ברית משה, מצות לא עשה קלט:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 139:2
Open in the reader →1ודע דהרמב"ם ז"ל הל' מלכי' פ"ט הל"א כתב וז"ל ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית עכ"ל והלח"מ ז"ל שם הקשה ע"ז כיון דמסוגי' דחולין הנ"ל מוכח דלחכמים דקיי"ל כוותייהו לא נאסר גיד הנשה לבני יעקב רק בסיני אלא שנכתב במקומו א"כ היכי כתב הרמב"ם דיעקב הוסיף גה"נ וליכא למימר דכוונת הרמב"ם דיעקב הוסיף מדעתו כמו שבאמת סובר בדעת הרמב"ם הכ"מ ז"ל שם כיון דע"ז ג"כ קשה דמנ"ל להרמב"ם את זה עי"ש שהניח בצ"ע, ולי"נ בס"ד להוכיח מגמ' דאא"ל דיעקב הוסיף גה"נ מדעתו דבדף צ"א ע"א שם איתא א"ר יוסי בר חנינא מאי דכתיב וטבוח טבח והכן פרע להן בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד גה"נ נאסר לבני נח פרש"י וז"ל כמ"ד במתני' גיד הנשה נאסר להם בעודם בני נח עכ"ל והרשב"א ז"ל הקשה שם וז"ל וא"ת דלמא לא נאסר להם אלא הכא שנהגו בו איסור כמו שנהגו בשחיטה שלא נצטוו ואפ"ה א"ל וטבוח טבח פרע להן בית השחיטה וי"ל דמאי דקאמר פרע להן בית השחיטה היינו נחירה לומר שיראה להן שאינו אבר מן החי וקרי ליה בית השחיטה דנחירתן זו היא שחיטתן עכ"ל והריטב"א ז"ל הוסיף עוד לתרץ וז"ל אי נמי דשאני הכא דכתיב והכן משמע משורש הדין עכ"ל וכל זה איתא גם בתוס' שם ד"ה כמאן והמרש"א ז"ל כתב על תירוץ הא' של התוס' דוהכן משמע לשון צווי אבל וטבוח אינו לשון צווי והביא ראי' לזה מרש"י עה"ת ונ"ל דלזה כיוון הריטב"א במ"ש והכן משמע משורש הדין ועי' ראש יוסף ולב ארי' שם, וכיון דמוכרח הגמ' לומר דהאי והכן טול גה"כ בפניהם אתיא כמ"ד גה"נ נאסר לבני נח משום דלשון והכן צווי הוא כמ"ש הריטב"א והמרש"א א"כ ממילא מוכח מגמ' זו דאא"ל דיעקב הוסיף גה"נ מדעתו וא"כ שפיר עשה הלח"מ שלא רצה לתרץ כהכ"מ אלא לא הי' לו לומר את טעמו משום דמנ"ל הא כיון דטפי הי' יכול לומר דגמ' מפורשת היא דאא"ל דהוסיף מדעתו אלא על הלח"מ י"ל דלא רצה להאריך אבל על הכ"מ באמת קשה. וע"כ נ"ל דהכ"מ סובר דהרמב"ם למד את זה מפסיקתא זוטרתא [עי' שם הגדולים שהי' בזמן הרי"ף] פ' וישלח פרשה ל"ב פסוק ל"ג דאיתא שם וז"ל ואמר ר' יוסי ב"ר חנינא מאי דכתיב וטבוח טבח והכן פרע להם בית השחיטה והכן טול גה"נ שכך נהגו קודם מתן תורה שלא לאכול גה"נ וכשבא משה רבינו ואסרו במקומו אסרו במקום סיפורן של מעשה אבל מהר סיני נאסר ולא נכתב אלא במקומו שכל מה שנאמר לבני נח ונישנית בהר סיני כגון מילה וע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים בני נח מוזהרים עליהם אבל מצוה שאינה נישנית אין בני נח מוזהרין עליה כגון גיד הנשה עכ"ל ולכאורה קשה על הפסיקתא היכי כותבת על דרשה דר' יוסי בר' חנינא שכך נהגו כו' דלא כהגמ' הנ"ל דקאמר דאתיא כמ"ד גה"נ נאסר לבני נח וצ"ל דהפסיקתא ידעה מאיזה מקור אחר דלא כהגמ' הנ"ל או אפשר הי' לה להפסיקתא הגירסא בגמ' כך וא"כ י"ל דטפי ניחא ליה להרמב"ם לומר כהפסיקתא כדי שלא תיתי דרשה דר' יוסי ב"ר חנינא שלא אליבא דהלכתא כמובן, ואחר שכתבנו את זה ראיתי במהר"ם שיק מצ' ג' שהקשה ג"כ על הרמב"ם מגמ' חולין הנ"ל והטח בצ"ע אלא הוא ז"ל לא דיבר מהרשב"א והריטב"א והתוס' הנ"ל כלום וזה באמת ג"כ טעמא בעי אבל לפי מה שכתבנו דהרמב"ם סובר כהפסיקתא באמת ל"ק מידי ועי' בנר מצוה סי' י' אות צ"א מ"ש על קושיית הלח"מ הנ"ל וגם המר"ם שיק מתרץ יפה עי"ש: