ברית משה, מצות לא עשה יד:ה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 14:5
Open in the reader →1הרי (ג) זה לוקה כו'. כלשון זה כתב גם הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ב הל' ג' וכתב הקובץ שם וז"ל והוי יודע דמוכח מדברי רבינו כאן אע"ג דלאו זה משכחת בלי מעשה מ"מ כיון דעביד מעשה עכ"פ מיחייב דלא כמ"ש החינוך במצוה שמ"ה ושמ"ו דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אע"פ שיש בו מעשה אין לוקין עכ"ל ולפי דבריו גם מרבינו יש להוכיח כן וא"כ קשה מכאן על מ"ש הדינא דחיי מל"ת י"א דרבינו סובר כהחינוך, אבל לכאורה ק"ל על הקובץ דהיאך נעלם ממנו דהחינוך בעצמו כתב במצוה רי"ג וז"ל והעובר עליה ופנה אחר ע"ז בדרך שיהא עושה בה מעשה לוקה עכ"ל וא"כ יש סתירה בחינוך גופא אעכצ"ל דהחינוך סובר את החילוק של השער המלך ז"ל שכתבנו לעיל במל"ת י"א סוף מחודש ג' ועי' בהגהות על המצות השם מצוה רי"ג שמציין לעי' במצוה ס"ה דשם הביא את החילוק של השה"מ וגם המנ"ח מצוה רי"ג כתב לתרץ את החינוך כן וממילא לפי"ז באמת שפיר י"ל דגם רבינו והרמב"ם סברו כהחינוך אלא סברו ג"כ את החילוק של השה"מ וכמו שכתבנו במל"ת י"א מחודש ג' וא"כ ק"ל על הקובץ דהיכי יכול להוכיח מכאן דהרמב"ם ל"ס כהחינוך, ואחר שכתבנו את זה ראיתי בדרך המלך הנדפס מחדש בהל' עכו"ם שם שכבר עמד על הקובץ בפי' הקצר, ומה שהקשה הדרך המלך שם על המרש"ל הנ"ל שכ' דמשכחת מעשה כגון שהיתה מכוסה וגילה לראותה מתוס' דשבועות דף ד' ע"א ד"ה אבל אוכל דסובר התוס' דבנשבע על הככר לאכלו וזרקו לים לא חשיב מעשה כיון שאין המעשה מעצם העבירה וה"נ מה שמגלה הכיסוי לא חשיב מעשה כן הקשה עי"ש אבל באמת איני יודע מה קשה לו הלא המרש"ל ל"כ את זה אלא אליבא דרבינו ומאן לימא לן דרבינו סובר בהא דזרק הככר לים כהתוס' דלא חשיב מעשה הלא הפנ"י ז"ל בשבועות שם הניח את התוס' בצ"ע וכתב דמהרמב"ם הל' שבועות פ"א הל' ג' מוכח דל"ס כהתוס' מדכ' נשבע אחת מארבע מחלוקות אלו כגון כו' או שיאכל ולא אכל הר"ז שבועת שקר כו' ואם נשבע לשקר במזיד לוקה ומדכ' הרמב"ם על החילוק שיאכל ולא אכל שלוקה הלא לאו שאב"מ היא וצ"ל דאיירי כשזרק את הככר לים א"כ מוכח דל"ס כהתוס' דשבועות כ"כ הפנ"י עי"ש וא"כ ממילא י"ל דגם רבינו ל"ס כהתוס' דשבועות ואי"ל דכיון דרבינו כתב במל"ת רל"ט וז"ל נשבע על אחת מאלו ושיקר כגון שנשבע שלא יאכל ואכל או נשבע שאכל ולא אכל כו' ולוקה אם במזיד היה עכ"ל וכיון דרבינו לא נקיט אלא שאכל ולא אכל ולא נקיט שלא יאכל ואכל או שיאכל ולא אכל כמו שנקט הרמב"ם נאמר דמוכח מזה דסובר כהתוס' דשבועות הנ"ל אבל עי' במגלת ספר ז"ל מל"ת רל"ט שהוכיח בראיות ברורות שצריך להגיה ברבינו כמ"ש הרמב"ם וא"כ ממילא י"ל דגם המרש"ל סובר בדעת רבינו כן וממילא ל"ק עליו מתוס' דשבועות, וגם אי"ל כיון דהפנ"י ל"כ את מ"ש לחלוטין וגם מהכ"מ והלח"מ הל' שבועות שם נר' דסברו בדעת הרמב"ם דסובר כהתוס' דשבועות וע"כ הקשה הדרך המלך על המרש"ל שפיר אבל מה יענה הדה"מ על הירושלמי פ"ג דשבועות הלכה ז' דאיתא שם שבועה שאוכל ככר זה היום כו' ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין פטור כו' טעמא דר"ל משום שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה מה מפקה מביניהון שרפה והשליכה לים אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התרייה פטור ואין תימר משום שהוא בל"ת הרי יש בה מעשה עכ"ל מוכח מהירושלמי בפי' דכשנשבע שיאכל ככר זה וזרקה לים או שרפה מיקרי לאו שיש בו מעשה ואין שום חולק על זה עיי"ש וגם מגמ' דילן ליכא הוכחה דלא כהירושלמי וא"כ בודאי הפשט בהרמב"ם דהל' שבועות כמ"ש הפנ"י דמהיכא תיתי נאמר דהרמב"ם ל"ס כהירושלמי וממילא גם ברבינו שפיר סובר המרש"ל דסובר כהירושלמי ולא כתוס' דשבועות הנ"ל ולית כאן שום מקום לקושיות הדה"מ על המרש"ל אלא אדרבא על התוס' דשבועות קשה מהירושלמי ובאמת כבר תמה על התוס' המגילת ספר במל"ת רל"ט והניח בצ"ע וגם במל"ת שנ"ד דיבר מזה עי"ש ובאמת גם על הפנ"י וכ"מ ולח"מ הנ"ל יש מקום לתמוה דמדוע לא דברו מהירושלמי זה כלום וצ"ע: