ברית משה, מצות לא עשה טז:כב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 16:22
Open in the reader →1ותניא (יב) איש איש מת"ל כו'. גם זה אי' בסנהדרין נ"ו וכל מי שלומד את הסוגי' זו היטב יראה כי דברי רבינו קשים מאד בפרט לשיטת רש"י דקושית הגמ' איש איש לרבנן ל"ל קאי בין לר' מיישא ובין לר' יצחק נפחא ומשני הגמ' דברה תורה כלשון בני אדם א"כ עכצ"ל דבין לר' מיישא ובין לר' יצחק האי ברייתא דקתני איש איש לרבות עכו"ם כו' ר"מ הוא וא"כ קשה היכי הביא רבינו את הברייתא זו דאתיא כר"מ דישראל חייב מיתה על הכנויים הא רבינו פסק כרבנן דעל הכנויים באזהרה וגם עוד שאר קושיות קשה עליו ויען כי כבר קדמני בזה הדינא דחיי ע"כ לא אאריך עי"ש שתירץ דרבינו סובר כשיטת התוס' דסוגייתינו ד"ה ואליבא דר"מ ותירוצו אמת וצדק כיון שנראה בפי' כן מרבינו אלא עדיין צריך תבלין קצת כיון דסוף סוף טעמא בעי דמדוע שבק רבינו את הלימוד דגר כאזרח דאמר ר' מיישא בפי' שבא ללמד על עכו"ם שחייבים על הכנויים אליבא דרבנן והביא את הלימוד דאיש איש שלא דיבר ר' מיישא מזה בפי' אלא ברמז כמ"ש התוס' שם:
2וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו לא רצה להאריך בדיני דבני נח וע"כ לא נקט את הדין זה רק בקיצור וגם במ"ע קכ"ב שהביא שם את כל דיני בני נח ג"כ ל"כ את דינם אלא בקיצור עי"ש וע"כ שפיר י"ל דגם כאן לא נקט רק הקוטב של הדין מגדף דבני נח וקוטב דינם בסוגיתינו סובר רבינו שהוא הלימוד דאיש איש לרבות עכו"ם כו' וע"כ נקט את זה, דהרמב"ם הל' מלכים פ"ט הל' ג' כתב וז"ל ב"נ שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין שבירך בכנוי בכל לשון חייב משא"כ בישראל עכ"ל והכ"מ העתיק את כל הסוגי' לזה וכתב שהרמב"ם פסק כר' מיישא ולא כר"י והניח בצ"ע אבל הלח"מ שם מתרץ היטב עי"ש ותראה דקוטב תירוצו דמדוע פסק הרמב"ם כר' מיישא הוא הברייתא דאיש איש לרבות עכו"ם כו' וא"כ ממילא י"ל דכיון דרבינו ג"כ פסק כר' מיישא כמ"ש הדינא דחיי וא"כ גם עליו קשה קושיות הכ"מ וצ"ל כתירוצו של הלח"מ וא"כ גם לרבינו הקוטב של הדין זה הברייתא דאיש איש כו' ומשום דרבינו לא רצה להאריך בדין זה ע"כ נקט את הברייתא זו לרמז בזה על תירוצו של הלח"מ דמדוע פסק כר' מיישא כמובן, וגם מיושב בזה בס"ד מה שהקשה עוד הדד"ח על רבינו דמדוע לא הביא את הא דר' חנינא דסנהדרין ע"א ע"ב בן נח שבירך את השם ואח"כ נתגייר פטור הואיל ונשתנה דינו נשתנה מיתתו די"ל דלא רצה להאריך בדינא דב"נ כהנ"ל ומיושב גם מה דק"ל דמדוע לא הביא רבינו במ"ע קכ"ב גם את הדין דר"ל סנהדרין נ"ח ע"ב עכו"ם ששבת חייב מיתה וגם את הדין דר' יוחנן סנהדרין נ"ט ע"א עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה שהביאם הרמב"ם הל' מלכים פ' י' הל' ט' די"ל כהנ"ל דרבינו לא רצה להאריך בדינם. ועי' ביראים סי' פ"א שפסק כר' מיישא ולא הביא את הברייתא דאיש איש לרבות עכו"ם וצ"ל דסובר כשיטת רש"י דהאי ברייתא אתיא כר"מ וא"כ לפי"ז נשאר על היראים קושיות הכ"מ הנ"ל דהיאך פסק כר' מיישא נגד ר' יצחק ול"ל כתירוצו של הלח"מ הנ"ל כיון דצ"ל דסובר כרש"י ולא כשיטת התוס' דאל"כ נשאר עליו הקושיא דמדוע השמיט את הברייתא דאיש איש לרבות עכו"ם וא"כ ממנ"פ קשה על היראים ואפשר לומר דקושיא חדא מתורצת בחברתה דלכאורה קשה על היראים קושיות הכ"מ וצ"ל דסובר כתירוצו של הלח"מ וא"כ ממילא שפיר י"ל דמש"ה לא הביא את הברייתא דאיש איש כיון דממילא ידעינן את זה ממה דצ"ל דסובר כשיטת התוס' כמ"ש הלח"מ הנ"ל ודו"ק ועי' בספרי פני משה הל' מלכים פ"ט הל' ג' מה שכתבנו שם ליישב את קושיות הכ"מ הנ"ל ותמצא נחת: