ברית משה, מצות לא עשה יד:ז
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 14:7
Open in the reader →1אבל מהרמב"ם הל' עכו"ם הנ"ל נראה שג"כ סובר כתוס' והרא"ש מדכ' בהלכה ב' ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור שנ' אל תפנו וגו' ומדכ' הצורה בה"א הידועה משמע דקאי יגל ע"ז דלעיל מיניה כ"כ הסד"מ שם ולי"נ ראי' לזה מדכ' בהלכה ?' שם וכל הלאוין האלו בענין אחד הן והוא שלא יפנה אחר עכו"ם כו' וכל הלאוין שכ' כוונתו על הלאו ופן תשא עיניך השמימה שכ' בהלכה א' שם ועל הלאו אל תפנו אל האלילים שכ' בהלכה ב' שם ועל הלאו ופן תדרוש לאלהיהם שכ' ג"כ בהלכה ב' שם ועל הני ג' לאוין כתב שהן מענין אחד שלא יפנה אחר עכו"ם ומדכ' אחר עכו"ם דוקא נראה בפי' דסובר דגם על הלאו אל תפנו אינו עובר אלא כשהסתכל בע"ז אבל לא בצורה שנעשית לנוי וכן נראה בפי' מסה"מ הנ"ל מחודש א' מדכ' אפילו להסתכל צורות הצלם ובספרי פני משה בהל' עכו"ם שם כתבנו עוד ראי' ע"ז עי"ש וכ"כ הכ"מ בהל' ב' שם ול"כ הכ"מ דמהיכא למד את זה ואפשר דעל הראי' של הסד"מ וגם על הראיות שכתבנו כיוון וגם מרבינו נ"ל להוכיח דסובר כהתוס' והרא"ש מדכ' שלא לפנות אחר ע"ז כו' אלמא שדיבר מע"ז ועל זה כתב אח"כ ואמרינן בשבת שהצורה עצמה אסור להסתכל בה כו' ומדכ' שהצורה מוכח דקאי על הצורה של ע"ז דלעיל מיניה וגם מדכ' אח"כ כל הלאוין האלו מענין אחד שלא לפנות אחר ע"ז כלל לא במחשבה ולא בראייה ולא בדיבור ומדכ' כל הלאוין כיוון גם על אל תפנו ואח"כ כתב שלא לפנות אחר ע"ז כו' מוכח בפירוש דסובר כמו שכתבנו וכ"ס הסמ"ק ז"ל סי' כ"ט מדכ' וז"ל שלא להסתכל בצלמים [דהיינו אלילים] דכתיב אל תפנו והד"כ דהיינו אלילים מוכח שכיוון בזה להורות שלא נטעה דגם על שאר צורות קאי וכן יש להוכיח מהיראים הנ"ל מחודש ד' מדכ' בתר שהביא את הת"כ והכי תניא בפ' השואל כו' ובת"כ איתא בפי' דקאי על ע"ז ועל זה כתב והכי תניא בפ' השואל מוכח מזה דסובר כהתוס' והרא"ש וגם החינוך והאלה המצות הנ"ל מחודש א' סברו כן וכ"ס הזוהר הרקיע סי' הנ"ל וממילא הרוחנו בהנ"ל שגם רבינו והרמב"ם והיראי' והסמ"ק והחינוך והזוה"ר ואלה המצות קיימו בחדא שיטתא עם התוס' דשבת והרא"ש והר"י דלא אסור להסתכל אלא בצורה של ע"ז אבל בצורה לנוי מותר:
2אבל במה שסברו התוס' והרא"ש ור"י דאפילו כשלא נעבדה עדיין ג"כ אסור בזה נ"ל להוכיח דלא סברו כוותייהו מדלא כתבו בפי' כן דמסתימת דבריהם מלשון ע"ז דנקטו נר' בפי' שדברו מע"ז שנעבדה דסתם ע"ז פירושא כן הן אמת שראיתי בפרשת הכסף ז"ל על הרמב"ם שבהל' עכו"ם שם כתב וז"ל אמנם הרא"ש ז"ל כתב דאיכא איסורא להסתכל בע"ז אע"פ שלא נעבדה עדיין ובדברי רבינו הרמב"ם לא נתפרש זה אמנם אפ"ל דלא פליגי כו' עכ"ל נר' דהי' מסופק בזה הפרה"כ אבל לי נראה בס"ד להביא ראי' מפורשת דלא סובר הרמב"ם בזה כהרא"ש כיון דהרמב"ם דיבר שם מענין פניית ע"ז במחשבה וראייה ודיבור ולכל אחד יש לאו מיוחד כהנ"ל ודבר זה ברור אצלי דהלאו שלא לפנות אחר ע"ז בדיבור עכצ"ל דדוקא בע"ז שעבדוה איירי כיון דגם הפסוק גופא מורה על זה מדכתיב ופן תדרוש לאלהיהם לאמור איכה יעבדו וגו' וגם מדכ' הרמב"ם בהלכה ב' שם וז"ל ובענין הזה נאמר ופן תדרוש לאלהיהם לאמור איכה יעבדו שלא תשאל על דרך עבודתה היאך היא אע"פ שאין אתה עובדה שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמו שהן עושין שנ' ואעשה כן גם אני ומדכ' שלא תשאל על דרך עבודתה מוכח דהלאו שלא לפנות אחר ע"ז בדיבור לא שייך אלא בע"ז שעובדין אותה וכיון שכ' הרמב"ם אח"כ בהלכה ג' שם וכל הלאוין האלו בענין אחד הן והוא שלא יפנה אחר עכו"ם כו' א"כ מוכח בפי' דסובר שגם הלאו שלא לפנות אחר ע"ז בראייה לא איירי אלא בע"ז שעבדה דומיא דהלאוין שלא לפנות אחר ע"ז במחשבה ודיבור וא"כ ממילא גם מרבינו יש להוכיח כן כיון דגם רבינו כתב כלשון הרמב"ם והטעם דמדוע סברו כן ומהיכא למדו את זה אכתוב לקמן בס"ד, וא"כ לפי"ז י"ל בכוונת הסמ"ק הנ"ל במ"ש דהיינו אלילים כוונתו על אלילים שעובדין אותם דסתם לשון אלילים ג"כ מורה כן וממילא גם בהיראים והשאר מוני מצות הנ"ל י"ל דמדכתבו סתם ע"ז לשון זה מורה דבזה דאפילו כשלא נעבדה עדיין לא סברו כהרא"ש אלא כרבינו והרמב"ם כמובן: