ברית משה, מצות לא עשה טז:יט

1גרסינן (ט) בב"ב כו'. בגמרא שלפנינו ב"ב קכ"ט ע"ב איתא והלכתא כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי לבר מע"ז וקידושין אבל בנדרים פ"ז ע"א איתא והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש וא"כ לכאורה יש לדקדק דמדוע לא הביא רבינו את הגמ' דנדרים כיון דבב"ב ליתא מגדף נהי דהשני גמ' לא פליגי דעכצ"ל דגם הגמרא ב"ב סובר דגם במגדף ובגירושין הדין כן וכמ"ש התוס' בב"ב שם ד"ה חוץ דגמ' ב"ב קיצר משום דמגדף הוי בכלל ע"ז ומגרש בכלל מקדש כי טעם אחד להם וכ"כ הנמוקי יוסף על הרי"ף בב"ב שם וכן צ"ל דסובר הרי"ף דאל"כ הי' קשה על הרי"ף ב"ב דסתם כלשון הגמ' דשם ובנדרים סתם כהגמ' דנדרים וכ"כ היד רמה בב"ב שם והר"ן בנדרים עי"ש וא"כ הדין אמת דגם מגמ' דב"ב מוכח דבמגדף ג"כ תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי אבל אעפ"כ כיון דרבינו כאן לא איירי אלא במגדף ובנדרים איתא בפירוש הדין זה במגדף א"כ אמאי לא הביא את הגמר' דנדרים או הו"ל למימר איתא בנדרים ובב"ב מדוע לא הביא רק את הגמר' דב"ב ותו הא בגמרא דב"ב ליתא הלשון כמו שהביא רבינו וע"כ נ"ל בס"ד דלרבינו באמת היה הגירסא בב"ב כמו שהביא ומשום דאיכא גם גירסא אחרת מגירסא שלפנינו ע"כ כתב רבינו גרסינן בב"ב כו' כוונתו דעכ"צ למיגרס כן כי היכי דלא תקשה הלכתא אהלכתא דפשטם של התוס' והנמ"י והר"ן הנ"ל בגמ' דב"ב לא הוטב לרבינו כיון דסובר דמגדף וע"ז לאו חדא מילתא הוא כמו שכתבנו לעיל מחודש ט"ז וכמו שאכתוב בס"ד לקמן מחודש כ' וא"כ ל"ל דנכלל בעובד ע"ז גם מגדף וע"כ גרס רבינו בגמר' דב"ב כמו שהוא הביא וכדי להודיענו את זה ע"כ הביא את הגמ' דב"ב ועי' בלח"מ הל' עכו"ם פ"ב ותראה בפי' שגם להלח"מ היה הגירסא בגמרא דב"ב כמו לרבינו כמובן.

2ומ"ש רבינו פירוש שאם בירך אחד את ה' או אמר לע"ז אלקי אתה כו' לפי הכלל שכ' היד מלאכי בכללי הרי"ף סי' י"ט וז"ל מסורת הוא בידינו דאין לך שום מפרש שיאמר כלומר או פירוש אלא כשאפשר לפרש פירוש אחר כו' עכ"ל צ"ל דהפי' שכ' רבינו קאי על ע"ז ולא על מגדף כיון דבמגדף ליכא לפרש באופן אחר וגם לא מצינו שום פוסק שיפרש באופן אחר אבל בע"ז מפרש הרשב"ם בב"ב שם באופן אחר עי"ש ע"כ כתב רבינו שפיר פירוש והטעם דמדוע באמת לא מפרש רבינו בע"ז כהרשב"ם י"ל משום דהוה קשה ליה על פירושו של הרשב"ם קושיות התוס' דב"ב שם ד"ה חוץ עי"ש ותראה דמחמת קושיא שהקשה התוס' על פירושו של הרשב"ם הביא התוס' אח"כ את פירושו של הר"י בהא דע"ז שהוא כמו שמפרש רבינו וגם הנמוקי יוסף שם מפרש על ע"ז כן ועל פירושו של הרמב"ם כתב דליתא מהטעם שכ' התוס':

3והטעם דמדוע בכל דברים תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ מהני ד' דברים הנ"ל עי' בתוס' ב"ב שם ד"ה והלכתא ובתוס' ב"ק ע"ג ע"ב ד"ה כי שכ' בשם הר"ת דבשאר דברים דאמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמי תקנתא דרבנן היא עי"ש הטעם אבל דמדוע בהני ד' דברים לא תיקנו כן ל"כ התוס' שום טעם וצ"ל דבהני ד' דברים העמידו אדאורייתא משום דחמורי" הם וכ"כ השט"מ בב"ב שם אבל הר"ן בנדרים דף הנ"ל הקשה על טעמו של הר"ת וכתב טעם אחר עי"ש והגאון מו"ה אייזיק שטיין בביאורו כאן הביא את טעמו של הר"ן וגם את הטעם של הר"ת כתב בד"ה והוא שלום עליך רבי וק"ל דכיון שהביא מתחילה את הא דהר"ן היכי יכול להביא אח"כ את הר"ת הלא הר"ן הניח את הר"ת בקושיא ואי משום דסובר הביאור דל"ק קושיות הר"ן א"כ הו"ל למימר דמדוע ל"ק וגם על המרש"ל בביאורו כאן ק"ל דהיאך שבק את טעמו של הר"ן והביא את הטעם של הר"ת ולא דיבר כלום מקושיות הר"ן וצ"ע, ומ"ש רבינו דתוך כדי דיבור הוא שיעור שלום עליך רבי כ"כ גם הרשב"ם בב"ב שם והגמ"יי הל' עכו"ם פ"ב עי"ש: