ואפ"ה נקט התנא אור משום לישנא מעליא וא"כ מוכח משם דאפי' היכא דאיכא למיטעי אמרי' לישנא מעליא נקט עכ"ס המרי"ק דלזעירי ל"ל דלישנא מעליא נקט כמ"ש הר"ן כיון דאז נשארה קושייתנו הנ"ל דמנ"ל דמדברת נסתרה וא"כ נשאר' הקושיא על זעירי דאמאי ל"ק התנא נסתרה אעכצ"ל כמ"ש המרי"ק וע"כ הביא שפיר ראי' לתירוצו הב' ודו"ק. וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' לתירוצו הב' מתו' דסוגייתינו דף י"ד ע"ב ד"ה כמאן שכ' וז"ל ואיירי נמי כשראוה מדברת דאי לא ראוה מדברת מאי פריך אי כר' יהושע אפי' ברוב כשרים נמי פסול כו' עכ"ל עי' מהרש"א וח"ש ולכאורה ק"ל אמאי קאמר התוס' כשראוה מדברת אמאי ל"ק כשראוה שנסתרה אעכ"מ דהתוס' סובר כהמרי"ק דלר' יהושע משום נסתרה גרידא לא פסולה אלא דוקא במדברת דאיכא רגלים לדבר כמ"ש המרי"ק וזה לפענ"ד ראי' שאין עלי' תשובה:

3וכיון שזכינו לדברי המרי"ק שמפ' את הבה"ג שאינו חולק עם הפוסקים הנ"ל וגם הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תפ"א הסכים להתירוצים של המרי"ק א"כ בודאי קשה על המחבר קושייתינו הנ"ל מחודש ב' דמדוע לא פסק כהבה"ג וכחד מהתירוצים של המרי"ק וגם על הרמ"א שפסק בסי' ז' סעיף י"א וז"ל מיהו אם נתייחדה לשם זנות יש להחמיר ג"כ קשה דכשתעי' היטב בדבריו תראה בפי' דקאי על אשת כהן ולא על פנוי' וא"כ עכצ"ל הפשט בהרמ"א כחד מתרי אנפין או שהי' מסופק בהשני תירוצים של המרי"ק אי הלכה כהתירוץ הא' דבא"א אפי' אם ראוה שנתייחדה לשם זנות אינה אסורה כיון שכבר נישאת או הלכה כהתירוץ הב' דגם בא"א כשראוה שנתייחדה לשם זנות אסורה ועכ"כ דיש להחמיר או י"ל דלעולם סובר הרמ"א דהלכה כהתירוץ הב' כיון שגם מהתוס' מוכח כן כהנ"ל וגם הרבינו ישעיה סובר כהבה"ג לפום תירוץ זה כהנ"ל מחודש ב' אלא הרמ"א הי' מסופק אי הפשט בהמרי"ק כהח"מ הנ"ל מחודש ב' דגם בתירוץ הב' לא דיבר אלא מפנוי' אבל א"א בכל גוונא מותרת או הפשט בהמרי"ק כהב"ש הנ"ל דהתירוץ הב' קאי גם על א"א וכיון דהי' מסופק בזה עכ"כ יש להחמיר, נמצא לפי"ז דבפנוי' שראוה שנתייחדה עם עכו"ם לשם זנות מצד הדין אסורה לכהן דממנ"פ אסורה אי הלכה כהתירוץ הא' אפי' כשלא ראוה אלא שנסתרה ג"כ אסורה ואי הלכה כהתירוץ הב' ג"כ אסורה כיון שראוה שנתייחדה לשם זנות וא"כ ק"ל אמאי לא הביא הרמ"א א"ז דבפנוי' שראוה שנתייחדה לשם זנות אסורה לכהן מצד הדין וגם על הלבוש קשה קושי' זו: