ברית משה, מצות לא עשה יד:יא

1וממילא לפי הנ"ל מהמחבר גופא סי' הנ"ל באמת לא מוכח מידי לענינינו כיון דהמחבר לא דיבר מזה כלום כמו שכתבנו אבל באו"ח סי' ש"ז סעיף ט"ז כתב המחבר וז"ל מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם כו' והמג"א שם ס"ק כ"ג כתב וז"ל ועובר משום כו' התוס' והרא"ש כתבו דדוקא בדיוקנה העשויה לשם ע"ז עובר עי"ש אבל בע"ז דף נ' כתבו התוס' דאפילו בכל דיוקנה אסור אלא בצורתא דזוזא שרי שרגיל לראות בה תדיר ולא שייך הפנאה והעולם נוהגין כסברא ראשונה ונ"ל דראייה בעלמא שרי לכ"ע עי' רס"י רכ"ט עכ"ל עי' במחה"ש שם נראה מהמג"א דהמחבר פסק כתוס' דע"ז אבל היד אפרים שם כתב על המג"א וז"ל צ"ע דבש"ע אין מזכיר מדיוקנה ובאמת שצ"ע על הש"ע שהעתיק הך אל תפנו על מליצה ומשלים ובשבת קמ"ט איתא על דיוקנאות רק רבינו יונה כתב לאסור משום מושב לצים ונראה שיש חסרון איזה תיבות במג"א וצ"ל ובשבת אמרינן האי טעמא על דיוקנה שאף בחול אסור להסתכל בה וכתבו התוס' והרא"ש כו' עכ"ל אבל לי"נ דל"צ להגיה כלום במג"א כי גם התוס' שבת העתיק את המג"א כמו שהוא לפנינו אלא נ"ל בס"ד בכוונת המג"א כך דמהמחבר נראה דסובר כהערוך הנ"ל מחודש ו' דמ"ש המחבר ואף בחול אסור משום מושב לצים הם דברי ר' יונה מובא ברא"ש בשבת פכ"ג סוף סי' א' ומ"ש המחבר אח"כ ועובר משום אל תפנו כו' הם דברי עצמו ולכאורה קשה מהיכא למד המחבר דכשקורא בדברי חשק או שאר דברים שעובר משום אל תפנו אעכצ"ל דסובר כהערוך שכ' בזמן שאתם מסתכלין בהם אתם מפנין אל מדעתכם והמחבר סובר הפשט בהערוך כמו שכתבנו מחודש ו' דכשמסתכלין אפילו על צורות נוי ג"כ מפנה אל מדעתו ולא כמו שכתבנו סוף מחודש ט' אליבא דהרמב"ם הפשט בהערוך ומשום דסובר המחבר כהערוך ע"כ כתב דאפילו כשקורא במליצות או בשאר דברי הבלים עובר על אל תפנו אל האלילים וגם ממה שכ' אח"כ המחבר לא תפנו אל מדעתכם ג"כ מוכח דסובר כהערוך וכיון דסובר כהערוך א"כ ע"כ מוכח דסובר כהתוס' דע"ז דאל"כ נשאר עליו קושיות התוס' והרא"ש דשבת מבנן של קדושים אעכצ"ל דהמחבר פסק כהתוס' דע"ז וממילא לפי הנחה זו שפיר יש להבין את המג"א בלי שום הגה די"ל דהמג"א הביא את שיטות התוס' והרא"ש דשבת וגם את שיטת התוס' דע"ז להודיענו בזה דמהמחבר מוכח דסובר כשיטת התוס' דע"ז וגם ל"ק הצ"ע של היד אפרים על המג"א דבש"ע לא מזכיר מדיוקנאות דלפי דברינו באמת הוי כאלו מזכיר הש"ע מדיוקנאות כמובן, עכ"פ זה מוכח בפי' מהמחבר דפסק כשיטות רש"י והערוך והר"ן ותוס' דע"ז הנ"ל וא"כ ק"ל על המחבר דמדוע סתם בספרו ב"י ביו"ד סי' הנ"ל כשיטות התוס' והרא"ש דשבת ובאו"ח סתם כשיטות רש"י ותוס' דע"ז ובפרט על הלבוש ק"ל ביותר דבאו"ח סי' הנ"ל כתב ג"כ כהמחבר נראה דפסק כשיטות רש"י ותוס' דע"ז וביו"ד סי' הנ"ל פסק בפי' כשיטות התוס' והרא"ש דשבת וצ"ע:

2אבל אח"כ ראיתי באלי' רבה ז"ל סי' ש"ז שכ' על המחבר ז"ל ועובר כו' צ"ע דבשבת קמ"ט קאמר זה על דיוקנאות אבל במליצות אלו משמע דאין בהם מושב לצים וכן מבואר בתוס' דף קי"ו דמייתי ברייתא זו וכתבו טעם דמושב לצים ואפשר דס"ל כיון דיש בו מושב לצים עובר משום אל תפנו מדעתכם ועי' פירש"י שם וצ"ע גם הא כתבו תוס' דף קמ"ט בדיוקנה העשויה לשם ע"ז אבל לנוי מותר וכ"כ הרא"ש וכ"כ אגודה פ' כל הצלמים ור' ירוחם וש"ך יו"ד סס"י קמ"ב ואף שתוס' ע"ז דף נ' לא כתבו כן יחידאה הוא נגד השיטות שהבאתי ואפשר דספרי חשק גרע מדיוקנאות וצ"ע עכ"ל נראה מא"ר דהיה קשה לו על המחבר דמדוע פסק כתוס' דע"ז נגד כל הני פוסקים שהביא הוא שם דיחידאה הוא אבל לפי מה שהבאתי במחודש ו' הרבה פוסקים דסברו כתוס' דע"ז באמת לאו יחידאה הוא וא"כ מחמת קושיות הא"ר לא צריך עדיין לומר כתירוצו אלא מחמת הסתירה שהקשינו באמת צ"ל כמ"ש הא"ר דבאו"ח ג"כ פסק כהתוס' והרא"ש דשבת אלא המחבר סובר דספרי חשק גרע מדיוקנאות של נוי וא"כ ממילא גם על הלבוש י"ל כן כמובן, וא"כ תליא שיטת המחבר בהמג"א וא"ר הנ"ל דלהמג"א סובר המחבר כהתוס' דע"ז ולא"ר סובר כתוס' והרא"ש דשבת ומה מאד נ"ל בס"ד ליישב בזה מה דק"ל על הברכי יוסף יו"ד סי' הנ"ל דבתר שהביא את הרדב"ז דג"כ פסק כשיטות רש"י והערוך ובתר שהביא דרוב פוסקים פסקו כשיטות התוס' והרא"ש דשבת כתב וז"ל ומ"מ הירא דבר ד' יחוש לדעת הערוך ורש"י והר"ן והרדב"ז דאסרו בכל צורה דעלמא ויש לקצר בזה משום מוטב שיהי' שוגגים כו' עכ"ל ולכאו' קשה אמאי לא הביא דגם המחבר באו"ח פסק כן אבל בהנ"ל י"ל דהברכי יוסף סובר בדעת המחבר כמ"ש הא"ר ודו"ק בכל הנ"ל ואז תבין לדינא במל"ת זו:

3ומ"ש רבינו ובתוספתא שנינו לא יטייל אדם עם תועים כו' לכאו' ק"ל דלפי דבריו דסובר דאסור לפנות בהליכה אחר ע"ז וכמ"ש גם הדינא דחיי בשמו וגם הדבר המלך הנ"ל הביא בשם רבינו דפניית ע"ז בהילוך הוי לאו א"כ מדוע לא חשב רבינו גם את זה בהדי אינך ג' דברים שחשב כאן שלא לפנות אחר ע"ז כלל לא במחשבה ולא בראייה ולא בדיבור והו"ל למימר גם ולא בהילוך וגם ברמזיו ובקיצור שלו לא דיבר מזה כלום וזה טעמא בעי וגם על הרמב"ם ק"ל דמדוע השמיט את התוספתא זו והגמיי' שם הביאה ולא דיבר מזה ובאמת צ"ע: