ברית משה, מצות לא עשה קמא:א
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 141:1
Open in the reader →1ולא (א) תבשל גדי בחלב אמו כו', בחולין דף קט"ו איתא הרבה לימודים על איסור בשר בחלב אלא רבינו ז"ל תפס לעיקר כהתנא דבי ר' ישמעאל וכן תפסו כל המוני מצות ז"ל שאכתוב לקמן בס"ד וכן איתא בטוש"ע יו"ד סי' פ"ז, ומ"ש רבינו ומי שבישל חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה לדברי לוי כו' גם זה שם דף ק"ח ע"ב וכיון דרב חולק על לוי וסובר דלוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו ע"כ כתב רבינו לדברי לוי וא"כ נראה מרבינו דפסק כלוי וכ"פ הרמב"ם הל' מ"א פ"ט הל"א והטעם כתב הרהמ"ג משום הכלל דרב ולוי הלכה כלוי ועי' בלח"מ שם, ומדכתב רבינו ומי שבישל כו' לוקה כו' וגם האוכל כו' לוקה ולא כתב דלוקה גם על הנאה מוכח בפי' דסובר דאינו לוקה על הנאת בב"ח כמו שסובר הרמב"ם שם ולא כהרמב"ן בשגותיו על הסה"מ שורש ב' דסובר דלוקין על הנאת בב"ח ולקמן אדבר עוד מזה בס"ד, והב' לאוין שמנה רבינו כאן הם לא תבשל בב"ח ולא תאכל בב"ח, אבל את הלאו דהנאה לא מנה מהטעם שכ' ברמזיו וז"ל לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים ותניא דבי ר' ישמעאל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ובכ"מ איסור הנאה ואיסור אכילה לאו אחד הם ולא נמנו בחשבון כי אם שני לאוין אלו עכ"ל אבל לא זכיתי להבין את דבריו דנהי דבכ"מ איסור הנאה ואיסור אכילה לאו אחד הם היינו היכא דלא כתיב לאו מיוחד על הנאה אלא דילפינן איסור הנאה מדרשה דר' אבהו כ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע כמ"ש רבינו לעיל מל"ת קל"ט אבל היכא דכתיב לאו מיוחד על הנאה כגון הכא גבי בב"ח דכתיב חד לא תבשל על איסור הנאה מדוע לא ימנה גם איסור הנאה למל"ת בפ"ע וגם על השאר מוני מצות קשה קושיא זו כיון שג"כ מנאו כרבינו הסה"מ מל"ת קפ"ו קפ"ז היראים סי' קמ"ח קמ"ט הסמ"ק סי' קע"ו רי"ג החינוך האה"מ מצ' צ"ב קי"ג העיר מקלט מצ' צג קע"ו המצה"ש ומהר"ש מצ' צ"ב קי"ד הדבר המלך שער ב' פרק ס"ג ס"ד. הן אמת שבסה"מ שם ראיתי שרצה לתרץ את זה שכ' וז"ל ולמקשה שיקשה ויאמר לאיזה דבר מנית איסור אכילתו ובשולו שתי מצות ולא תמנה איסור הנאתו מצוה בפ"ע ידע המקשה כי איסור הנאה אין ראוי למנותו מצוה בפ"ע מפני שהיא והאכילה ענין אחד כי האכילה מין ממיני הנאה ואמרו בדבר שהוא לא יאכל אמנם הוא דמיון מדמיוני הנאה והכוונה שהוא לא יהנה בו לא באכילה ולא בזולתו והוא אמרו כל מקום שנאמר לא תאכלו לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה שבאר בה הכתוב התועלת בה והוא אמרו לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ולפי"ז השרש אין ראוי למנות איסור אכילה והנאה שתי מצות ואילו מנינו שתי מצות בבב"ח הי' ראוי כמו כן בחמץ ובערלה ובכלאי הכרם שיהי' בכל אחד מאלו שתי מצות אם איסור הנאה מצוה בפ"ע ומצד שנפל מאלו ולא מנה זולת הלאו שבא באכילתו לבד ובכלל זה איסור הנאה שהנחנו כמו כן יפול בבשר בחלב כו' עכ"ל וכ"כ החינוך שם ולזה מרמז המצות השם בהגהותיו שם וגם רבינו ברמזיו הנ"ל נ"ל שלזה כיוון אלא שקיצר קצת, אבל באמת עדיין לא ניחא לי כיון דסוף סוף עדיין קשה קושיתינו הנ"ל דלא דמי איסור הנאת בב"ח לשאר הנאות מהטעם שכתבנו וגם בזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קצ"ז אות ע"ד ראיתי שכ' על הטעם של הסה"מ וז"ל ואני מסתפק בענין זה מפני מה שאמרו בפ' כל שעה להכי לא כתב רחמנא אכילה בגופו למימרא שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו ולפי"ז הי' ראוי למנות איסור אכילה שלא כדרך הנאתו כגון שאכלו חם עד ששורף גרונו כי כן פי' רז"ל לאו אחר כמו כלאי הכרם שלא נכתב בהן אכילה אלא פן תקדש פן תוקד אש ואחז"ל שמפני זה אם אכלן שלא כדרך הנאתן לוקה ואיסור הנאה הי' באכילה או במכירה והנאה אחרת לאו אחר שאלו בא האיסור בלשון אכילה היה הדין עמו אבל מכיון שהוציאו בלשון בישול הי' אפשר לחלק ביניהם אכילה שלא כדרך הנאה לאו מיוחד והנאה לאו שני אחר שהכתוב חלקן מה שלא עשה בכל הדברים שיש בהם איסור אכילה והנאה והוא שהוציאן באזהרה אחת עכ"ל נראה מדבריו דאלו לא הי' בבב"ח איסור שלא כדרך הנאה לא הי' לו שום ספק בזה והי' מודה לטעמו של הסה"מ וא"כ גם עליו קשה דהיאך לא הרגיש דאפי' כשלא הי' בב"ח איסור שלא כדרך הנאה ג"כ קשה עדיין קושייתינו הנ"ל, ועוד ק"ל על הזוהר הרקיע דברמזיו כתב וז"ל מל"ת קצ"ז בב"ח באכילה מל"ת קצ"ח איסורו בבישול מל"ת קצ"ט איסורו בהנאה עכ"ל אלמא דברמזיו מנה גם איסור הנאה למל"ת בפ"ע הלא בחיבורו מסופק בזה אלא ע"ז י"ל דמה דמספקא ליה בחיבורו הי' פשיטא ליה ברמזיו אבל זה ק"ל כיון דמחיבורו נראה דכל ספיקתו לא היה אלא למנות איסור אכילת בב"ח שלא כדרך הנאה בפ"ע ואיסור הנאה בפ"ע אבל למנות סתם איסור אכילה בפ"ע ואיסור הנאה בפ"ע על זה לא הי' לו שום ספק וא"כ אמאי לא כתב ברמזיו בלשון זה בשר בחלב באכילה שלא כדרך הנאה:
2אבל אח"כ נזכרתי שהמל"מ ז"ל הל' יסוה"ת פ"ה הל"ח ג"כ עמד על הסה"מ הנ"ל וז"ל וראיתי ברבינו ז"ל בסה"מ שהאריך הרבה לתת טעם למה לא מנה מניעת הנאה למצוה בפני עצמה וכתב מפני שהיא ואכילה ענין אחד כי האכילה מין ממיני ההנאה כו' הנה טעם זה יספיק להיותו סיבה שלא נמנה מניעת ההנאה למצוה בפ"ע אך לא יועיל טעם זה לומר דלא ילקה הנהנה מבשר בחלב והדבר צריך אצלי תלמוד עוד ראיתי לרבינו ז"ל שכ' שם וז"ל ואלו מנינו ב' מצות בבב"ח הי' ראוי כמו כן בחמץ ובערלה ובכלאי הכרם שיהי' בכל אחד מאלו ב' מצות אם איסור הנאה מצוה בפ"ע כו' ולא ידעתי מה ענין זה לזה דבכל האיסורין לא באה אזהרה מיוחדת באיסור ההנאה אבל בבב"ח באה אזהרה מיוחדת באיסור ההנאה וא"כ ראוי הוא שימנה מניעת ההנאה בבב"ח למצוה בפ"ע ואף דמה שלא כלל הכתוב איסור ההנאה בבב"ח בכלל אכילה הוא לסיבה אחרת והוא לפי שהכתוב רצה לאסור האכילה אף שהיא שלא כדרך אכילתה וכמ"ש רבינו שם מ"מ אין הנידונים דומין ולא ראי זה כראי זה וכמבואר וראיתי להסמ"ג במל"ת רנ"ט שצדד לומר שראוי שנמנה לא תבשל גדי לאסור הנאה ולא נכלול אותו בכלל אכילה כו' עכ"ל המל"מ ולכאורה צריך להבין את דבריו דמתחלה כתב טעם זה יספיק כו' נראה שהסכים לטעמו של הסה"מ הלא בסוף דבריו הקשה עליו וצ"ל דבתחילה כתב על הסה"מ לשיטתו דסובר שיספיק טעמו דעדיין לא יספיק דמדוע לא ילקה על הנאה ובסוף דבריו הקשה על עיקר טעמו דלא יספיק כלל מחמת קושייתינו הנ"ל ובלח"מ הל' מ"א פ"ט הל"ב ראיתי שכ' לתרץ דמדוע לא לוקין על הנאה ומדוע לא נמנה למל"ת בפ"ע ובאמת תירוצו תירוץ נאה אבל לא על קושייתינו הנ"ל עי"ש ותבין: