ברית משה, מצות לא עשה טז:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 16:3
Open in the reader →1וכדי שלא נראה שנעלם ח"ו מהני תרי גאוני ארץ קדושי עליונים הגמ' דסנהדרין ע"כ נראה לי בס"ד ליישבם בדרך אפשר דהם סברו דהבריי' שהביא הגמ' סנהדרין הנ"ל אינה אותה ברייתא דמכילתא הנ"ל ודלא כמ"ש הדינא דחיי והראי' דבמכילתא פליגי לענין אזהרה אבל מהא אי אלקים קודש או חול באמת לא דיברה המכילתא כלל ובברייתא דגמ' באמת לא פליגי לענין אזהרה אלא לענין מחיקה כהנ"ל אעכצ"ל דהברייתא שהביא הגמ' היא הברייתא דמס' סופרים פרק ד' הלכה ה' כמו שנרשם במסורת הש"ס שם והא דתלי הגמ' את פלוגתתם לענין אזהרה זה היא מחמת הברייתא שניה שהביא הגמ' שם ותניא ראב"י אומר כו' כהנ"ל דאי נאמר כמ"ש הדד"ח דהגמרא על הברייתא דמכילתא כיוון אז היה קשה מדוע הביא הגמ' את הברייתא שניה ללמוד שפלוגתתם קאי לענין אזהרה הלא בבריי' דמכילתא בפירוש איתא פלוגתתם לענין אזהרה ועוד קשה אמאי באמת לא הביא הגמ' את הבריי' דמכילתא כיון שאיתא שם בפי' דפליגי באזהרה אעכ"מ דהגמ' דסנהדרין לא דיבר מהבריי' דמכילתא כלל אלא מהברייתא דמס' סופרים ובהבריי' זו קאמר הגמ' את המסקנא דלא פליגי לענין אזהרה אבל בבריי' דמכילתא באמת לא יוכל הגמ' למימר דר' ישמעאל לא פליג באזהרה כיון דאיתא בפי' דקאמר ר"י דבדיינים הכתוב מדבר מוכח דסובר דדוקא על דיינים הזהיר הקרא ובפרט כפי מ"ש בפסיקתא הנ"ל ר' ישמעאל אומר אזהרה זו לדיינים כו' מוכח בודאי בפי' כן אעכ"מ דהגמ' לא כיוון כלל על ברייתא דמכילתא במ"ש במסקנא וזה ל"ק א"כ היכי קאמר הגמרא דלענין אזהרה לא פליגי הלא מברייתא דמכילתא מוכח דפליגי דע"ז י"ל דגמ' לא קאמר אלא אליבא דבריי' דמס' סופרים ואליבא דראב"י אבל לדינא באמת י"ל דגם הגמ' סובר כהברייתא דמכילתא כמובן, ממילא לפי הנחה זו אי הוה אמרינן במכילתא דר"ע באמת סובר דלא קאי אזהרה זו אלא על ברכת השם אז הי' קשה על רש"י בחומש דהיכי נקט כתרווייהו ואי משום גמרא דסנהדרין דמסיק דלא פליגי הלא הגמ' לא מסיק כן לדינא כהנ"ל ונאמר דרש"י באמת סובר דהגמרא ל"ס כברייתא דמכילתא ורש"י פסק כהגמ' זה הי' דוחק להמזרחי וג"א כיון דיכלינן להשוות את הגמר' עם המכילתא זה הי' מסתבר להם טפי מלומר דפליגי וע"כ כתבו את פשטם במכילתא דר"ע סובר דקאי אזהרה זו על תרווייהו להודיענו בזה דאפילו כשנאמר הפשט בגמ' דסנהדרין כמו שכתבנו אפ"ה ל"ק על רש"י מהמכילתא משום די"ל דרש"י פסק כר"ע וממילא גם הקושי' שניה הנ"ל ל"ק עליהם די"ל דנהי דבגמ' באמת מוכח דר"י ג"כ סובר דקאי אזהרה זו גם על ברכת השם אבל י"ל דזה לא אמר הגמרא אלא אליבא דברייתא דמס' סופרים אבל המכילתא באמת סוברת דר"י ל"ס כן כמובן וגם את התרגום שהביא המזרחי יש ליישב בזה דלכאו' ק"ל על התרגום מלבד הקושי' של המזרחי הנ"ל ממסקנת הגמ' דסנהדרין שמוכח משם דגם לר"י אזהרת ברכת השם ג"כ ילפינן מאלקים לא תקלל וא"כ היכי קאמר התרגום דוקא על דיין אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דהתרגום באמת סובר הפשט בגמ' דסנהדרין דלא קאמר את זה אלא אליבא דבריי' דמס' סופרים אבל לדינא גם הגמ' סובר כהמכילתא וגם י"ל דלהתרגום באמת היה הגירסא במכילתא כהגירסא שלפנינו שר"ע סובר שהיא אזהרה לדיין כהנ"ל ופסק התרגום כר"ע וממילא ל"ק גם קושיות המזרחי על התרגום כמובן כן נ"ל ליישב מחמת חומר הקושיא את התרגום והמזרחי וג"א:
2אבל אנן לדידן לא צריכנא לזה אלא אנן באמת אמרינן דרש"י עה"ת ורבינו וגם הרמב"ם פסקו כמסקנת הגמ' דסנהדרין דלענין אזהרה לא פליגי אלא שניהם סברו דאלקים לא תקלל אזהרה לברכת השם וגם למקלל דיין וכמ"ש המרש"א ולח"מ והדד"ח הנ"ל אלא בזה פליגי ר"ע סובר דעיקר פשטות הקרא לא הזהיר אלא על ברכת השם וע"כ סובר דאלקים קודש ואסור למחוק ואזהרת דיין ג"כ יליף מכאן משום דלא כתיב לא תקל אלא לא תקלל ש"מ תרתי כמ"ש הגמ' ור"י סובר דעיקר פשטות הקרא לא הזהיר אלא על דיין וע"כ סובר דאלקים חול ומותר למחוק ואזהרת ברכת השם ג"כ יליף מכאן משום דגמר קודש מחול כמ"ש הגמ' ובמכילתא הנ"ל באמת ג"כ לא פליגי אלא בעיקר פשטות הקרא דעל מה אתי וגם שם אין נפ"מ בפלוגתתם אלא אי שרי למחוק וממילא מה מאד יש ליישב בס"ד מעל רבינו והרמב"ם את הקושיות הנ"ל מחודש א' די"ל דהם באמת פסקו כר"י וע"כ כתבו באזהרת דיין דוקא שלא לקלל אבל באזהרת ברכת השם כיון דעיקר קרא לא בא על זה ע"כ לא כתבו לא בלשון שלא לברך ולא שלא לקלל משום דהם סברו דלשון שלא לא שייך אלא דוקא היכא דעיקר האזהרה בא על זה ואפשר דגם הביאור הנ"ל מחודש א' לזה כיוון במ"ש ולכך לא פתח בלאו שלא לקלל לפי שהלאו זה אינו קאי על ברכת השם רק אברכת דיין כוונתו דעיקר לאו זה לא קאי רק על דיין אבל הסמ"ק הנ"ל מחודש א' י"ל דסובר כר"ע וע"כ כתב שפיר שלא לברך את השם כמובן. אבל לכאורה יש להקשות על הנ"ל דרבינו והרמב"ם פסקו כר"י הלא הלכה כר"ע מחבירו [וגם הכ"מ הל' ממרים פ"ה הל' ד' כתב שהרמב"ם פסק כר"ע] ואי"ל דכיון דלא פליגי לדינא ע"כ פסקו כר"י וכמ"ש הדינא דחיי אליבא דתרגום עי"ש אבל זה נ"ל דא"א לומר כיון דבאמת גם לדינא פליגי אי שרי למחוק נהי דלענין אזהרה ליכא שום פלוגתא ביניהם לדינא אבל לענין מחיקה באמת פליגי וא"כ היכי פסקו כר"י, וע"כ נ"ל בס"ד דמש"ה פסקו כר"י דמסופקים היו בגירסא דהמכילתא [וכעין זה איתא בר"ה י"ד ע"ב ר"ע גמריה איסתפק ליה] אי ר"ע סובר דעיקר הקרא קאי על הדיינים או אי ר"י סובר כן כגירסת הילקוט הנ"ל מחודש א' וכיון די"ל דר"ע באמת סובר דאלקים חול וגם מפשטיה דקרא מוכח דקאי על דיינים מדסמך אלקים לא תקלל לונשיא בעמך לא תאור כמ"ש הדינא דחיי וגם מדסמך לאם כסף תלוה כמ"ש ה"ר בחיי בפ' משפטים וגם משום דהתרגום ג"כ תפס לעיקר כן [ובהתרגום באמת ג"כ י"ל דמשום ספק בגירסות הנ"ל פסק כן] ע"כ פסקו רבינו והרמב"ם כהנ"ל ואף שהכ"מ הנ"ל כתב שהרמב"ם פסק כר"ע אבל עי' בכ"מ שפיר ותראה דל"כ כן אלא לפי תירוצו הראשון דלפי תירוץ זה באמת צ"ל דסובר כר"ע אבל לפי תירוצו השני של הכ"מ באמת ליכא הוכחה לזה עי"ש היטב ותבין וכיון דלח"מ בהל' ממרים שם הלכה ד' הקשה על תירוצו הראשון של הכ"מ קושי' גדולה [ואפשר דבאמת מחמת קושיות הלח"מ כתב הכ"מ את תירוצו השני] א"כ עכצ"ל דעיקר כתירוצו השני של הכ"מ ולפי תירוץ זה באמת ליכא הוכחה לומר דהרמב"ם סובר כר"ע ע"כ שפיר י"ל כמו שכתבנו דרבינו והרמב"ם מהטעמים הנ"ל פסקו כר' ישמעאל עי' בכ"מ ובלח"מ בהל' ממרים שם היטב ואז תבין את מה שכתבנו וגם עי' בהרמב"ן עה"ת שם שג"כ סובר כהתרגום וא"כ גם אליבא דהרמב"ן צ"ל כמו שכתבנו אליבא דרבינו והרמב"ם כמובן: