ברית משה, מצות לא עשה קכז:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 127:2
Open in the reader →1אבל לכאורה צ"ט מדוע לא התחיל רבינו את המל"ת זו במלת שלא ועוד ק"ל מדוע דיבר כאן מהעשה כלל והקושיא זו באמת על כל המוני מצות קשה כיון דכולם דברו במל"ת זו גם מהעשה ותו יש לדקדק ברבינו דאפי' כשרצה להזכיר את העשה מאיזה טעם שיש לו אעפ"כ הי' לו מתחלה לדבר מהל"ת ואח"כ מהעשה מדוע דיבר מהעשה תחילה, ונ"ל בס"ד דקושיא חדא מתורצת בחברתה דהמקור להמל"ת זו מהספרא פ' שמיני פרק ג' ומהספרי פ' ראה ד"ה כל בהמה דז"ל הספרא אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה אין לי אלא בעשה [עי' זבחים דף ל"ד ע"א דיליף הגמ' מהספרא זה דלאו הבא מכלל עשה עשה] בל"ת מנין ת"ל הגמל והארנבת והשפן והחזיר מבשרם לא תאכלו אין לי אלא אלו בלבד שאר בהמה טמאה מנין ודין היא ומה אילו שיש בהם סימני טהרה הר"ז בל"ת על אכילתן ושאין בהם סימני טהרה אינו דין שיהו בל"ת על אכילתם נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מק"ו נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב ומצות לא תעשה שלהם מק"ו עכ"ל וכן איתא בספרי מובא בסה"מ סי' הנ"ל ומחמת הספרא זה כתב רש"י פ' שמיני פי"א פיח וז"ל מבשרם לא תאכלו אין לי אלא אלו שאר בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה מנין אמרת ק"ו ומה אלו שיש בהם קצת סימני טהרה אסורות וכו' עכ"ל והרמב"ן ז"ל עה"ת שם ד"ה כל מפרסת פרסה כתב על הספרא ורש"י הנ"ל וז"ל אבל לפי דעתי אינה עולה כהוגן לפי סוגיית התלמוד שא"כ לא יהא לוקה על שאר בהמה טמאה שאינה באה אלא מדין ק"ו שאין מזהירין מן הדין וכך אמרו בת"כ באחותו שאסר הכתוב אחותו בת אביו או בת אמו והוצרך לרבות הכתוב אחותו שהיא בת אביו ובת אמו אע"פ שבא בק"ו ויש בה שם שתיהן לומר שאין מזהירין מה"ד כדאיתא ביבמות בפ' כיצד אבל הברייתא הזו או שהיא שנויה כדברי האומר עונשין מה"ד במס' סנהדרין או שאינה מתרצתא, והטעם במלקות שאר בהמה טמאה מפני שאמר הכתוב באיסור השפן מפני שאין מפריס פרסה ובחזיר מפני שאינו מעלה גרה א"כ כל שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה הוא בשם האיסור הזה אין צורך לק"ו כלל עכ"ל ולכאורה צריך להבין מדוע כתב הרמב"ן מחמת הקושיא דאין מזהירין מה"ד דהברייתא דספרא אינה מתרצתא הלא מהטעם שאין מזהירין מה"ד מלקות היא דליכא אבל איסור לאו באמת איכא ודילמא לא יליף הספרא את המל"ת זו מק"ו אלא לענין איסור לאו גרידא ולא לענין מלקות וגם במזרחי שם ראיתי שמתרץ את קושיית הרמב"ן על דרך זה וא"כ דברי הרמב"ן צריכים ביאור, אבל כפמ"ש הקרבן אהרן על הספרא שם שפיר יש להבין את הרמב"ן דז"ל ודברים אלו אין להם טעם כלל דבאיסור אין תוספת כלל דהדבר האסור הוא אסור בין שיהי' איסורו מעשה או מלא תעשה ואין תוספת אלא בעונש האיסור אשר נרצה ללמוד וא"כ ל"ת אינו מוסיף באיסור אלא מוסיף עונש וכיון דאין עונשין מה"ד עדיין הקושיא במקומה עומדת דמאי אהני ליה הק"ו אחר דאסור הוא בלא עונש ואסור הוא גם עתה בלא עונש כו' עכ"ל וא"כ י"ל דגם הרמב"ן סובר כמ"ש הק"א וע"כ שפיר כתב דהברייתא דספרא או דשנויה כדברי האומר עונשין מה"ד או שאינה מתרצתא כמובן. אבל עדיין צריך להבין דהיאך כתב הרמב"ן דהברייתא דספרא אתיא כמ"ד דעונשין מה"ד הלא הברייתא זו היא סתם ספרא ובסנהדרין פ"ו ע"א איתא דסתם ספרא ר' יהודא ושם דף נ"ד ע"א קאמר הגמ' דר' יהודא סובר דאין עונשין מה"ד בשלמא בהספרי הנ"ל שפיר י"ל כתירוצו של הרמב"ן [דבספרי ג"כ צ"ל כתירוצו של הרמב"ן כיון דכותב ג"כ כלשון הספרא ממש] כיון דסתם ספרי ר' שמעון כדאיתא בסנהדרין פ"ו ע"א ור"ש באמת סובר דעונשין מה"ד כדאיתא דף ע"ד ע"א שם תניא רשב"י אומר כו' וסתם ר"ש רשב"י כמ"ש רש"י שבועות ב' ע"ב ד"ה משמו אבל בהספרא היכי כתב הרמב"ן כן, אבל אחר עיון קצת ראיתי דזה ל"ק מידי כיון דבסנהדרין נ"ד ע"א איכא שני דיעות אליבא דר' יהודא לחד דעת סובר עונשין מה"ד וא"כ י"ל דהרמב"ן במ"ש כדברי האומר עונשין מה"ד במס' סנהדרין באמת על הדיעה זו דדף נ"ד כיון ומ"ש הרמב"ן אח"כ או שאינה מתרצתא את זה כתב אליבא דהאי דיעה דר' יהודא סובר דאין עונשין מה"ד וגם יש להבין בזה דמדוע לא דיבר הרמב"ן מהספרי כלום רק על הספרא הקשה דאין מזהירין מה"ד די"ל כיון דסתם ספרי ר"ש ע"כ על הספרי באמת ל"ק מידי כהנ"ל אלא רק על הספרא הקשה לפום האי דיעה דר' יהודא סובר דאין עונשין מה"ד וא"כ עולים דברי הרמב"ן יפה ודו"ק: