ברית משה, מצות לא עשה יד:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 14:3
Open in the reader →1אבל רבינו י"ל דסובר הפשט בפסיקתא הנ"ל דלא מיבעיא דלפנות אחר ע"ז לעבדה כמו שסברו החכמים דספרא בודאי דאסור אלא אפילו להביט כו' כמו שסובר ר' יהודא ג"כ אסור וממילא לפי"ז ליכא הוכחה מהפסיקתא דלפנות אחר ע"ז בראייה יהא יותר קיל מלפנות אחר ע"ז במחשבה או בדיבור אלא אדרבה כיון דאיכא לכל אחד מג' אופנים הנ"ל אזהרה בפני עצמה מוכח מזה דליכא למיגמר חד מחבריה וע"כ סובר רבינו דאל תפנו אל האלילים לא הוי אזהרה כוללת אלא בא להזהיר על ראיית ע"ז לחודא [וגם מהסמ"ק ז"ל נראה דסובר כרבינו דבסי' כ"ט כתב וז"ל שלא להסתכל בצלמים דכתיב אל תפנו אל האלילים וכן נראה מזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קפ"א אות ס"ז עי"ש] וע"כ לא כתב רבינו כשהביא את הגמרא דשבת שהצורה עצמו אסור להסתכל בה תיבת אפילו להסתכל כמ"ש הרמב"ם משום דבאמת סובר דלא הוי אפילו רבותא כמו שכתבנו, וזה ל"ק דלפי שיטתו דלכל אחד מג' אופנים הנ"ל יש אזהרה בפ"ע אמאי לא מנה רבינו כל אחד למל"ת פרטי דבשלמא להרמב"ם כיון דנכללין גם באל תפנו אל האלילים ע"כ לא מנה אלא לחד לאו אבל לרבינו לכאורה קשה אבל ע"ז י"ל דכיון דכולן הם מענין אחד שלא לפנות אחר ע"ז אף שזה בא להזהיר שלא לפנות במחשבה וזה בא להזהיר שלא לפנות בראייה וזה בא להזהיר שלא לפנות בדיבור אעפ"כ הענין חד היא שלא לפנות אחר ע"ז כלל ע"כ לא מנה אלא ללאו אחד כמובן: וממילא לפי הנ"ל יש נפ"מ גדולה לדינא בין רבינו להרמב"ם כשעובר ופונה אחר ע"ז ע"י מעשה דאז לוקין עליו כמ"ש רבינו והרמב"ם [וזה דהיכי משכחת מעשה י"ל דבראייה משכחת כמ"ש המרש"ל ז"ל בביאורו כאן כשהיתה ע"ז מכוסה והוא מגלה אותה כדי שיראה אותה ובמחשבה משכחת כמו שאכתוב לקמן בס"ד בשם הלח"מ אבל בדיבור באמת לא משכחת מעשה] אם פונה במחשבה אחר ע"ז במעשה אז לרבינו צריך להתרות מהלאו ופן תשא עיניך השמימה וגו' אבל אם התרה מהלאו אל תפנו אל האלילים אינו מועיל למ"ד דצריך למימר בשעת התראה דעל איזה לאו היא עובר עי' במנ"ח שהביא את זה כמעט בכל מצוה אבל להרמב"ם מועיל התראה זו כיון דהוי אזהרה' כוללת, וזה ל"ק דהיכי יכלינן למימר דלהרמב"ם אם התראה מהלאו דאל תפנו גם על הפונה במחשבה ג"כ לוקין הלא הא דאל תפנו הוי אזהרה כוללת לא ידעינן אלא מק"ו כהנ"ל ואין מזהירין מה"ד דעל זה י"ל דכיון דיש אזהרה מיוחדת ג"כ כהנ"ל מחודש ב' ע"כ שפיר מזהירין מה"ד וכמ"ש הרהמ"ג ז"ל דהיכא דעונש מפורש מזהירין מה"ד כמו כן נמי י"ל דכשיש אזהרה מיוחדת ג"כ מזהירין מה"ד כמובן:
2וממילא לפי הנ"ל מיושב בס"ד שפיר מעל רבינו קושיתינו הנ"ל מחודש א' דקושי' השניה ל"ק כיון דרבינו באמת סובר דאל תפנו אל האלילים לא הוי אזהרה כוללת ועל הקושי' הראשונה הנ"ל י"ל דכיון דלא משכחת שיהא עובר בלאוין הללו ע"י מעשה אלא או כמ"ש המרש"ל הנ"ל או כמ"ש הלח"מ שאכתוב לקמן בס"ד והחילוק שביניהם היא זה דלהמרש"ל לא משכחת מעשה אלא בראייה ולהלח"מ לא משכחת אלא במחשבה כמ"ש לקמן וא"כ י"ל דרבינו ל"ס כהמרש"ל מהטעם שכ' הדינא דחיי שאכתוב לקמן דעיקר כהלח"מ וכיון דרבינו סובר כהלח"מ דלא משכחת פנייה אחר ע"ז במעשה שלוקין אלא במחשבה ואז באמת לוקין מהלאו ופן תשא עיניך וגו' כיון דזה הוא אזהרה של פניית אחר ע"ז במחשבה כהנ"ל וא"כ ממילא י"ל דרבינו הכי קאמר שלא לפנות אחר ע"ז כוונתו שלא לפנות בין במחשבה בין בראייה בין בדיבור כמ"ש אח"כ וכל הפונה אחריה בדרך שהוא עשה בה מעשה הר"ז לוקה כוונתו דכל הפונה במחשבה בדרך שעשה בה מעשה כמ"ש הלח"מ [דבענין אחר לא משכחת מלקות בלאו זה כהנ"ל] וע"כ כתב שפיר רבינו על זה שנ' ופן תשא עיניך וגו' ולא את הפסוק אל תפנו כיון דהפסוק ופן תשא הוא אזהרה על פניית אחר ע"ז במחשבה כהנ"ל וגם י"ל דמש"ה ל"כ רבינו מתחלה את כל הדברים של פניית אחר ע"ז ואח"כ את הא דלוקה כדי שלא נטעה לומר דלוקה קאי גם על הלאו דאל תפנו דהיינו כשפונה אחר ע"ז בראייה כיון דאז הי' צ"ל דסובר דמשכחת מעשה כמ"ש המרש"ל ג"כ ובאמת לא סובר כהמרש"ל וע"כ כתב מתחלה לוקה ואח"כ תיכף את הלאו ופן תשא וגו' להורות בזה דסובר כמ"ש הלח"מ ודלא כהמרש"ל, אבל הרמב"ם דסובר דאל תפנו וגו' הוי אזהרה כוללת באמת באיזה אופן שעובר ע"י מעשה לוקין משום אל תפנו כהנ"ל וע"כ אפילו כשנא' דהרמב"ם ג"כ סובר כהלח"מ לא הי' מהרמב"ם הוכחה על זה אפילו כשהיה מביא מתחלה את המלקות ואח"כ כל הפסוקים של הלאו זה כיון דאין לוקין אלא מאל תפנו וגו' ע"כ הביא הרמב"ם מתחלה את הפסוקים ואח"כ את המלקות כיון דסדר זה הוא סידור מיושר אלא רבינו עשה את השינוי זו משום כוונה הנ"ל להורות דסובר כהלח"מ ודו"ק: