ברית משה, מצות לא עשה יג:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 13:2
Open in the reader →1אבל הרמב"ם ז"ל לא מנה את אזהרה זו כלל וכבר תמה עליו הרמב"ן הנ"ל ונ"ל דעל הרמב"ם ממנ"פ קשה דמדוע לא מנה את המל"ת זו או כרבינו או כהרמב"ן דאפילו אם נא' דסובר דמגמ' דמנחות שהביא רבינו נראה דהפשט בהפסוק שלא לשכח את התורה וע"כ ל"ס כהרמב"ן אכתי קשה עליו דמדוע לא מנה כרבינו וגם הדינא דחיי ז"ל תמה על הרמב"ם דבתר דהביא את הרמב"ן הנ"ל כתב וז"ל ואולי דעת הרב ז"ל [כוונתו על הרמב"ם] שהפסוק זה דבק עם ענין שלמעלה שאמר הכתוב ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וגו' ועל זה אמר רק השמר לך וגו' כלומר שמה שאמרתי לכם שבקיום המצות תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים אינו אלא רק כשתשמור לך שלא תשכח אבל אם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים כדברי רשי ז"ל וכפירוש הרא"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל בפי' התורה כתב על דברי רש"י ז"ל ואיננו נכון כלל אבל הכתוב הזה לפי דעתי מל"ת כו' נראה דלסברת רש"י ז"ל אין הפסוק הזה אזהרה אלא פירוש למה שאמר למעלה וכיון שהפסוק הוא למה שאמר למעלה ואינה אזהרה לא מנאה הרמב"ם למצוה, אבל מ"מ תימה אצלי שאם רש"י ז"ל פירוש כן הוא מפני שדרכו לפרש הדבר כפשוטו אבל הרמב"ם ז"ל למה לא מנאה למצוה כיוו דבפ' שתי הלחם אמרו שזה אזהרה לשוכח דבר ממשנתו וכמ"ש הרב המחבר הסמ"ג ז"ל וכן יש לתמוה על הרמב"ן ז"ל שכ' שהפסוק הזהירנו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתינו אבל יהי' עינינו ולבנו שם כל הימים והזהיר פן יסורו מן הלב כו' למה הניח אופן האזהרה שאמרו בפ' שתי הלחם ופירש אופן האזהרה מדעתו אע"פ שהיא פשוטו של מקרא עכ"ל הדד"ח, אבל המגלת אסתר ז"ל כבר מתרץ את הרמב"ם דמדוע לא מנה כמו שמנה רבינו וז"ל נ"ל כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שגם זאת היא מצוה כוללת כל התורה כולה והיא שלא נשכח את הדברים אשר ראו עינינו דהיינו ענין התורה כולה ושנלך בדרכיה ונקיים מצותיה וכן משמע מפי' רש"י שם בזה הפסוק שכ' וז"ל השמר לך פן תשכח את הדברים אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים עכ"ל רש"י הנה שזה הלאו על קיום התורה כולה נאמרה עכ"ל אבל לכאורה תירוצו אינו מובן לי דנהי דעל קושי' זו דמדוע לא מנה הרמב"ם כרבינו מתרץ שפיר דמשום דהוי מצוה כוללת אבל על קושיות הרמב"ן דמדוע לא מנה שלא נשכח מעמד הר סיני על זה עדיין לא מתרץ כלום כיון דמעמד הר סיני לא הוי מצוה כוללת ועל כן נ"ל דצ"ל בכוונת המגלת אסתר דעל זה דמדוע ל"ס הרמב"ם כהרמב"ן ל"צ ליתן טעם כיון דדבר פשוט היא דמשום דסובר הפשט בהקרא כמ"ש רש"י וכמ"ש הדד"ח הנ"ל או משום הגמ' דמנחות הנ"ל וע"כ לא דיבר המג"א מזה כלום אלא כוונתו לתרץ מעל הרמב"ם את קושיות הדד"ח הנ"ל דמדוע ל"ס כרבינו כיון דמגמרא דמנחות מוכח כוותיה ועל זה מתרץ שפיר דהוי מצוה כללית וגם הפ"ד ז"ל בדרך מצותיך ח"ב דף ס"ד ע"ב מתרץ על הקושיא דמדוע לא מנה הרמב"ם כרבינו כמו שתירץ המגלת אסתר וא"כ ממילא ל"ק על הרמב"ם בסה"מ מידי כיון דעל הקושיא דמדוע לא מנה כהרמב"ן י"ל או כתירוצו של הדד"ח הנ"ל או כמו שכתבנו משום הגמ' דמנחות ועל הקושיא דמדוע לא מנה כרבינו י"ל כתירוצם של המג"א והפ"ד:
2אבל עדיין ק"ל על הרמב"ם בחיבורו קושי' גדולה דבהל' ת"ת פ"א הל' ח' כתב וז"ל כל איש מישראל חייב בת"ת כו' בין שהיה זקן גדול שתשש כחו כו' ובהלכ' י' שם כתב עד אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנ' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח עכ"ל ובפרישה ז"ל יו"ד סי' רמ"ו אות ו' על מ"ש הטור ז"ל שם ממש כלשון הרמב"ם שכתבנו כתב הפרישה וז"ל ורישא דקרא כתיב השמר לך פן תשכח את הדברים כו' וזהו שאמר רבינו אח"כ וכל זמן שלא יעסוק בתורה הוא שוכח מ"מ הוא בגלל הקרא דמייתי ופן יסורו דאם אינו לומד ומסירו מלבו הוא שוכח וזהו שדרז"ל על אמרו השמר לך פן תשכח יכול אפילו תקפה עליו משנתו ת"ל ופן יסורו לא חייב על השוכח מעצמו כ"א על מי שגורם השכחה והיינו שמסיר מלבו מכח שאינו לומד עכ"ל וממילא דגם בהרמב"ם הפשט כמ"ש הפרישה וא"כ ק"ל דבמנחות צ"ט ע"ב איתא ואמר ר"ל כל המשכח דבר אחד מלמודו עובר בלאו שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים וכדר' אבין א"ר אילעא כ"מ שנא' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת רבינא אמר השמר ופן שני לאוין נינהו ר"נ בר יצחק אמר בשלשה לאוין שנא' השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים כו' אלמא מגמ' זו דבין לר"ל ורבינא ורנב"י אם שוכח דבר אחד מלמודו עובר בלאו דלא פליגי אלא אי עובר בב' או ג' וא"כ מדוע לא הביא הרמב"ם בהל' ת"ת את זה דאם שוכח דבר אחד מלמודו עובר בל"ת נהי דבסה"מ לא מנה את זה משום הטעם הנ"ל בשם המג"א והפ"ד אבל בחיבורו מדוע השמיט את זה מדוע דיבר בחיבורו מזה בדרך רמז שכ' וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח וגם בהלכה י"ב שם כתב ברמז במד"א בתחילת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פ יקרא בעיתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה עכ"ל הן אמת שנראה מזה דסובר שיזרז אדם שלא ישכח את התורה אבל מדוע ל"כ בפירוש שעובר בל"ת כדרכו בקודש לכתוב על כל דבר שיש בו לאו וזה אצלי קושיא גדולה וגם על כל נושא כליו פליאה לי שלא דברו מזה: