ברית משה, מצות לא עשה קלט:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 139:3
Open in the reader →1אמר (ב) ר' אבהו א"ר אליעזר [כן גירסת הירושלמי מובא בעין משפט פסחים כ"א ע"ב] כ"מ שנ' בתורה לא יאכל כו', דברי רבינו ז"ל בכאן צריכים אצלי תלמוד דמסוגי' דפסחים שם נראה דר' יהודא דסובר דלגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי לדברים ככתבן הוא דאתא יליף איסור הנאה לכל איסורים שבתורה מלכלב תשליכון אותו ור' מאיר דסובר דאחד גר ואחד נכרי בין במכירה בין בנתינה יליף איסור הנאה לכל איסורים שבתורה מנבילה ומאותו דכתיב בטריפה דרש אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה דחולין שנשחטו בעזרה סובר דאורייתא ור' יהודא צ"ל דסובר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא עי"ש וא"כ ק"ל על רבינו דיליף איסור הנאה מנבילה ומאותו דטרפה היכי נקט החבל בתרין ראשין ממנ"פ אי פסק כר' יהודא דיליף איסור הנאה מאותו היכי כתב כדרך שפרט לך בנבילה כו' ואי פסק כר' מאיר דיליף איסור הנאה מנבילה היכי כתב ובטריפה לכלב תשליכון אותו הלא לר"מ איצטריך אותו למעט חולין שנשחטו בעזרה, ועוד ק"ל הלא רבינו כתב לקמן במ"ע ס"ג ד"ה השוחט בשנים וג' מקומות וז"ל וחולין שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה כבשר בחלב כו' ומדכ' אסורין בהנאה כבב"ח מוכח דסובר דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא דהלא גם הכ"מ הל' שחיטה פ"ב הל"ג יליף ממד"כ הרמב"ם דאסור בהנאה דסובר כן, ועי' בתוס' קידושין נ"ה ע"א ד"ה אלמא דלר"ת כשמקדש באיסור הנאה דרבנן גרידא כגון חמץ דרבנן ושעות דרבנן מקודשת דדוקא בחמץ דרבנן ושעות דאורייתא אינה מקודשת וא"כ י"ל דלזה כיוון הכ"מ בהל' שחיטה פ"ב הל"ג במה שהקשה על הרמב"ם ול"ק עליו הצ"ע שהקשה המל"מ שם סיף הלכה ג' וז"ל ועוד דאעיקרא דמלתא קשיא דהא אפי' מקדש באיסורי הנאה דדבריהם אינה מקודשת כמ"ש בהדיא הרמב"ם בהל' אישות וצ"ע עכ"ל וצ"ל דהמל"מ סובר כהרהמ"ג הל' אישות פ"ה הל"א דסובר בדעת הרמב"ם דל"ס כהר"ת וע"כ הקשה המל"מ על הכ"מ והניח בצ"ע אבל באמת פליאה לי על המל"מ שעיניו משוטטות בכולי ש"ס ופוסקים דהיאך נעלמו ממנו דברי הכ"מ בהל' אישות שם שחולק על הרהמ"ג וסובר בדעת הרמב"ם דסובר כהר"ת ולמד את זה ממד"כ הרמב"ם המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה כו ואפי' הי' אסור בהנאה מדבריהם כגון חמץ בשעה ששית מיום י"ד אינה מקודשת ומדל"כ סתם ואפי' הי' אסור בהנאה מדבריהם אלא כתב כגון חמץ נו' ע"כ מוכח דסובר כהר"ת וגם הוכיח הכ"מ מהר"ן דגכ"ס בדעת הרמב"ם כן וא"כ הקשה הכ"מ לשיטתו בהל' שחיטה על הרמב"ם יפה ול"ק עליו הצ"ע של המל"מ, נמצא לפי"ז כיון דרבינו כתב לקמן במ"ע מ"ח באמצע הל' קידושין וז"ל המקדש בדבר שאסור בהנאה אינה מקודשת ואפי' הי' אסור מדבריהם כגון חמץ בשעה ששית מיום ארבעה עשר אינה מקודשת עכ"ל וכיון שכ' רבינו כלשון הרמב"ם הל' אישות הנ"ל כגון חמץ כו' ע"כ מוכח גם מרבינו שסובר כהר"ת כמו שהוכיח הכ"מ מהרמב"ם הנ"ל" וא"כ ממילא גם זה מוכח מרבינו דסובר דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא כמו שהוכיח הכ"ו הל' שחיטה פ"ב הל"ג מהרמב"ם כיון דרבינו ג"כ כתב במ"ע ס"ג דחולין שנשחטו בעזרה אסור בהנאה כמ"ש הרמב"ם עי' בכל המקומות שרשמתי ותבין שכן היא, וכיון שזכינו לברר בס"ד דרבינו סובר דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ממילא תו ליכא למימר דסובר כר' יהודא דיליף איסור הנאה מאותו כיון דאיצטריך אותו לדרשה דר"מ על חולין שנשחטו בעזרה וא"כ היכי כתב רבינו ובטריפה לכלב תשליכון אותו אלא על הקושיא זו י"ל כמו שתירץ הלח"מ הל' שחיטה פ"ב הל"א שהקשה ג"כ על הרמב"ם כעין קושיא זו עי"ש אבל הקושיא הא' הנ"ל על רבינו ק"ל מאד. וגם על מ"ש רבינו ובחלב נאמר יעשה לכל מלאכה ג"כ ק"ל מאד דמדיליף היתר הנאה בחלב מיעשה לכל מלאכה ע"כ מוכח דפסק כר' יוסי הגלילי פסחים דף כ"ג ע"א ולא כר"ע וא"כ ממילא מוכח דסובר דלא אמרינן כשהותרה נבילה חלבה וגידה נמי הותרו אלא סובר כשהותרה נבילה היא הותרה חלבה וגידה לא הותרו כמ"ש הגמ' שם אליבא דריה"ג דאפי' לפי תירוץ הב' של הגמ' שם דגם ריה"ג סובר דגיד שרי בהנאה לא מטעם דכשהותרה נבילה חלבה וגידה נמי הותרו שרי אלא למד מק"ו מחלב עי"ש וכיון דרבינו סובר דכשהותרה נבילה חלבה וגידה לא הותרו א"כ ק"ל היכי כתב דכשהותרה נבילה בהנאה היא וחלבה וגידה הותרה, ועוד ק"ל היכי פסק כריה"ג נגד ר"ע הלא קיי"ל בעירובין מ"ו הלכה כר"ע מחבירו וכדי ליישב את כל הנ"ל הי' צריך להאריך מאד בסוגי' זו ואין לי עת עתה להאריך בזה ולא באתי רק לעורר: