ברית משה, מצות לא עשה יד:ד
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 14:4
Open in the reader →1וכל (ב) הפונה אחריה בדרך שהוא עשה בה מעשה כו'. הנה המרש"ל כתב דמשכחת מעשה כהנ"ל בשמו נראה מדבריו דמעשה זו בחלק ראייה וכ"כ מוהר"ר יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן והסדר משנה ז"ל הל' עכו"ם פ"ב הל' ג' כתב וז"ל ועשיית המעשה בפניה אל האלילים כגון שהיתה הוילון פרוסה על ע"ז והסיר הוילון ההוא כדי להסתכל בצורת הע"ז הרי עשה מעשה להסתכל בהצורה ההיא ולעבור על הלאו והאזהרה של אל תפנו וגו' או שהיתה הע"ז רחוקה מעיניו ואינו רואה אותה לרחקותה והלך אליה או נטלה בידו וקרבה לעיניו או נטל שפופרת עי' עירובין מ"ג ע"ב והוא קנה הבטה להביט בו צורות הע"ז העומדות מרחוק או שהי' זקן ולבש בתי עינים כדי לראות ולהסתכל בדקדוק בצורות הע"ז הרי בכל אלה עשה מעשה רב לעבור על הלאו דאל תפנו וגו' עכ"ל נר' דכל הני מעשים שמנה הסד"מ הם ג"כ בחלק פניית ראייה אחר ע"ז, אבל הדינא דחיי ז"ל כתב על מ"ש רבינו בדרך שהוא עשה בה מעשה וז"ל לשון הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' עכו"ם ולא ידעתי מה מציאות יש בפניית ע"ז שיהי' מעשה דראייה ודיבור ומחשבה לא מיקרי מעשה ולהרב הסמ"ג ז"ל שכ' שאפילו בהליכה אסור לפנות אחריה ניחא דבהליכה וטיול בתועים מיקרי מעשה אבל הרמב"ם לא הזכיר פנייה דהליכה ואעפ"כ כתב וכל הנפנה אחריה בדרך מעשה לוקה ואי"ל שהלך למקום אחד או שתפס בידו כלי שהיה חקוק בו צורה כדי לראותו דמיקרי מעשה או כמ"ש המרש"ל שהיתה מכוסה וגילה אותה דכיון דבהליכה או בגילוי או בתפיסה אינו עושה איסור אינו נקרא לאו שיש בו מעשה להתחייב עליו דומיא דידעוני דאפילו שעושה מעשה בהכנסת העצם בפיו לא מיקרי מעשה מאחר שאח"כ מדבר מאליו כדאמרינן בפ"ד מיתות וכמו שפירש"י ז"ל ומיהו לפי מה שכתבתי בלאוין ל"ז ול"ח דידעוני אית ביה מעשה בהנחת העצם בפיו לפי דברי הרמב"ם ניחא, ולהרב לח"מ בפי"ט מהל' סנהדרין ראיתי שכ' מציאות מעשה בפניית ע"ז וכתב שמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בסה"מ ובקשתיו ולא מצאתיו עכ"ל נר' בפי' דהדד"ח חולק על כל הני מציאות שכ' המרש"ל והסד"מ ומודה למ"ש הלח"מ דז"ל הלח"מ ז"ל שם הלכה ד' ד"ה הנודר בשם וכ"ת בשלמא התם דהיינו גבי פונה אחר ע"ז משכחת לה מעשה שיפנה לדבר אחד שבידו ויאמר כזה על צורה כזו לחול כו' כמו שמבואר בדברי רבינו בסה"מ כו' עכ"ל ונ"ל בס"ד בכוונת הלח"מ דהרמב"ם בסה"מ הנ"ל מחודש א' כתב וז"ל הכוכב פלוני ירד על תואר כך ויעלה כך כו' עי"ש ובפי' המשניות בע"ז ריש פ' כל הצלמים כתב הרמב"ם וז"ל חושבין בעלי זה המעשה כי כשתהיה השמש במעלה ממעלות הגלגל איזה מעלה שתהיה יעשה צלם לאותה המעלה על דמות הצורה המיוחסה לאותה המעלה ונראית ממנו כוחות במציאות בעניני אותה צורה כו' עי"ש ועם פי' המשניות זה שפיר יש להבין מ"ש הרמב"ם בסה"מ הנ"ל הכוכב פלוני כו' דכוונתו שעשה תואר לאותו כוכב כדי שירד על אותה תואר [כן חושבו המנובלים ההם] וא"כ י"ל דכוונת הלח"מ במ"ש שיפנה לדבר אחד שבידו כו' דכשנטל בידו איזה תואר שלהם הנעשה לאיזה כוכב ויאמר כזה על צורה כזו לחול הוי פונה במעשה אחר ע"ז במה שנטל אותה תואר בידו ובחנם כתב הדד"ח שביקש בסה"מ ולא מצא מ"ש הלח"מ משמו די"ל דהלח"מ כיוון למה שכתבנו, וממילא לפי"ז עכצ"ל דמציאות המעשה אחר פניית ע"ז שכ' הלח"מ היא בחלק פניית המחשבה כיון דאזהרה לזה שלא ליטול את התואר בידו לאיזה כוכב לענין זה הנוהגים בכוכבים היא מהפסוק ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים וגו' והפסוק ופן תשא וגו' הוא אזהרה שלא יפנה אחר ע"ז במחשבה כהנ"ל מחודש ב' וא"כ עכ"מ כמו שכתבנו כמובן:
2אבל לכאורה ק"ל דמדוע ל"כ המרש"ל ולח"מ ודד"ח והביאור הנ"ל שמשכחת מעשה בלאו דאל תפנו כמ"ש היראים סי' ס"ה וז"ל כתיב בפ' קדושים אל תפנו אל האללים מכאן למדנו אזהרה להא דתנן בפ' ד' מיתות המגפף המכבד והמרבץ המרחיץ הסך המלביש והמנעיל הרי אלו בל"ת פירשו רבותינו בלאו דאל תפנו ותניא בת"כ אל תפנו אל האלילים אל תפנה כדי לעבדן ר' יהודא אומר אל תפנה לראותן ודאי פי' להסתכל בהן ר"י אינו חולק אלא מוסיף לדרוש והכי תניא בפ' שואל בשבת ודיוקני עצמה אסור להסתכל בה אף בחול משום שנא' אל תפנו וגו' מאי תלמודא אמר רב חנן אל תפנו אל מדעתכם עכ"ל וגם רש"י סנהדרין ס"ג ע"א ד"ה אבל המגפף כו' עובר בל"ת כתב וז"ל לא תלכון אחרי אלקים אחרים א"נ אל תפנו אל האלילים וכגון שאין דרכן בכך עכ"ל וא"כ ממילא שפיר משכחת מעשה בלאו דאל תפנו כשמגפף או מכבד או מרבץ את הע"ז כמ"ש היראים ורש"י, אבל אחר עיון קצת ראיתי דשפיר עבדו שלא כתבו את זה דהם רצו להמציא מעשה בפניית ע"ז אליבא דרבינו והרמב"ם ואליבייהו לא יכלו לכתוב את זה כיון דהם לא סברו כהיראים דאזהרה למגפף ומכבד ואינך מאל תפנו אל האלילים אלא הם סברו כרש"י במתניתין דסנהדרין ס' ע"ב דאזהרה למגפף ואינך מלא תעבדם כ"כ הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ג הל' י' ורבינו מל"ת י"ח, ובנר מצוה סי' י' אות ג' ראיתי שכ' בשם הפר"ח שמפרש באמת אליבא דהרמב"ם דמשכחת מעשה במגפף ואינך וזה פליאה גדולה לי על הפר"ח דהיכי יכול לומר כן הלא הרמב"ם לא סובר כפי' שני של רש"י דסנהדרין הנ"ל וכהיראים דאל תפנו אזהרה למגפף אלא סובר כמו שכתבנו וצ"ע: